במהלך הדיון שנערך הבוקר (רביעי) בבית המשפט המחוזי בירושלים, סיפקה המשנה לפרקליט המדינה ומנהלת צוות התביעה, עורכת הדין יהודית תירוש, הסבר מפורט על אופן עבודתו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט בעת קבלת ההחלטה להעמיד לדין את ראש הממשלה בנימין נתניהו. תירוש ציינה כי מנדלבליט לא היה מחויב לעיין באופן אישי בכל מסמך ותמליל מתוך חומרי החקירה הרבים, שכן פעל באמצעות צוותים מקצועיים שליוו את התיקים, זאת בתגובה לדרישת ההגנה לעמת את מנדלבליט על דוכן העדים עם שורת ראיות שלטענתה לא הובאו לידיעתו בזמן אמת.
במהלך הדיון ביקשה התובעת תירוש לחדד בפני השופטים את ההבחנה המהותית בין אחריותו השלטונית והסטטוטורית של היועץ המשפטי לממשלה להכריע בתיקים, לבין הדרישה המעשית שיעבור בעצמו על כלל חומרי הגלם. לדבריה, אף שמנדלבליט החזיק בסמכות הבלעדית לקבל את ההכרעות בעניינו של ראש הממשלה, עבודתו השוטפת התבססה על מערך שלם של אנשי מקצוע שבדקו את הראיות לעומקן והציגו לו את המידע הדרוש.
האמירה החריגה של השופט על הפעולות הלא חוקיות בחקירות נתניהו
התובעת הסבירה לשופטי ההרכב: "הוא גוף, הוא לא יחיד". תירוש הוסיפה והדגישה כי לרשות היועץ המשפטי לממשלה עומדים גורמים מקצועיים מיומנים שתפקידם המוגדר הוא לנתח את חומרי החקירה. לשיטתה, גם במצב שבו מנדלבליט לא קרא תמלילים מסוימים מתחילתם ועד סופם, אין להסיק מכך כי התוכן המצוי בהם לא נבחן ולא נשקל על ידי הגורמים המקצועיים שהיו שותפים בגיבוש ההחלטה.
תירוש ציינה כי דפוס פעולה זה מאפיין את עבודתה של מערכת התביעה כולה בתיקים פליליים: פרקליטים וגורמי מקצוע מנתחים את התשתית הראייתית, מנסחים חוות דעת מקיפות ומסמכי סיכום, ומניחים אותם בפני הדרג המחליט.
עימות סוער פרץ בין חדד לתירוש בעדות – השופטים נאלצו להתערב
מנגד, צוות ההגנה של ראש הממשלה מבקש לברר נקודה שונה לחלוטין: האם התמונה הראייתית שהונחה בפני מנדלבליט שיקפה נאמנה את מלוא הממצאים, או שמא הושמטו ממנה פרטים מהותיים ומזכים. סנגוריו של נתניהו טוענים כי לאורך שמיעת הראיות בבית המשפט התגלו פערים ממשיים בין המידע שהיה מצוי בידי חוקרי המשטרה לבין החומרים שהועברו בפועל ללשכת היועץ המשפטי לממשלה.
לדבריהם, לא ניתן להניח באופן עיוור כי כל פיסת מידע המצויה בארגזי החקירה הייתה מוכרת וידועה למנדלבליט, בפרט לנוכח טענות ההגנה שלפיהן גורמי החקירה מנעו ממנו נתונים קריטיים ומסרו לו תשובות שאינן תואמות את המציאות.
הדרישה לפסילת תיק 4000 בגלל התנהלות שערורייתית של הפרקליטות
התובעת תירוש דחתה את קו הטיעון הזה וטענה כי ככל שההגנה סבורה שחומר חקירתי מסוים לא זכה לתיעוד הולם או נגרע מהתיק, הדרך הנכונה לברר זאת היא מול קציני המשטרה שהיו אמונים על איסוף החומרים ותיעודם, ולא באמצעות חקירת היועץ המשפטי לשעבר.
התובעת הזהירה את בית המשפט כי היענות לדרישת ההגנה לחקור את מנדלבליט על השאלה מה ראה ומה לא ראה באופן אישי, תפתח פתח לבירור רחב ומסורבל בהרבה מזה שמציגים הסנגורים. לדבריה, גם אם יעיד מנדלבליט על הדוכן כי אינו זוכר מסמך ספציפי או שלא נחשף אליו ישירות, אין בעובדה זו כדי להוכיח שהמידע המהותי שבו לא הובא לידיעתו בצינורות עבודה אחרים.
תירוש הבהירה כי פתיחת בירור שכזה תאלץ את בית המשפט ואת הצדדים לצלול לבחינה מעמיקה של אלפי עמודי חוות דעת, סיכומי דיונים, תרשומות פנימיות ותכתובות שהוחלפו בין פרקליטי התיק לבין בכירי לשכת היועץ.
התובעת אף ציינה כדוגמה את האפשרות שמנדלבליט לא עיין בתמליל חקירה מלא של עד, אולם קיבל את הציטוטים המרכזיים והמהותיים מתוכו במסגרת תמצית מקצועית שהוכנה עבורו. לטענת התביעה, מסלול בדיקה כזה יסיט את המשפט מהתמקדות בראיות הנוגעות לעובדות כתב האישום עצמו, ויהפוך אותו למשפט על אודות תהליכי העבודה הפנימיים של מערכת האכיפה. לקראת תום חילופי הדברים, שבה התובעת תירוש והתייחסה לסוגיית המסמכים שנבחנו על ידי מנדלבליט והצהירה: "היועץ המשפטי לממשלה ראה תמלילים מסוימים".
המחלוקת באולם נותרה באחת הנקודות היסודיות ביותר שמבקשת ההגנה לברר מול מנדלבליט: האם ההחלטות הגורליות בתיקי נתניהו נשענו על תשתית עובדתית מלאה, או שמא נמנעו מראש התביעה נתונים מכריעים. בית המשפט נדרש כעת להכריע עד כמה ייפתח הפתח להרחבת חקירתו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר בסוגיות אלו.
במהלך שבע ישיבות העדות שבהן עלה אביחי מנדלבליט להעיד מטעם ההגנה בבית המשפט המחוזי בירושלים, התמקדו הסנגורים בניסיונות להוכיח כי פעולות חקירה שונות בוצעו ללא אישורו הנדרש על פי חוק, וכי מידע מזכה – כגון נתוני איכונים של עד המדינה שלמה פילבר ודוחות על מפגשים עם אנשי עסקים – לא הוצג לו טרם אישור כתב האישום. התביעה התנגדה בעקביות להפיכת עדותו של מנדלבליט לזירה לבחינת תהליכי קבלת ההחלטות ושיקול הדעת המקצועי של מערך התביעה כולו.
הסברה של התביעה כי "היועץ הוא גוף ולא יחיד" נועד להציב חומה משפטית שתמנע מגע ישיר בין עדות מנדלבליט לבין טענות ההגנה על מחדלים בשיקול הדעת. אם יקבל בית המשפט את עמדת הפרקליטות, תוגבל חקירתו של מנדלבליט אך ורק להיבטים הפורמליים של מתן האישורים לפתיחת החקירה, ויימנע בירור על אודות המסמכים שלא קרא בעצמו.
לעומת זאת, אם יקבלו השופטים את עמדת ההגנה כי יש לבחון את המידע שהוצג בפועל למי שחתם על כתב האישום, עשוי המשפט להיכנס למהלך תקדימי של חשיפת תהליכי העבודה הפנימיים בלשכת היועץ המשפטי לממשלה, דבר שישמש נדבך מרכזי בדרישת ההגנה לקבלת טענה של הגנה מן הצדק וביטול סעיפי אישום.
