התפתחות חריגה נרשמה היום (חמישי) בבית המשפט המחוזי בירושלים, במהלך חקירתו הנגדית של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, ד"ר אביחי מנדלבליט, במשפט ראש הממשלה בנימין נתניהו. מנדלבליט שינה את תשובתו לאחר הפסקה בדיון, כאשר בתחילה העיד כי אינו זוכר שאישר לבדוק חשד הנוגע לאירוח יאיר נתניהו במלון הקשור לאיש העסקים ג'יימס פאקר, אך לאחר שחזר לאולם הבהיר כי אישר לבדוק קבלת טובות הנאה מאנשי עסקים. כשסנגורו של ראש הממשלה, עו"ד עמית חדד, הזכיר לו את תשובתו הקודמת, השיב מנדלבליט: "טעיתי".
העימות החל כאשר סנגורו של ראש הממשלה, עו"ד עמית חדד, הציג למנדלבליט פרטים מפורטים אודות פעולות בדיקה שביצעה המשטרה בשנת 2016, וביקש לברר אם ניתן אישור רשמי לחקור את הטענה לפיה יאיר נתניהו התארח במלון הקשור לפאקר. חדד הזכיר בהקשר זה דיווח תקשורתי שבו תוארו פעולות בדיקה שונות הנוגעות לבנו של ראש הממשלה ולמערכת יחסיו עם גורמים בסביבתו של איש העסקים.
מה קורה כשמנדלבליט יוצא מהאולם? הטענה שמרחפת מעל עדותו
הסנגור טען כי מדובר בכיוון בדיקה נוסף שאליו פנתה המשטרה לאחר שכיוונים קודמים לא סיפקו את הסחורה שחיפשו החוקרים, וביקש לדעת האם מנדלבליט הכיר את הפעולות ואם נתן להן אור ירוק. מנדלבליט השיב כי הוא אמנם זוכר שעלתה סוגיה הנוגעת לאירוח בנו של ראש הממשלה במלון ואף הזכיר אפשרות לאירוח בארצות הברית, אך הדגיש שאינו מצליח לשחזר את מלוא הפרטים: "אני לא זוכר שאני מאשר לבדוק את זה. אני זוכר שזה עלה, אבל לא חשבתי שזה נכון לבדוק את זה".
כאשר חדד ביקש לוודא שהמשמעות הישירה היא שמנדלבליט לא אישר את כיוון הבדיקה הנוגע למלון של פאקר, אישר מנדלבליט שזהו זכרונו באותו רגע. בשלב זה, ביקש חדד הפסקה קצרה כדי לשקול את צעדיו הבאים בעקבות תשובת העד.
מנדלבליט נשבר והודה: לא מצאתי את "הבשר" שחיפשתי נגד נתניהו
עם חידוש הדיון, שב חדד להציג את השאלות על גבולות האישורים, אלא שהפעם הפתיע מנדלבליט והודיע כי נזכר בפרטים חדשים: מנדלבליט: "חשבתי על זה בחוץ. טובות הנאה מאנשי עסקים אישרתי לבדוק את זה". חדד: "אמרת שלא אישרת". מנדלבליט השיב: "טעיתי".
מנדלבליט ביקש להדגיש מיוזמתו כי לא שוחח עם אף גורם במהלך ההפסקה, וכי שינוי הגרסה נובע אך ורק מכך שנזכר בדברים: "לא דיברתי עם אף אחד בחוץ, נזכרתי". חדד הגיב ואמר "טעות לעולם חוזרת", והמשיך מיד לחקור אותו על ההבחנה המשפטית שבין אישור כללי לבדיקת טובות הנאה לבין אישור פרטני לאירוע מסוים.
מנדלבליט על תיק 1000: לא אישרתי את חקירת הסיגרים
בעקבות שינוי התשובה, ביקש חדד להצביע על מה שהגדיר כחוסר עקביות בולט בין עמדתו של מנדלבליט בפרשת הסיגרים והשמפניות לבין עמדתו בנוגע לאירוח של יאיר נתניהו. הסנגור הזכיר כי מוקדם יותר באותו יום הסביר מנדלבליט שהמידע הראשוני על הסיגרים והשמפניות לא הצדיק מבחינתו חקירה, אף שגם הוא נגע לכאורה בטובות הנאה מאנשי עסקים. חדד הקשה ושאל כיצד ייתכן שהחשד על אירוח במלון נכלל במסגרת האישור הכללי, בעוד שבנוגע לסיגרים הבהיר מנדלבליט שלא אישר לחקור.
מנדלבליט הסביר בתגובה כי הוא אישר לבדוק באופן גורף חשדות לקבלת טובות הנאה מאנשי עסקים, וכי פרטים מסוימים שעלו בבדיקה השתלבו באותו מרחב רחב. לדבריו, גם אם היה מתברר שביקור במלון התרחש פעם או פעמיים, לא בהכרח הייתה לכך משמעות פלילית, אך עצם בדיקת המידע הייתה מותרת תחת האישור הכללי. חדד התעקש להבחין בין השאלה האם בדיקה מסוימת הייתה מבשيلة לכתב אישום לבין השאלה המקדמית האם החוקרים היו מוסמכים לבצעה, ומנדלבליט אישר כי כאשר הוא אוסר לבדוק נושא מסוים, החוקרים מנועים מלהמשיך בו בניגוד להנחיותיו.
שינוי התשובה הדרמטי השתלב ישירות בקו ההגנה של עו"ד חדד, המנסה להוכיח לאורך כל המשפט שהמשטרה הרחיבה את החקירות נגד נתניהו מעבר למנדט שקיבלה. חדד הזכיר את הפרוטוקולים מיולי 2016 שבהם אמר מנדלבליט "זה בפירוש לא מה שאישרתי בזמנו" על הסיגרים, מול עמידתו על כך שאישר מתנות בהיקפים משמעותיים מאנשי עסקים. העימות סביב אירוח המלון הוסיף נדבך נוסף לדיון בשאלה האם נדרש אישור פרטני לכל כיוון חדש או שמא אישור כללי הספיק לחוקרים.
