היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט, התייחס היום (שני), במהלך יום עדותו השביעי במשפט ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית המשפט המחוזי בירושלים, להתלבטויות הכבדות שליוו את ההחלטה לפתוח בחקירת רה"מ בתיק 2000. במסגרת החקירה הראשית שניהל סנגורו של נתניהו, עורך הדין עמית חדד, אישר מנדלבליט כי שקל והתלבט האם יש מקום לחקור את נתניהו בפרשה זו בכלל, והסביר כי לאורך כל הדרך סבר שראש הממשלה לא התכוון לממש את העסקה שנדונה בשיחות המוקלטות עם מוציא לאור עיתון ידיעות אחרונות, ארנון נוני מוזס.
הדברים נחשפו באולם כאשר עורך הדין עמית חדד הציג למנדלבליט מסמכים, מזכרים ופרוטוקולים מהתקופה שקדמה לחקירת ראש הממשלה, וביקש לברר כיצד התגבשה והתקבלה ההחלטה לחקור את נתניהו בתיק אלפיים. חדד הפנה לפרוטוקול ישיבה מ-25 בדצמבר 2016, שבו נדונו ההיערכות לפעולות החקירה והאפשרות לתאם מועדים לחקירת נתניהו בתיק אלף ובתיק אלפיים במקביל.
מנדלבליט מאשר בעדותו: נתניהו נחקר בנושא שלא הופיע באזהרה
בהמשך הדיון ביקש הסנגור לברר האם בשלב מוקדם של הבדיקה נשקלה בפרקליטות האפשרות לגבות מנתניהו עדות בתיק אלפיים כעד בלבד, ולא כחשוד תחת אזהרה. מנדלבליט השיב כי אינו זוכר החלטה מסוג זה, ואמר: "אני לא זוכר דבר כזה שאמרתי לא לחקור תחת אזהרה", תוך שהוא מבהיר ומדגיש כי חקירה כעד שונה במהותה מחקירה באזהרה.
כאשר חדד המשיך להקשות ושאל האם שקל בפועל לחקור את נתניהו כעד בתיק אלפיים, השיב מנדלבליט בנחרצות: "לא זוכר דבר כזה, מעולם לא היה דבר כזה, לא זוכר שום דבר כזה".
נתניהו שאל את החוקרים: "במה אני חשוד?", וקיבל תשובה מעורפלת
בהמשך עדותו הבהיר מנדלבליט כי ההתלבטות האמיתית שלו לא נגעה למעמד החקירה כעד או כחשוד, אלא לשאלה מוקדמת ויסודית בהרבה – האם ישנה הצדקה לחקור את ראש הממשלה בתיק זה בכלל. "התלבטתי לגבי התיק הזה אם צריך לחקור אותו בכלל", אמר מנדלבליט על דוכן העדים.
חדד ביקש לברר האם ההתלבטות נגעה לקיומו או להיעדרו של חשד סביר לביצוע עבירה. מנדלבליט השיב כי אכן עלה חשד סביר, אולם השאלה המשפטית שהטרידה אותו הייתה כיצד לנהוג לנוכח הערכתו הסובייקטיבית באשר לכוונותיו של ראש הממשלה. מנדלבליט נימק: "כן, בוודאי, זה מעלה חשד סביר. השאלה מה עושים בשים לב לזה שאני חשבתי כל הדרך שהוא לא התכוון לעשות את זה".
איפה הפרוטוקול? הטענה של חדד שהקפיצה את השופטים
היועץ המשפטי לממשלה לשעבר הוסיף והסביר מדוע בחר לחקור למרות הערכתו זו, וציין כי בדיני העונשין גם ניסיון לבצע עבירת שוחד עשוי לגבש עבירה פלילית מושלמת בפני עצמה: "גם ניסיון יכול להיות עבירת שוחד, זה לא פשוט, לכן התלבטתי".
הסנגור ניסה לקשור בין ההתלבטות העקרונית שתיאר מנדלבליט לבין האפשרות שבתחילת הדרך אכן לא הייתה כוונה לחקור את נתניהו כחשוד בפרשה. אולם מנדלבליט דחה על הסף פרשנות זו, ושב והבהיר כי אינו זוכר שאמר בשום שלב שיש לגבות מנתניהו עדות כעד בלבד.
בשלב זה התערב בדיון נציג התביעה, עורך הדין תדמור, וטען כי מנדלבליט כבר הבהיר במדויק את גדר ההתלבטות שלו. לדברי תדמור, העד לא טען שלא היה חשד לביצוע עבירה, אלא הסביר באופן עקבי כי העריך שנתניהו לא התכוון להגיע לעסקת שוחד ממשית, וכי על רקע הערכה זו נבחנה ונשקלה שאלת עצם היציאה לחקירה.
חדד המשיך להציג בפני בית המשפט את לוחות הזמנים ואת מועדי האישורים השונים שניתנו למשטרה, במטרה להראות את השתלשלות ההחלטות שהובילו בסופו של דבר להזמנת נתניהו לחקירה תחת אזהרה.
תיק 2000 עוסק בסדרת השיחות שנערכו בין ראש הממשלה נתניהו לבין מוציא לאור ידיעות אחרונות נוני מוזס, אשר נסבו סביב האפשרות לשינוי אופי הסיקור של נתניהו ומשפחתו בכלי התקשורת של הקבוצה, לצד קידום צעדים חקיקתיים ומשטריים הנוגעים להגבלת תפוצתו של העיתון ישראל היום. במסגרת פרשה זו יוחסו לנתניהו עבירות מתחום טוהר המידות, כאשר במרכז ההליך המשפטי עומדת שאלת פרשנותן של אותן שיחות מוקלטות ומה הייתה כוונתם האמיתית של המשתתפים בהן בזמן אמת.
דבריו החריגים של מנדלבליט בעדותו שופכים אור ומספקים הצצה נדירה ללב ההתלבטות שליוותה את בחינת החשדות בצמרת המשפטית בשלב המוקדם של הבדיקה, ומחדדים את ההבחנה שערך בין קיומו הטכני של חשד סביר לבין עמדתו העקבית שלפיה ראש הממשלה כלל לא התכוון לממש בפועל את העסקה שנדונה באותן שיחות.
המשמעות המשפטית של דברי מנדלבליט עשויה להתברר כבעלת חשיבות מכרעת בקו ההגנה של ראש הממשלה בתיק אלפיים. עבירות שוחד והפרת אמונים דורשות לצד המעשה עצמו הוכחה חד-משמעית של יסוד נפשי – כוונה פלילית ברורה להשגת טובת הנאה מושחתת. כאשר היועץ המשפטי לממשלה שהחליט על הגשת כתב האישום מודה בפה מלא על דוכן העדים כי "חשבתי כל הדרך שהוא לא התכוון לעשות את זה", הוא מציב ספק כבד בלב התזה של התביעה לגבי קיומו של יסוד נפשי זה.
אף שמנדלבליט ניסה להגן על עמדתו באמצעות הקביעה המשפטית שלפיה גם "ניסיון לשוחד" מהווה עבירה, אמירתו מהווה עוגן משמעותי לטענת ההגנה כי שיחותיו של נתניהו עם מוזס היו בגדר "שיח סרק" פוליטי וטקטיקה תקשורתית בלבד, ללא שום כוונה לממש עסקה פלילית. קביעה שלפיה מקבל ההחלטות הבכיר ביותר סבר בזמן אמת שלא הייתה כוונה מעשית עשויה להחליש מהותית את תזת השוחד והמרמה, ולהוות משקל נגד כבד בהכרעת השופטים בסוגיית כוונתו הפלילית של ראש הממשלה.
