במהלך הדיון שנערך הבוקר (רביעי) בבית המשפט המחוזי בירושלים, עלתה טענה כבדת משקל נוספת בנוגע למעורבותו האישית של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט בחקירות ראש הממשלה, כאשר עורכת הדין נוית נגב שרון, מצוות ההגנה של מוציא לאור עיתון "ידיעות אחרונות" ארנון מוזס, חשפה כי היועמ"ש לשעבר סירב לאשר חקירה תחת אזהרה של המיליארדר שלדון אדלסון וחסם קווי חקירה סביב יחסי נתניהו והעיתון "ישראל היום", כחלק מהמחלוקת הסוערת על גבולות חקירתו הנגדית של מנדלבליט כעד בבית המשפט.
בטיעוניה בפני הרכב השופטים נשענה הסנגורית על דברים שעלו מעדותו של חוקר המשטרה הבכיר כורש ברנור, אשר תיאר לטענתה את מעורבותו הפעילה של מנדלבליט בהתוויית כיווני החקירה והכרעה לגביהם. לדבריה, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר לא הסתפק אך ורק בליווי משפטי מרוחק של עבודת החוקרים, אלא נכנס לעובי הקורה והכריע באופן מעשי בנוגע לנושאים שייבדקו ולאישים שייחקרו באזהרה כחשודים.
עורכת הדין שרון טענה כי על פי עדותו של ברנור, מנדלבליט שלל לחלוטין קווי חקירה הקשורים למערכת היחסים שבין נתניהו לבין העיתון "ישראל היום", אף שלשיטת ההגנה הצטברו נתונים ממשיים שהצדיקו בחינה מעמיקה של הזיקה בין סיקור תקשורתי אוהד לבין פעולות שלטוניות של ראש הממשלה.
בהקשר זה הדגישה הסנגורית כי מנדלבליט סירב לתת אישור לחקור את שלדון אדלסון באזהרה, ודרשה כי יותר להגנה להציג למנדלבליט על הדוכן שאלות ישירות על אודות אותן החלטות ועל התשתית העובדתית שעמדה לנגד עיניו בעת שקיבל אותן.
הטענה הנוגעת לאדלסון ולעיתון "ישראל היום" משתלבת בקו הטיעון הרחב שמקדמת ההגנה ביומו של הדיון: הניסיון לקבוע האם מנדלבליט פעל כמפקח עליון בלבד, או שמא ניהל את מהלכי החקירה בפועל. סנגורו של ראש הממשלה, עורך הדין עמית חדד, הדגיש כי כאשר קציני משטרה בכירים מעידים בעצמם שהכרעות חקירתיות מכריעות התקבלו בלשכת היועץ המשפטי לממשלה, זכותה המלאה של ההגנה לחקור את הגורם שהיה אחראי להן במישרין. לשיטת צוותי ההגנה, לא ניתן להסתפק בעימות החוקרים בלבד, כאשר אלו מסירים מעצמם אחריות ומטילים אותה על הדרג שמעליהם.
עורכת הדין שרון הזכירה כי בית המשפט עצמו העיר במהלך חקירתו של החוקר ברנור כי קצין משטרה אינו בהכרח הכתובת המתאימה לספק מענה על שאלות הנוגעות לניסוח סעיפי כתב האישום ולהיקפו. לטענתה, קביעה זו מחזקת ביתר שאת את ההכרח המשפטי לאפשר את חקירתו של מנדלבליט על כל אותן סוגיות שבהן נטל חלק פעיל והכריע בהן.
הפער בין המכתב לראיות: הטענה החדשה שמביכה את הפרקליטות
מנגד, מנהלת צוות התביעה, עורכת הדין יהודית תירוש, דחתה בתוקף את הניסיון לראות במעורבותו של מנדלבליט הוכחה לכך שהוא ניהל את החקירה בשטח. תירוש הזכירה כי מנדלבליט עצמו כבר מסר בעדותו כי מעולם לא ראה עצמו כראש צוות חקירה, לא ידע על כל צעד ושעל שביצעו החוקרים, ולא נדרש להעניק אישור לכל החלטה והחלטה.
התובעת הסבירה כי העובדה שפעולות מסוימות הובאו להכרעתו נבעה ממידת זהירות מיוחדת שנקט מתוקף רגישות התיקים ומעמדו של החשוד, אך אין לראות בכך ראיה לניהול מעשי של פעילות היחידה החוקרת. לדבריה, שאלת אי-חקירתו של עד כזה או אחר באזהרה היא עובדה מוגמרת שההגנה רשאית להציג בפני בית המשפט ולטעון לגבי משמעויותיה המשפטיות, מבלי שיהיה כל צורך לחקור את היועץ לשעבר על שיקול דעתו הפנימי.
ז'ק חן תוקף: האם מנדלבליט אישר כתב אישום על בסיס מידע חסר?
עורכת הדין שרון עמדה על הצורך לברר האם ההחלטות שלא לפעול בערוצים אלו התקבלו על יסוד תשתית ראייתית שלמה ומלאה, ומה היה חלקו המדויק של מנדלבליט בסיכול אותן בדיקות. ההכרעה בשאלה האם יותר לסנגורים להרחיב את חקירתו של מנדלבליט גם לסוגיות אלו נותרה תלויה ועומדת כחלק מהמחלוקת המשפטית העקרונית בין הצדדים.
העלאת שמו של שלדון אדלסון והחשיפה כי מנדלבליט הוא ששלל את חקירתו באזהרה ואת בדיקת יחסי "ישראל היום" מחדדות את טענת האכיפה הבררנית שמעלה צוות ההגנה. אם יצליחו הסנגורים להוכיח כי היועץ המשפטי לממשלה הפעיל סטנדרטים כפולים – חקר בעלי כלי תקשורת אחד באזהרה ונמנע מחקירת בעל כלי תקשורת אחר המקורב פוליטית – יהווה הדבר נדבך מרכזי בביסוס טענת הגנה מן הצדק. מהלך זה נועד לערער את תוקפו המוסרי והמשפטי של כתב האישום בתיק אלפיים, בטענה כי הגבולות הפליליים שורטטו באופן שרירותי ומגמתי על ידי מי שהחזיק במושכות ההכרעה.
תירוש מזהירה: המהלך שעלול להציף את משפט נתניהו באלפי מסמכים
כאמור, תיק 2000 עוסק במגעים ובשיחות שהתקיימו בין ראש הממשלה נתניהו לבין מוציא לאור "ידיעות אחרונות" ארנון מוזס, שבמרכזן עמדו אפשרויות שונות לשינוי אופי הסיקור של ראש הממשלה לצד קידום צעדי חקיקה והסדרים בשוק העיתונות המודפסת. טענות ההגנה ביחס לעיתון "ישראל היום" נוגעות לשאלה עקרונית: אילו קשרים בין אישי ציבור לבין כלי תקשורת נבחנו לעומקם בידי גופי האכיפה, ואילו קווים הוחלט במכוון שלא למצות עד תום.
