במהלך הדיון שנערך הבוקר (רביעי) בבית המשפט המחוזי בירושלים, עמדו הסכמי עדי המדינה במוקד מחלוקת סוערת נוספת בין הצדדים, כאשר סנגורו של ראש הממשלה, עורך הדין עמית חדד, דרש מבית המשפט להתיר להגנה לחקור באופן מעמיק את היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט על אודות המידע שהונח בפניו בעת שחתם ואישר את ההסכמים, ובפרט בנוגע לטענות על הפעלת לחצים פסולים על עדים במהלך החקירות.
עורך הדין חדד טען בפני הרכב השופטים כי מנדלבליט היה מעורב באופן ישיר ואישי במתן האישורים להסכמי עדי המדינה, ועל כן אין כל בסיס משפטי למנוע מההגנה לברר עמו על דוכן העדים את הנסיבות העובדתיות שהובילו לקבלת אותן החלטות גורליות. הסנגור הזכיר כי עדים נוספים שעלו להעיד במהלך שמיעת הראיות אישרו את מעורבותו המלאה של היועץ המשפטי לממשלה בהסכמים אלו.
האמירה החריגה של השופט על הפעולות הלא חוקיות בחקירות נתניהו
בדבריו חידד חדד כי יש לערוך הבחנה משפטית ברורה בין עצם המעשה הטכני של החתימה על הסכם עד מדינה, לבין השאלה המהותית האם הגורם המאשר בצמרת המערכת נחשף למלוא התמונה העובדתית והכיר את כלל הנסיבות והאמצעים שהביאו את העד להסכים לשתף פעולה עם חוקרי המשטרה.
במרכז טיעוניו התמקד עורך הדין חדד בהסכם שנחתם עם ניר חפץ, מי ששימש בעבר כיועץ התקשורת של ראש הממשלה והפך לאחד מעדי המדינה המרכזיים בתיק ארבעת אלפים. הסנגור הציב בפני בית המשפט את שאלת המפתח שאותה מבקשת ההגנה להפנות ישירות למנדלבליט: "לא נשאל את היועץ המשפטי לממשלה שאישרת עד מדינה עם חפץ, ידעת או שהסתירו ממך?".
הדרישה לפסילת תיק 4000 בגלל התנהלות שערורייתית של הפרקליטות
"הוסתר ממנו": חדד חושף – הטענה שעשויה להשפיע על משפט נתניהו
חדד הדגיש כי חיוני לחלוטין לקבוע האם מנדלבליט היה מודע בזמן אמת לטענות בדבר הפעלת לחצים קיצוניים ובלתי הוגנים במהלך החקירה, או שמא גורמי החקירה מנעו והסתירו ממנו מידע קריטי זה. לדברי הסנגור, מדובר בסוגיות יסודיות הנוגעות לפגמים חמורים שדבקו בעצם כריתת ההסכמים, ובהם עילות של טעות והטעיה מצד הרשויות.
לביסוס קו החקירה המבוקש, הפנה חדד למכתב רשמי שאותו ייחס למנדלבליט, אשר כלל קביעה חד-משמעית שלפיה לא הופעלו לחצים כלשהם על העדים במהלך ההליכים. העו"ד הסביר להרכב השופטים מדוע יש לאפשר לו לעמת את מנדלבליט עם מסמך זה על הדוכן, במטרה לבחון על בסיס איזה מידע עובדתי התקבלה ונכתבה אותה קביעה נחרצת.
לטענת חדד, במידה שמסמך שלטוני רשמי נערך ונחתם על יסוד מידע חלקי, שגוי או מטעה, מדובר בנתון בעל משקל מכריע לבחינת תקינות התנהלותן של רשויות האכיפה, המבסס ישירות עילה לקבלת טענה של הגנה מן הצדק.
במהלך שבע ישיבות העדות הקודמות שבהן העיד מנדלבליט בבית המשפט, הוא כבר נדרש להתייחס לתרגיל החקירה השנוי במחלוקת שנערך לניר חפץ באמצעות זימונה של מקורבת אליו. בעדותו מתח מנדלבליט ביקורת על תרגיל חקירה זה, וציין כי כאשר נודעו לו פרטי האירוע שקל לבצע בירור של ההתנהלות, אולם הביא בחשבון שיקולים נוספים ובהם החשש מפני פגיעה במהלך התקדמות החקירה.
כעת, מבקשת ההגנה להרחיב את היריעה ולברר באופן ממוקד מה היה מצב המידע שעמד בפני היועץ בעת שנתן את האישור הסופי להסכמי עדי המדינה. בתגובה לטיעונים אלו, פנו שופטי ההרכב לסנגורים וביקשו מהם למקד את שאלותיהם ולהבהיר בצורה מדויקת את הרלוונטיות המשפטית הישירה שלהן, כחלק מההכרעה העקרונית על אודות גבולות חקירתו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר.
הסכמי עדי המדינה שנחתמו בתיקי האלפים, ובפרט עם ניר חפץ ושלמה פילבר בתיק ארבעת אלפים, עומדים במוקד התקפות חוזרות ונשנות מצד צוותי ההגנה מאז פתיחת המשפט. ההגנה טוענת מזה זמן רב כי גיוסם של עדי המדינה הושג באמצעות אמצעי לחץ בלתי חוקיים, תרגילי חקירה פוגעניים ופגיעה בזכויות יסוד. זימונו של מנדלבליט להעיד מטעם ההגנה נועד לחשוף את הליך קבלת ההחלטות בצמרת משרד המשפטים ואת מידת הפיקוח שהופעלה על מהלכי היחידות החוקרות.
הדיון סביב השאלה "ידעת או שהסתירו ממך" מציב את התביעה ואת היועץ המשפטי לשעבר במלכוד כפול: אם מנדלבליט יאשר כי ידע על הלחצים הפסולים ובכל זאת אישר את ההסכמים וחתם על מכתב הטוען להפך, הדבר עשוי להכתים את שיקול דעתו ולבסס פגיעה חמורה בטוהר ההליך.
מנגד, אם יעיד כי הדברים הוסתרו ממנו על ידי צוותי החקירה, תוכח טענת ההגנה בדבר הטעיה מובנית ותרמית פנימית שהובילו לאישור הסכמים על בסיס תשתית כוזבת. בשני התרחישים, מדובר במהלך שמטרתו לערער את תוקפם המשפטי של הסכמי עדי המדינה, לפגוע במשקל עדותם של עדי המפתח, ולסלול את הדרך לביטול סעיפי אישום מרכזיים מחמת הגנה מן הצדק.
