עימות חריף ויוצא דופן התפתח הבוקר (ראשון) בבית המשפט המחוזי בירושלים, במהלך המשך חקירתו הנגדית של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט במשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כאשר עורך הדין עמית חדד מיקד את הדיון בהאזנות סתר שביצעה המשטרה במרץ 2017 ללא אישור היועץ, וטען כי נאספו מאות שיחות אישיות, פוליטיות ונושאים שלמים שמעולם לא אושרו לחקירה. מנדלבליט אישר כי הופתע ודרש לעצור את ההאזנות לאלתר, אך התקשה לזכור פרטים, מה שהוביל להתנצחות סוערת בין הצדדים ולהוצאתו מהאולם.
בפתח יום החקירה ביקש עורך הדין עמית חדד לחשוף כיצד פעלה המשטרה בחשאי ומאחורי גבו של היועץ המשפטי לממשלה, ומדוע לא פנו החוקרים לקבלת אישור מוקדם ממנו כנדרש בחוק כאשר מדובר בסביבת ראש הממשלה. מנדלבליט השיב על כך: "הציפייה הייתה דבר כזה: ככל שרוצים אותו, יבואו בפניי. זה לא נעשה. כשבאו אליי לבקש אישור, לא ביקשו".
בפעם השישית: מנדלבליט שב לדוכן העדים במשפט נתניהו
כאשר לחץ חדד וביקש לדעת כיצד בדיוק גילה על הפעולה המשטרתית החשאית, הודה מנדלבליט כי אינו זוכר את נסיבות הגילוי המדויקות, אך אישר באופן נחרץ את תחושת ההפתעה והתרעומת שאחזה בו באותה עת: "לא זוכר. זוכר שזה הפתיע אותי. אני זוכר את הפעולה, לא זוכר איך. אני לא רוצה לנחש".
בשלב זה הזכיר חדד עדויות קודמות שנשמעו בבית המשפט על אודות האזנות סתר נוספות שבוצעו בתיק 1000 ובתיק 2000, והטיח בעד כי ההגנה מגלה את הדברים באיחור רב: "היו פה עדים שלשיטתנו סיפרו שהיו עשרות האזנות סתר באלף ואלפיים. אותן לא תפסת, אנחנו נמצאים בחושך. את זה כן תפסת". מנדלבליט דחה את ההשוואה בין המקרים והגיב: "זה לא דומה. לא יודע מה זה עדים אחרים ופעולות אחרות".
שינה תשובה, התעמת עם חדד וחשף לחצים: סיכום עדות מנדלבליט
בהמשך החקירה העמיק חדד בהליך המשפטי של הוצאת הצווים. לטענת ההגנה, המשטרה פנתה ישירות לשופטים בבית המשפט המחוזי בבקשות להאזנות סתר, מבלי שהונחה בפניהם הסכמתו המחייבת של היועץ המשפטי לממשלה. חדד שאל את מנדלבליט ישירות: "אתה אומר שזה הרגיז אותך, שזה נעשה מאחורי גבך וביקשת לחדול את האירוע מיד כשגילית". מנדלבליט השיב בקצרה ואישר: "נכון, זה מה שאני זוכר".
עם זאת, כאשר ניסה הסנגור לברר האם מנדלבליט הורה לבצע תחקיר או בדיקה מקיפה כדי להבין כיצד התרחשה פעולה כה חמורה ללא אישורו, השיב העד: "לא זוכר". מנדלבליט לא הצליח לזכור גם האם הוצגה בפניו אי פעם הבקשה המקורית שהגישה המשטרה לבית המשפט לצורך קבלת הצו.
מה קרה בהפסקה? מנדלבליט חזר לאולם ושינה את תשובתו: "טעיתי"
מוקד מרכזי נוסף בדיון נגע לחשש הכבד כי המשטרה קלטה שיחות בעלות אופי אישי, מדיני ופוליטי רגיש. חדד הציג למנדלבליט פרוטוקול רשמי שבו נרשמה התייחסות לחשש מחשיפת קשרים פוליטיים בעקבות הפעלת ההאזנות. העד הודה כי אין בידיו זיכרון מתוכן השיחות, אך הסביר את הרגישות המיוחדת הנוגעת להאזנה לגורם המקורב לראש הממשלה: "כשפונים למישהו שהוא בתפקיד שקרוב מאוד לראש הממשלה, לטפל בעניינים אישיים, פוליטיים, מדיניים, זה דברים שאני חושב שצריך להיזהר בהם מאוד".
בהמשך חידד מנדלבליט את דבריו והוסיף: "אני לא זוכר קונקרטית שעלו דברים פוליטיים באותן שיחות, אבל זה יכול להיות". בדבריו הדגיש כי עצם האפשרות להיחשף למידע פוליטי או אישי שאינו נוגע לחשד פלילי מובהק מחייבת זהירות כפולה ומכופלת, בפרט בסביבתו הקרובה של ראש ממשלה מכהן.
חדד עבר לברר את היקף ההאזנות שבוצעו במרץ 2017. כאשר ציין את התאריך, הפטיר מנדלבליט: "אה, זה מרץ 17'? אוקיי". הסנגור שאל את מנדלבליט האם ידוע לו מספר השיחות שנקלטו במערכת, ולאחר שהעד השיב בשלילה, הטיח בו חדד: "עשרות או מאות? לפחות מאות, אם לא יותר".
בהמשך חשף חדד כי ההאזנות עסקו בנושאים שלא נכללו בשום אישור חקירה, ובהם תאגיד השידור הציבורי, ואמר: "אני אראה לך שדיברו איתך על התאגיד, שיחות על תאגיד השידור הציבורי". מנדלבליט השיב על כך: "לא זוכר". כאשר נשאל האם נושא תאגיד השידור הציבורי אושר אי פעם על ידו כחלק מנושאי החקירה נגד נתניהו, ענה מנדלבליט: "לא שאני זוכר".
הרוחות באולם התלהטו כאשר חדד ביקש להמשיך לחקור על אודות הנושאים שנחשפו בהאזנות והתשתית המשפטית של הצווים. בשלב זה קם נציג התביעה, עורך הדין יונתן תדמור, והביע התנגדות נחרצת להמשך קו השאלות. השופטים הורו למנדלבליט לעזוב את האולם כדי לאפשר לצדדים לטעון בחופשיות. עו"ד תדמור נימק את התנגדותו: "העד אישר שורת תשובות שלא ידע. הוא לא יודע את הפרטים, לא ראה, והכיוון הזה מוצה. הוא לא יכול לסייע לו למה האזינו ולמה לא".
השופטת פנתה לסנגור וביקשה להבין מה התועלת בחקירת עד על פעולה שלא ידע עליה בזמן אמת ושנודעה לו רק בדיעבד. עו"ד חדד השיב בנחישות: "אנחנו הולכים לשאול על הצווים, להראות לו אותם. אנחנו טוענים שהמשטרה חקרה נושאים ללא אישור היועמ"ש".
במהלך הטיעונים המשפטיים טען חדד כי לא מדובר בחריגה טכנית גרידא של חוקרים, אלא בפתיחת מסעות דיג ואיסוף מידע בנושאים שלמים שמעולם לא הותרו לבדיקה. הסנגור הדגיש: "זה לא רק פעולת חקירה. אלו נושאים שלמים שהוא לא אישר. יש פה נושאים שלמים, חקירות שלמות על ראש הממשלה שנפתחו ללא אישור יועץ".
חדד הזכיר את עדותו של מנדלבליט מהימים הקודמים, שבה אישר כי תחם את החקירות בתיק 1000 לגבולות ברורים של טובות הנאה ספציפיות כמו סיגרים ושמפניות. לטענת ההגנה, המשטרה ניצלה את האזנות הסתר כדי לסטות מהאישור המקורי ולחקור עניינים אחרים לחלוטין ללא הסכמת היועץ, והסביר כי ברצונו לברר האם מנדלבליט הכשיר זאת בדיעבד.
סוגיה משפטית כבדת משקל שהעלה חדד נגעה לתנאי הסף בחוק להוצאת צווי האזנת סתר. חדד הדגיש כי בתיק 1000 ובתיק 2000 מנדלבליט לא התיר לחקור את נתניהו בחשד לשוחד, עבירה מסוג פשע המאפשרת פגיעה כה קשה בפרטיות, אלא בעבירות קלות יותר: "הוא לא התיר לחקור את ראש הממשלה על שוחד באלף ואלפיים. האזנת סתר זה רק בעבירות פשע. אני אשמח לדעת. אני מנהל תיק של עוון. על מה עשיתם האזנת סתר?".
חדד הבהיר כי אם המשטרה הציגה לבית המשפט חשדות מנופחים וחמורים שכלל לא אושרו בידי היועמ"ש כדי לקבל את צווי ההאזנה, מדובר בפגיעה יסודית בחוקיות ההליך. להמחשת האבסורד העלה חדד תרחיש היפותטי שבו מנדלבליט יטען לפתע שאישר לחקור שוחד בדולרים מעיתון "ישראל היום", והדגיש כי אין זכר לאישור כזה באף פרוטוקול.
השופט משה בר-עם ניסה להבין מהי השאלה המדויקת שחדד מבקש להפנות לעד: בר-עם: "באילו נושאים בוצעה האזנה בסתר?" חדד: "ואם הוא לא ידע?" בר-עם: "בדיעבד הוא ודאי יודע. בכל מקרה שיגיד מה אמרו לו". השופטת העירה כי החקירה חייבת להישאר בגבולות הרלוונטיות לעדותו של מנדלבליט ולא לעסוק בדברים שאינם בידיעתו האישית. חדד השיב בתקיפות: "הוא לא פרח מוגן, באמת".
חדד אך הטיח האשמה חריפה כלפי רשויות האכיפה, וטען כי דבר קיומן של האזנות הסתר הוסתר באופן שיטתי מהסנגורים: "לא רק שזה הוסתר, זה הוסתר מאיתנו כמה פעמים". הסנגור הזכיר את עדותו של מפקד היחידה הארצית לחקירות הונאה לשעבר, תת־ניצב כורש ברנור, אשר טען בעדותו כי קיבל הוראה להסיר את עמדת ההאזנה אך טען כי הפעולה אושרה בידי היועץ המשפטי לממשלה.
עו"ד חדד הצהיר כי בכוונתו להציג תכתובות דואר אלקטרוני מזמן אמת המוכיחות את ההפך הגמור – שהעמדה הוסרה דווקא משום שהחוקרים נתפסו ללא אישור כחוק, וכי מידע קריטי זה נמנע מההגנה: "נראה את המיילים, שזה הוסתר מאיתנו, מההגנה. יכול להיות שהייתה ידיעה לאחד מצדדי המשפט. דברים נעשו לא כדין". השופטת ביקשה למקד את הדיון, בעוד עו"ד חדד עמד על זכותו להמשיך ולהציג למנדלבליט את הצווים, התכתובות והנושאים שנחקרו ללא סמכות.
כידוע, הממשלה קובע במפורש כי חקירה פלילית נגד ראש ממשלה תיפתח אך ורק בהסכמתו המוקדמת של היועץ המשפטי לממשלה. עדותו של מנדלבליט מציפה את טענת הליבה של צוות ההגנה, שלפיה זרועות החקירה פעלו כגוף עצמאי, עקפו את סמכות היועץ וביצעו פעולות פולשניות דוגמת האזנות סתר ללא אישור מראש.
החשיפה על מאות שיחות שנקלטו ועסקו בנושאים כמו תאגיד השידור מעלה סימני שאלה כבדים בנוגע לתשתית העובדתית שהוצגה לשופטי בית המשפט המחוזי שהוציאו את צווי ההאזנה במרץ 2017. אם המשטרה ביקשה צווים בגין עבירות פשע חמורות בעוד היועץ אישר חקירה בעבירות עוון בלבד, יש בכך כדי להשליך ישירות על קבילות הראיות שנאספו.
