יום עמוס בעימותים, מסמכים וגילויים נרשם היום (חמישי) בבית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרת חקירתו הנגדית של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, ד"ר אביחי מנדלבליט, במשפט ראש הממשלה בנימין נתניהו. במוקד הדיון עמדו גבולות האישורים שניתנו למשטרה בשנת 2016 לבדיקת חשדות הנוגעים לראש הממשלה ולסביבתו.
במהלך העדות שינה מנדלבליט את תשובתו לאחר הפסקה קצרה, עומת עם תכתובות המתעדות אישורים לבדיקת אירוח יאיר נתניהו במלון הקשור לאיש העסקים ג'יימס פאקר, והתעמת עם סנגורו של נתניהו, עו"ד עמית חדד, עד ששאל אותו: "אתה מאיים עליי?". במקביל אישר מנדלבליט כי הופעלו עליו לחצים בתקופת החקירות, בעוד חדד טען כי פרסומים בתקשורת נועדו להביא להרחבת הבדיקות.
מה קרה בהפסקה? מנדלבליט חזר לאולם ושינה את תשובתו: "טעיתי"
אחד הרגעים הבולטים והמפגיעים ביותר בדיון התרחש כאשר עו"ד עמית חדד שאל את מנדלבליט אם אישר למשטרה לבדוק את הטענה לפיה יאיר נתניהו התארח במלון הקשור לאיש העסקים ג'יימס פאקר. מנדלבליט השיב תחילה באופן נחרץ: "אני לא זוכר שאני מאשר לבדוק את זה. אני זוכר שזה עלה, אבל לא חשבתי שזה נכון לבדוק את זה".
בעקבות תשובה זו ביקש חדד הפסקה קצרה כדי לשקול את צעדיו. אלא שכאשר התחדש הדיון, הודיע מנדלבליט מיוזמתו כי נזכר בפרטים נוספים: מנדלבליט: "חשבתי על זה בחוץ. טובות הנאה מאנשי עסקים אישרתי לבדוק את זה". חדד ענה: "אמרת שלא אישרת". מנדלבליט הגיב: "טעיתי".
מנדלבליט הודה: נערכו בדיקות נגד נתניהו שלא היו נעשות לאחרים
מנדלבליט מיהר להבהיר כי שינוי תשובתו לא נבע משיחה כלשהי שקיים במהלך ההפסקה: "לא דיברתי עם אף אחד בחוץ, נזכרתי", אמר. חדד הגיב באומרו: "טעות לעולם חוזרת". בהמשך הסביר מנדלבליט כי הוא מתקשה לשחזר פרטים נקודתיים מאירועים שהתרחשו לפני כעשור, וכי העייפות המצטברת בעקבות שעות ארוכות של עדות תרמה לטעות, ולעיתים נדרש להסתמך על ההיגיון העולה ישירות מהמסמכים המוצגים לו.
המסמך שנחשף: מה בדיוק אישר מנדלבליט למשטרה?
לאחר שינוי התשובה, הציג חדד תכתובות מספטמבר 2016 הנוגעות לבדיקת אירוח יאיר נתניהו במלון רויאל ביץ' בתל אביב. במוקד עמדה הודעת דוא"ל מ־12 בספטמבר 2016, שנשלחה על ידי עדי מנחם, ששימשה באותה תקופה כעוזרת המשפטית של מנדלבליט: "מקובל על היועץ שתבוצע בדיקה עם המלון בנוגע לסטטוס הדירה שבה דובר. כמו שדיברנו, לגבי פעולות נוספות שאתם מבקשים לבצע בהקשר זה, נבקש לקבל פירוט".
חדד ביקש להראות כי מדובר באישור ממוקד ביותר לבדיקת מעמדה של דירה במלון, ולא בהיתר גורף לבצע שורת פעולות חקירה נוספות. מנדלבליט אישר כי המסמך אכן עוסק בבדיקת המלון וכי התבקש פירוט לגבי פעולות נוספות, אך הדגיש שהנושא הכללי שאושר למשטרה היה בדיקת חשדות לקבלת טובות הנאה מאנשי עסקים.
מנדלבליט התעמת עם חדד: "אתה מאיים עליי?"
תכתובת נוספת שהוצגה מ-18 בספטמבר 2016 ציינה כי לאחר שהדברים הובאו בפני היועץ המשפטי לממשלה, התבקשה בדיקת סטטוס הדירה של פאקר במלון. חדד טען כי התכתובות מוכיחות את הצורך באישור מפורש לכל הרחבה של הבדיקה, בעוד מנדלבליט עמד על כך שניתן היה לבדוק פרטים מסוימים במסגרת הנושא הרחב שאישר מראש.
"לא סיגרים, לא שמפניות, לא רויאל ביץ'"
מחלוקת מרכזית נוספת נסבה סביב ההבחנה בין בדיקת אירוח במלון לבין בדיקת הסיגרים והשמפניות שלפי החשדות התקבלו מאנשי עסקים. חדד ביקש להבין כיצד מנדלבליט אישר לבדוק אירוח במלון, בשעה שבשלבים מוקדמים של הבדיקה הסתייג מחקירת הסיגרים והשמפניות.
מנדלבליט הבהיר כי מבחינתו נושא הבדיקה היה רחב בהרבה מהפרטים הנקודתיים שהציג הסנגור: "לא סיגרים, לא שמפניות, לא רויאל ביץ'. הנושא זה קבלת טובות הנאה באופן שיטתי לראש הממשלה". לדבריו, אירוח חד-פעמי או מספר מצומצם של ביקורים לא היו בהכרח מצדיקים חקירה פלילית, אך ניתן היה לבדוק את המידע כחלק בירור החשדות הכולל. בהמשך אישר כי אם החוקרים מקבלים אישור לפעולה מסוימת וחורגים ממנו, מדובר בהתנהלות פסולה: "אם לא באים אליי, או באים אליי, מקבלים אישור למשהו אחד וחורגים ממנו – זה לא בסדר".
העדויות על הסיגרים והשמפניות והאמירה על "הקרחון"
הדיון שב אל הפרוטוקולים מיולי 2016, שבהם התייחס מנדלבליט למטרת הבדיקות נגד נתניהו. באחד הפרוטוקולים שהוצגו צוין: "נתתי אישור לחפש את הקרחון", וזאת במטרה לתאר את הפער בין החשדות המשמעותיים שביקש לברר לבין המידע שהצטבר על מתנות. עוד הוצגה האמירה המפורשת: "עם כל הכבוד לסיגרים, שמפניה, חליפה, זה לא התעשייה שאנו חושדים שאולי יש שם".
חדד השתמש בדברים אלו כדי לטעון שהמשטרה המשיכה לעסוק בנושאים שמנדלבליט לא התכוון לאשר באותה עת, בעוד מנדלבליט הבהיר שההבחנה הייתה בין מתנות נקודתיות לבין חשדות שיטתיים בהיקפים משמעותיים.
חקירת מקורבו גיל שפר: "לא אמורים לבדוק מוסר"
נושא נוסף שעלה היה תשאולו של גיל שפר, לשעבר ראש בלשכת נתניהו ומקורבו של מנדלבליט, באוגוסט 2016. חדד הציג התייחסות של חוקר המשטרה מומי משולם לבדיקת פעילות פלילית מול פעילות שאינה מוסרית.
מנדלבליט נשאל אם ראוי שהמשטרה תבדוק התנהגות שאינה מוסרית שאינה עולה כדי עבירה פלילית, והשיב נחרצות: "לא אמורים לבדוק את זה, מוסר". כשנשאל אם אישר לחקור את שפר באזהרה, ענה: "ממש לא, בטח לא אישרתי לחקור אותו באזהרה", והסביר כי בשל קרבתו האישית לשפר נמנע מלעסוק בענייניו. חדד טען שהמשטרה ניסתה להפעיל לחץ על שפר כדי להוציא ממנו מידע על נתניהו; מנדלבליט לא אישר זאת והבהיר שאינו זוכר חלק מהפרטים.
העימות החריג: "אתה מאיים עליי?" – "כדאי לך"
לקראת המשך הדיון התפתח עימות קולני וחריג בין מנדלבליט לחדד, לאחר שהסנגור שאל על אמירה שיוחסה למנדלבליט בנוגע להפגנות מול ביתו. חדד טען כי מנדלבליט תהה בעבר מדוע אנשי ימין אינם מפגינים ליד ביתו בעוד אנשי שמאל מפעילים עליו לחץ. מנדלבליט השיב שאינו זוכר זאת.
הטונים עלו כאשר חדד אמר: "אישרת את זה אחר כך, חבל על הזמן". מנדלבליט: "מה זה האמירה הזו? אתה מאיים עליי?". חדד אמר בתגובה: "כדאי לך". מנדלבליט שאל: "למה?". חדד טען באופן נחרץ: "אם תגיד שלא, נראה שכן".
בעקבות חילופי הדברים, התובע יונתן תדמור העלה אפשרות לסיים את הדיון מוקדם בשל עייפות העד. השופט משה בר־עם ציין גם הוא שאם קשה, אפשר לעצור. אלא שמנדלבליט דחה זאת בחיוך: "אני בסדר, תודה", והמשיך בעדותו.
הלחצים והפרסומים נגד מנדלבליט: "אני זוכר כתבות שתקפו אותי"
לקראת סיום החקירה, הציג חדד פרסומים מספטמבר 2016 שבהם נמתחה ביקורת קשה על מנדלבליט בטענה שהוא בולם את המשטרה והפרקליטות ומונע הרחבת חקירה. חדד טען כי הפרסומים נועדו להפעיל עליו לחץ לאשר כיוונים נוספים.
השופט בר-עם ביקש לברר אם אכן הופעלו לחצים, ומנדלבליט אישר זאת בחיוב, ואמר: "אני לא זוכר את הכתבות האלה, אבל אני זוכר כתבות שתקפו אותי". במסגרת זו הוצגו גם פרסומים של גידי וייץ ובן כספית שכללו פרטים מדיונים פנימיים, כמו הערכה על עבירת פשע והתיישנות עשר שנים, שטרם נחשפו להגנה. מנדלבליט אישר לחצים וכתבות ביקורתיות, אך דחה את הטענה שהיו חלק ממהלך מכוון להכתיב לו את החלטותיו המקצועיות.
מנדלבליט אישר שהופעלו עליו לחצים: "זוכר שתקפו אותי"
אירוע חריג נוסף: מרדכי דוד התקרב למנדלבליט והוצא מהאולם
במקביל לחקירה הנגדית, אירעה תקרית חריגה מחוץ לחדר הדיונים כאשר עיתונאי הברנז'ה מרדכי דוד התקרב למנדלבליט והטיח בו שאלות ישירות על כתב האישום נגד נתניהו. אנשי האבטחה התערבו מיידית, חסמו את דרכו והוציאו אותו בכוח ממתחם האולם, על רקע המתיחות הגבוהה שליוותה את הדיון.
השאלה שנותרה במוקד: מי אישר מה לחוקרים?
לאורך יום העדות כולו, שב חדד אל השאלה המרכזית: האם המשטרה פעלה אך ורק במסגרת האישורים שנתן מנדלבליט, או שמא הרחיבה את הבדיקות ללא היתר. מנדלבליט הבחין בין אישור עקרוני לבדיקת נושא לבין הצורך באישור פרטני לכל פעולה, תוך ציטוט אמירתו המקורית מפרוטוקול 2016: "אני אמרתי על מה בודקים. יש לי מנדט שאני מחליט על חקירות רוה"מ. אם טעיתי, קחו אותי לבג"ץ".
העדויות והמסמכים שנחשפו ביום הדיונים מטילים אור חדש ודרמטי על השלבים הראשונים והרגישים ביותר של פתיחת החקירות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. משמעותם המרכזית של גילויים אלו מתבטחת במספר מישורים: החשיפה של פרוטוקולי 2016 ותכתובות הדוא"ל המחזקות את האמירות "אין פה את הבשר שחיפשתי" ו"הקרחון" מעניקות רוח גב משמעותית לקו ההגנה.
ההגנה מצליחה להמחיש כי בצמרת מערכת האכיפה שררה סקפטיות רבה ונדרשו אישורים מוקפדים, בעוד שבשטח המשטרה נטתה להרחיב את היריעה ולחקור נושאים שזכו להסתייגות מפורשת, כמו פרשת הסיגרים בשלביה המוקדמים.
בנוסף, האישור מצד מנדלבליט כי הופעלו עליו לחצים כבדים וכי פורסמו נגדו כתבות תוקפניות המאשימות אותו בבלימת חקירות, לצד ההדלפות לכאורה של פרטים מדיונים פנימיים סודיים, חושפים את המציאות הבעייתית שבה התקבלו ההחלטות הרגישות ביותר במדינה ומחדדים את השאלות סביב שמירת חיסיון וטוהר ההליך.
כמו כן, הקשיים שהפגין מנדלבליט בשחזור פרטים ושינוי גרסתו פעם אחר פעם, כמו בנוגע לבדיקת המלון של פאקר, ממחישים את האתגר הגדול של מתן עדות על אירועים המתרחשים לפני שנים רבות, ומדגישים מדוע ההגנה מתעקשת להיצמד למסמכים הכתובים והאותנטיים מאותה תקופה כדי להוכיח את טענותיה על גבולות הסמכות.
