התפתחות נוספת נרשמה היום (שני) בבית המשפט המחוזי בירושלים סביב נוסח האזהרה שנמסר לראש הממשלה בנימין נתניהו בחקירת תיק 2000. היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט, אישר במהלך חקירתו הראשית כי האזהרה לא התאימה לחשדות שנחקרו בפרשה, ובהמשך הודה שלא היה מודע לבעיה בנוסח. הדברים נאמרו לאחר שעו"ד עמית חדד הציג בפניו את האזהרות שנמסרו לנתניהו ולמו"ל ידיעות אחרונות, ארנון (נוני) מוזס, והצביע על הבדלים ביניהן.
במרכז הדיון באולם עמדה האזהרה שהוקראה לנתניהו ב-5 בינואר 2017, בעת שנפתחה חקירתו באזהרה בתיק אלפיים. בנוסח שהציג חדד נכתב במפורש כי ראש הממשלה נחקר בחשד לבקשת וקבלת טובות הנאה שלא כדין מאנשי עסקים בקשר לתפקידו.
מנגד, עורך הדין חדד הדגיש כי תיק אלפיים כלל לא נסב סביב קבלת טובות הנאה מאנשי עסקים, אלא התמקד כולו בסדרת השיחות המוקלטות שהתקיימו בין נתניהו לבין מוזס בנוגע לאפשרות של שינויים באופי הסיקור התקשורתי ובעניינים הקשורים לתפוצת העיתון ישראל היום. הסנגור ביקש להוכיח כי האזהרה הכללית שנמסרה לנתניהו מנעה ממנו להבין כי עומדים לחקור אותו על שיחותיו עם מוזס: "לא מתאים לנוסח אזהרה. פה כתוב ביקשת, קיבלת טובות הנאה מאנשי עסקים. זה לא מתאים, נכון?". מנדלבליט השיב: "לא מתאים".
בהמשך הדיון הציג עורך הדין חדד את נוסח האזהרה שהוטח במוזס בחקירתו יום קודם לכן, ב-4 בינואר 2017, והצביע על כך שהיא כללה התייחסות ישירה וברורה לפעולות הקשורות לתפקידו הציבורי של ראש הממשלה ולעבירת שוחד. חדד טען כי דווקא באזהרה שנמסרה למוזס צוין הרכיב המהותי הקשור לחשד לשוחד, בעוד שבאזהרה שנמסרה לנתניהו למחרת היום הוסתר החשד הנוגע לתוכן השיחות ביניהם.
"תרגיל מלוכלך של המשטרה": העימות על האזהרה שנמסרה לנתניהו
מנדלבליט ניסה להסביר את השוני וציין כי באותה עת הבחין בין מצבם המשפטי של שני המעורבים: לדבריו, ביחס לנתניהו ביקש להותיר מרחב תמרון שיאפשר לבחון את המשמעות המשפטית של ההתנהלות בהמשך, בעוד שבעניינו של מוזס התמונה הייתה ברורה יותר מבחינתו מלכתחילה. עם זאת, כאשר חדד חזר והקשה כי האזהרה לא אפשרה לנתניהו להבין כלל במה הוא חשוד, הודה מנדלבליט שוב: "כן, האזהרה לא מתאימה, נכון".
עורך הדין חדד הוסיף והצביע על כך שגם בחקירות המאוחרות יותר שנערכו לנתניהו בחודשים ינואר ומרץ 2017, לא נמסרה לו אזהרה חדשה ומתוקנת שהבהירה את החשדות הקונקרטיים בתיק אלפיים. הסנגור טען כי נוצר פער בלתי נסבל בין הדברים שהוצגו לראש הממשלה בפתח חקירותיו לבין הטענות המשפטיות שנכללו נגדו לבסוף בכתב האישום.
פניו האדימו, השפיל מבט וחיבק את גופו: שפת הגוף של מנדלבליט
בשלב זה שאל חדד את מנדלבליט ישירות האם פעל לתקן את המעוות: "האם התרעת בפני מישהו שנוסח אזהרות לא מתאים?". מנדלבליט ענה: "נכון, לא הייתי ער לזה." תשובתו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, המודה כי לא שם לב לפגם בנוסח האזהרה של ראש הממשלה, עוררה תגובות מיידיות באולם ושופטי ההרכב צחקו למשמע הדברים.
חדד המשיך וביקש לברר מול מנדלבליט האם אישר אי פעם לחקור את נתניהו על התשתית העובדתית הסופית שהופיעה בכתב האישום – ובמרכזה הטענה המרכזית כי ראש הממשלה המשיך לנהל שיח עם מוזס מתוך כוונה להשלותו, אף שלא ביקש ממנו שוחד בפועל.
מנדלבליט הודה: סברתי שנתניהו לא רצה לממש את העסקה עם מוזס
מנדלבליט הסביר בעדותו כי אישור לפתיחת חקירה באזהרה אינו ניתן בהכרח ביחס להגדרה של סעיף עבירה ספציפי ומדויק, אלא למסכת עובדתית כוללת אשר עשויה לגבש חשד לעבירות שונות. לדבריו, שלב החקירה נועד לברר את מלוא העובדות בשטח, ורק בסיומו ניתן להכריע סופית האם הממצאים מקימים עבירה פלילית.
נציגי התביעה הביעו התנגדות נחרצת לניסיונו של הסנגור לכרוך בין נוסח האזהרה הראשוני לבין נוסחו הסופי של כתב האישום, וטענו כי מנדלבליט כבר הבהיר מפורשות שאישר לחקור את מכלול השיחות וההקלטות שבלב הפרשה. שופטי ההרכב אפשרו להגנה לברר מה בדיוק הותר לחקירה בזמן אמת, אך הגבילו את השאלות שעסקו במערך השיקולים המשפטיים שהובילו לניסוחו הסופי של כתב האישום.
פרשת תיק אלפיים עוסקת בסדרת הפגישות והשיחות שנערכו בין נתניהו לבין נוני מוזס, שבמסגרתן עלו אפשרויות לשינוי אופי הסיקור של ראש הממשלה ומשפחתו בידיעות אחרונות לצד צעדים להגבלת תפוצת העיתון ישראל היום. בסיומה של החקירה הוגש כתב אישום המייחס לנתניהו עבירה של מרמה והפרת אמונים, ולמוזס עבירה של הצעת שוחד, כאשר נתניהו כופר באופן מוחלט בכל האישומים.
ההודאה הנוכחית של מנדלבליט מצטרפת לסדרת סדקים משמעותיים שנחשפו בימי עדותו האחרונים בבית המשפט: מנדלבליט כבר אישר מוקדם יותר בלחץ השופט בר-עם כי לא קיים כל אישור מתועד לפתיחת חקירת נתניהו באזהרה לפני 5 בינואר 2017. הודה כי להערכתו בוצעו הדלפות מגמתיות שנועדו להפעיל עליו לחץ לחקור את ראש הממשלה; ואישר כי לא פיקח באופן אישי על נוסחי האזהרות שנמסרו בחדרי החקירות.
להודאתו של מנדלבליט כי האזהרה לא התאימה לחשדות, וכי "לא היה ער" לפגם מהותי זה, ישנן השלכות משפטיות ודיוניות כבדות משקל: בדין הפלילי, חובת האזהרה אינה דרישה פורמלית גרידא אלא תנאי יסוד המאפשר לחשוד להבין את גדר החשדות, לשקול האם להיוועץ בעורך דין, ולכלכל את צעדיו וגרסתו. כאשר מטיחים בחשוד נוסח על "טובות הנאה מאנשי עסקים" בעוד שהחקירה מתמקדת בשיח פוליטי-תקשורתי, נשללת ממנו הזכות הבסיסית להליך הוגן ולהגנה אפקטיבית.
בנוסף החוק מפקיד בידי היועץ המשפטי לממשלה את תפקיד שומר הסף הבלעדי על חקירות ראש ממשלה. ההודאה כי היועץ כלל לא היה מודע לאופן שבו הוזהר ראש הממשלה, וכי הדבר נעשה ללא פיקוח מצידו, מעידה על כשל מערכתי ומערערת את חוקיות הפעולות שביצעו צוותי החקירה בשטח.
העובדה שראש הממשלה לא הוזהר על מהות החשדות לאורך סדרת חקירותיו בראשית שנת 2017 מספקת עילה ישירה לדרישת ההגנה לפסול את ההודעות שנגבו ממנו בתיק אלפיים. הצטברות הפגמים – היעדר אישור מתועד כדין מראש, הדלפות לחץ, ונוסח אזהרה מטעה שלא זכה לפיקוח – מחזקת במידה ניכרת את טענת "הגנה מן הצדק" המונחת לפתחו של בית המשפט, ועשויה להוביל לביטול האישום בתיק זה מחמת פגיעה חריפה בטוהר ההליך השיפוטי.
