גילויים נוספים על הפער בין החשדות שחקרה המשטרה לבין האישורים שניתנו לה עלו היום (ראשון) במהלך חקירתו הראשית של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט במשפט ראש הממשלה בנימין נתניהו. סנגורו של נתניהו, עו"ד עמית חדד, הציג בפני העד בקשות להאזנות סתר ממרץ 2017, שכללו חשדות לשוחד, שיבוש הליכי חקירה והדחה בחקירה, לצד התייחסות לעיתון "ישראל היום" ולמקורבו של ראש הממשלה, נתן אשל.
מנדלבליט אישר כי באותה תקופה התיר לחקור רק שני נושאים בתיקי 1000 ו-2000, וכאשר הוצגו בפניו סעיפי העבירות הנוספים הבהיר: "סוגי עבירות אלה לא מתחברים לנושאים שאישרתי לחקור". בעקבות הדברים טען חדד כי המשטרה הרחיבה את החקירות נגד נתניהו לתחומים שלא אושרו בידי היועץ המשפטי לממשלה.
ההודאה של מנדלבליט על האזנות הסתר במשטרה – והסערה באולם
בפתח הדיון ביקש עו"ד חדד לקבוע מסמרות בנוגע לגבולות הגזרה המדויקים שהגדיר מנדלבליט בתקופה שבה פעלה המשטרה להוצאת צווי האזנות הסתר. חדד הזכיר כי חקירתו הגלויה הראשונה של נתניהו בתיק 1000 נערכה ב-2 בינואר 2017, וכי בתיק 2000 נחקר לראשונה ימים ספורים לאחר מכן, ב-5 בינואר. בהמשך ציין הסנגור כי ב-6 במרץ אותה שנה הוצא צו להאזנת סתר לנתן אשל, מקורבו של ראש הממשלה, ושאל את מנדלבליט מהם תחומי החקירה שאושרו על ידו באותה תקופה.
חילופי הדברים באולם המחישו את גבולות האישור – מנדלבליט: "נשאר הנושא בתיק אלף של קבלת טובות הנאה בהיקפים גדולים מאנשי עסקים, וגם תיק אלפיים". חדד: "שיחות מוקלטות עם מוזס". מנדלבליט: "כן". חדד: "שאר הנושאים לא אישרת?". מנדלבליט השיב: "כן". בתגובה לך הקשה חדד: "אלה הנושאים היחידים שאישרת?". לכך השיב מנדלבליט: "כן". כך חדד ביקש להוכיח כי כל פעולה חקירתית שחרגה משני נושאים מוגדרים אלה בוצעה ללא הסמכה חוקית של היועץ המשפטי לממשלה.
בפעם השישית: מנדלבליט שב לדוכן העדים במשפט נתניהו
לאחר שמנדלבליט תחם את גבולות האישור, הציג בפניו חדד מידע שלפיו המשטרה בדקה חשד לקבלת שוחד הקשור לעיתון "ישראל היום", לרבות טענה להעברת כספים במעטפות דולרים. חדד שאל ישירות: "עד כמה מישהו סיפר לך שהמשטרה מנהלת חקירה שראש הממשלה מקבל שוחד מישראל היום, בכסף, מעטפות, בדולרים?". מנדלבליט השיב נחרצות: "לא סיפרו. לא מכיר סיפור כזה".
עם זאת, העד סייג והבהיר כי אישור כללי לחקור קבלת טובות הנאה מאנשי עסקים עשוי לכלול מבחינתו גם כיווני בדיקה נוספים, כל עוד קיים קשר עובדתי ישיר לחשד המקורי. לדבריו, השאלה אם בדיקה הנוגעת לבעלי "ישראל היום" יכולה להיכלל במסגרת תיק 1000 נגזרת מאותו קשר עובדתי: "זה יכול להתחבר לחשד של תיק אלף, אם זה מתחבר".
שינה תשובה, התעמת עם חדד וחשף לחצים: סיכום עדות מנדלבליט
חדד עמד על ההבחנה בין קשר עובדתי פוטנציאלי לבין אישור משפטי מפורש לפתוח בחקירת שוחד, ושאל: "גם בתיק אלף אתה לא מאשר חקירת שוחד נגד ראש הממשלה, נכון?", ומנדלבליט ענה: "אישרתי נושא".
בשלב זה התעוררה מחלוקת משפטית עקרונית סביב המשמעות המעשית של אישורי היועמ"ש, והפער שבין אישור נושא החקירה לבין קביעת סעיפי העבירה הפליליים. מנדלבליט הדגיש כי תפקידו לא היה לנסח מראש את סעיפי החוק המדויקים שייחקרו, אלא לאשר את פתיחת החקירה בתחומי העניין שהוצגו לו, ואמר: "אני מאשר נושאים, לא עבירה ספציפית".
השופט משה בר-עם ביקש לברר כיצד נבחנה התשתית הראייתית שהצדיקה פתיחת חקירה, ומה הייתה מעורבותו של היועץ המשפטי בקביעת העבירות הנבדקות. מנדלבליט השיב כי לפי החוק נדרשת הסכמתו העקרונית לפתיחת החקירה נגד ראש ממשלה, אך ניהולו השוטף של התיק מופקד בידי החוקרים והפרקליטות המלווה: "אני לא חוקר ולא תובע".
לדבריו, לאחר מתן האישור הראשוני הוא סמך על שיקול דעתם של אנשי המקצוע וקיבל עדכונים שוטפים על התפתחויות ופעולות מרכזיות. יחד עם זאת, מנדלבליט שב והדגיש כי ציפה לקבל דיווח מראש על צעדים משמעותיים, בפרט כאלה העלולים לגעת בעניינים אישיים, פוליטיים או מדיניים של ראש הממשלה, שכן מדובר בפעולות הדורשות זהירות יתרה ומניעת חשיפה אגבית למידע רגיש.
בהמשך הדיון הציג חדד על גבי המסך באולם בקשה רשמית למתן היתר שהגישה היחידה החוקרת, שבה פורטו חשדות לשיבוש מהלכי חקירה ולקשירת קשר לביצוע פשע. מנדלבליט התבונן במסמך, והודה כי אינו מוצא זיקה בין החשדות הללו לאישורים שנתן: "מה שאתה מראה, סוגי עבירות אלה לא מתחברים לנושאים שאישרתי לחקור".
חדד ביקש להעמיק בנקודה זו והפנה את תשומת לבו של העד לסעיפים המפורשים: "שיבוש הליכי חקירה, קשירת קשר לביצוע פשע. הנושאים האלה על ראש הממשלה לא אישרת?". מנדלבליט השיב: "אמרתי מה אישרתי. לא מתעסק בסעיפי עבירה. סעיפים אלה לא מתחברים לי". חדד טען בתגובה כי מדובר בהתנהלות בלתי חוקית של היחידה החוקרת, אך התערבות התביעה קטעה את הדברים והדיון נסב סביב גבולות החקירה הראשית.
מוקד חקירה מרכזי נוסף נגע לצווי האזנת הסתר שהוצאו לקווי הטלפון של נתן אשל. לדברי חדד, ב-6 במרץ 2017 הוצא צו להאזנה למכשיר הנייד של אשל, וכעבור יומיים בלבד ניתן צו נוסף להאזנה לקו הטלפון הנייח שלו. חדד ביקש לברר האם מנדלבליט ידע על שני הצווים והאם המשטרה דיווחה לו עליהם.
במהלך הבירור הזכיר הסנגור שיחות שבהן ביקש נתניהו לעבור לשוחח בקו טלפון קווי, ושאל האם הדבר מוכר למנדלבליט. העד השיב כי למיטב זיכרונו, לנתניהו כלל לא היה מכשיר סלולרי אישי. כאשר שאל חדד האם הגיוני שראש הממשלה יבקש לשוחח בקו נייח, ענה מנדלבליט כי הדבר אכן סביר. כאשר חזר חדד ושאל האם הוצאת הצווים לאשל דווחה ליועץ, התנגדה התביעה להמשך קו החקירה, והשופטים ציינו כי מנדלבליט כבר העיד בעבר שלא הכיר את הצו וממילא לא אישר אותו.
בשלב הבא הוצג באולם מסמך משטרתי נוסף, שבו נרשם כי על פי מידע מודיעיני קיים חשד לביצוע עבירות שוחד, שיבוש מהלכי חקירה והדחה בחקירה. חדד שאל האם מנדלבליט התיר לחקור את נתניהו בחשדות אלה, והפנה את תשומת הלב להתייחסות מפורשת לעיתון "ישראל היום".
בהמשך המסמך נכלל מידע גלוי על תולדות העיתון, שנוסד בשנת 2007 ומומן בידי איש העסקים שלדון אדלסון. הסנגור ביקש להוכיח כי המשטרה יצרה קישור בין תוכן הבקשה לבין חקירת ראש הממשלה ללא הסכמת היועץ. השאלה עוררה התנגדות עזה מצד נציגי התביעה, והשופטים הורו למנדלבליט לצאת מהאולם לצורך ליבון המחלוקת המשפטית בין הצדדים.
עוד בטרם הצגת המסמכים תקף חדד בחריפות את התנהלות רשויות האכיפה וטען כי מידע חיוני נמנע מהסנגורים באופן סדרתי: "לא רק שזה הוסתר, זה הוסתר מאיתנו כמה פעמים". חדד הודיע כי בכוונתו להציג תכתובות דואר אלקטרוני המוכיחות כי ההוראה להסיר את עמדת ההאזנה ניתנה משום שהחוקרים פעלו ללא אישור היועמ"ש, ולא כפי שתואר בעדותו של חוקר המשטרה תנ"צ כורש ברנור שטען כי הפעולה נעשתה באישור. חדד הטיח באולם: "דברים נעשו לא כדין".
נציגי התביעה התנגדו להרחבת הבירור והשופטת קיבלה את התנגדותם, אך חדד המשיך לאתגר את מנדלבליט בנוגע לפער שבין האישורים המצומצמים שנתן במרץ 2017 לבין החשדות המורחבים שנכללו בבקשות המשטרה.
כאמור, החוק קובע כי לא תיפתח חקירה פלילית נגד ראש ממשלה אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. קו ההגנה של עו"ד חדד מבקש להוכיח כי המשטרה השתמשה בצווי האזנות סתר לצורך פתיחת חקירות עצמאיות בנושאים רחבים – כמו יחסי נתניהו עם "ישראל היום", עבירות שיבוש והדחה – ללא קבלת אישור מוקדם ומחייב זה.
העימותים סביב המסמכים המשטרתיים, הסתרת תכתובות הדואר האלקטרוני וההאזנות למקורבו של ראש הממשלה מהווים נדבך מרכזי בניסיון ההגנה לבסס פגמים חמורים בשיקול הדעת של גורמי האכיפה. הוכחת טענות אלו עשויה לשמש את ההגנה בעתיד לצורך דרישה לפסילת ראיות שהושגו שלא כדין ולביסוס טענה לביטול סעיפי אישום במסגרת "הגנה מן הצדק".
