טענה לסתירה מהותית בין עמדות משפטיות שונות שהציגה המדינה בהליכים מקבילים הועלתה הבוקר (רביעי) במהלך הדיון במשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרת עדותו של היועמ"ש לשעבר אביחי מנדלבליט, כאשר עורכת הדין נוית נגב שרון, המייצגת את מוציא לאור עיתון "ידיעות אחרונות" ארנון מוזס, חשפה כי בהליך הנוגע לעיתונאי רביב דרוקר טענה המדינה במפורש כי לראש הממשלה אין סמכות שלטונית על עיתונים, בניגוד לתשתית כתב האישום בתיק 2000, ודרשה לחקור את היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט על מודעותו לפער זה.
במהלך פריסת טיעוניה על אודות היקף חקירתו הנגדית של מנדלבליט, הציפה עורכת הדין שרון את סוגיית העמדות שהציגה המדינה ביחס לגבולות סמכויותיו השלטוניות של ראש הממשלה בעולם התקשורת. לדברי הסנגורית, במסגרת הליכים משפטיים שהיו קשורים לעיתונאי רביב דרוקר, טענה המדינה מפורשות כי לראש הממשלה אין סמכויות שלטוניות ביחס לעיתונים יומיים.
מנגד, הדגישה עורכת הדין שרון כי כתב האישום שהוגש בתיק אלפיים נשען על קונסטרוקציה משפטית הפוכה לחלוטין, המייחסת לנתניהו יכולת והשפעה שלטונית לקדם צעדים בשוק העיתונות. הסנגורית עמדה על זכותה של ההגנה לעמת את מנדלבליט על הדוכן עם אותה סתירה נטענת, לברר עמו כיצד התיישבו הדברים זה עם זה, ולבדוק האם היה מודע לעמדה שהציגה המדינה בהליך האחר כאשר אישר את הגשת כתב האישום בתיק זה.
במסגרת כתב האישום מיוחסת לנתניהו עבירה של מרמה והפרת אמונים, בעוד שלמוזס מיוחסת עבירה של הצעת שוחד. לשיטת צוות ההגנה, כאשר המדינה מציגה עמדות משפטיות סותרות ומתחלפות ביחס לקיומן או היעדרן של סמכויות שלטוניות של ראש ממשלה כלפי כלי תקשורת, קמה חובה משפטית לקבל הסברים מפורטים על פשר הזיגזג, ולבחון את השפעתו הישירה על התשתית הראייתית והמשפטית של סעיפי האישום.
עורכת הדין שרון ביקשה למסגר את הבירור לא כוויכוח משפטי תאורטי גרידא על פרשנותו של כתב האישום, אלא כשאלה עובדתית מובהקת: איזה מידע הוצג למנדלבליט בפועל טרם חתם על ההחלטה להעמיד לדין. מנגד, מנהלת צוות התביעה, עורכת הדין יהודית תירוש, טענה בנחרצות כי הדיון הנוכחי אינו הזירה המתאימה לפתיחה מחודשת של כלל השאלות וההתלבטויות שעמדו בבסיס שיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה בהגשת כתב האישום.
לשיטת התביעה, גבולות החקירה של מנדלבליט צריכים להתמקד אך ורק באישורים הסטטוטוריים הנדרשים מכוח החוק לפתיחה בחקירה נגד ראש ממשלה, ואין להרחיב את היריעה לעבר בחינת עמדות משפטיות והחלטות מקצועיות שנשקלו במסגרת ניהול התיקים.
עו"ד חדד תקף: מנדלבליט בלם את חקירת אדלסון באזהרה
צוות ההגנה, מצידו, דחה את עמדת התביעה וטען כי מנדלבליט כבר חרג בעדותו והתייחס לנושאים הקשורים במישרין לנאשמים השונים, ועל כן זכותם המלאה של הסנגורים להשלים את הבירור העובדתי מולו עד תום.
עורכת הדין שרון ביקשה לבדוק בצורה מעמיקה האם מנדלבליט הכיר את העמדה שהציגה המדינה בהליך שנגע לדרוקר, כיצד התייחס אליה בזמן אמת, ומה היו הנימוקים שהצדיקו לשיטתו את נקיטת העמדה ההפוכה שהוטמעה בכתב האישום.
ז'ק חן תוקף: האם מנדלבליט אישר כתב אישום על בסיס מידע חסר?
דרישה זו של סנגוריתו של מוזס מצטרפת לשורה ארוכה של סוגיות שבהן דורשים צוותי ההגנה לחקור את מנדלבליט על מערך ההחלטות שהתקבלו לאורך הטיפול בתיקי ראש הממשלה, ועל התשתית העובדתית והמשפטית שהונחה לפניו.
האישום בתיק 2000 נשען על ההנחה כי לראש הממשלה הייתה היכולת, הסמכות והכוח השלטוני לקדם צעדים רגולטוריים או חוקיים שיפגעו בעיתון "ישראל היום" וייטיבו כלכלית עם "ידיעות אחרונות". מנגד, בהליכים משפטיים אחרים שניהלה המדינה – ובהם הליכים בעניינו של העיתונאי רביב דרוקר סביב חופש המידע וסמכויות פיקוח – טענו נציגי המדינה כי לראש ממשלה אין כל סמכות שלטונית או סטטוטורית להסדיר את פעילותם של עיתונים מודפסים. הפער בין שתי התזות הללו הונח כעת לפתחו של בית המשפט.
הפער בין המכתב לראיות: הטענה החדשה שמביכה את הפרקליטות
כזכור, במהלך עדותו במשפט נתניהו הודה היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט, כי סבר שראש הממשלה בנימין נתניהו כלל לא התכוון לממש את העסקה שנדונה בשיחותיו עם מוציא לאור "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס. להודאה זו משמעות עבור קו ההגנה של נתניהו, שכן היא נוגעת ישירות לשאלת היסוד הנפשי שלו בתיק 2000.
כלומר, לכוונותיו האמיתיות בעת ניהול השיחות עם מוזס. ההגנה מבקשת להסתמך על הדברים כדי לחזק את טענתה שנתניהו לא התכוון לקיים את ההבנות שנדונו, ובכך לערער על פרשנות התביעה להתנהלותו ועל הוכחת היסוד הנפשי הנדרש לעבירת מרמה והפרת אמונים. עם זאת, היעדר כוונה לממש את העסקה אינו שולל כשלעצמו את האפשרות להתגבשות העבירה, והמשמעות המשפטית של הדברים תלויה במכלול הראיות ובנסיבות השיחות.
לטענה בדבר סתירה בעמדות המדינה נודעת משמעות להמשך המשפט: אם יתברר כי המדינה טענה בהליך רשמי אחד שלראש הממשלה אין מעמד או סמכות חוקית להשפיע על עיתונים, נשמט היסוד העובדתי והמשפטי לעבירת הפרת האמונים המיוחסת לנתניהו, וכפועל יוצא מכך נשמטת גם עילת הצעת השוחד המיוחסת לארנון מוזס, שכן לא ניתן לשחד איש ציבור לפעול בעניין שאינו בסמכותו כלל. חקירתו של מנדלבליט בנושא זה נועדה להוכיח כי כתב האישום נוסח על בסיס קונסטרוקציה מלאכותית וסותרת, דבר המהווה פגם חמור בהתנהלות התביעה ומחזק את דרישת ההגנה לקבלת סעד של הגנה מן הצדק וביטול האישומים בתיק אלפיים.
