היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, ד"ר אביחי מנדלבליט, אישר היום (חמישי), במהלך יום עדותו החמישי במשפט ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית המשפט המחוזי בירושלים, כי חלק מהחשדות שנבדקו בעניינו של נתניהו לא היו בהכרח מובילים להליך דומה נגד אדם מן השורה. הדברים עלו לאחר שסנגורו של ראש הממשלה, עו"ד עמית חדד, הציג אמירות שיוחסו למנדלבליט בכתבה של העיתונאית דנה ויס, וביקש לברר מדוע בוצעו בדיקות נגד נתניהו אף שבאותה תקופה טרם התגבש חשד סביר המצדיק פתיחת חקירה פלילית.
במהלך הדיון הציג חדד קטע מתוך הכתבה של דנה ויס, שבו תוארו נושאים שונים שהגיעו לבדיקת רשויות האכיפה, ונאמר בו במפורש: "זה דברים שנראים גבוליים, אילו לא היה מדובר בראש הממשלה, אולי לא היינו עושים את הדברים האלה". חדד שאל את מנדלבליט אם הדברים משקפים נאמנה את עמדתו. מנדלבליט השיב כי אינו בטוח שזה היה הניסוח המדויק, אך אישר את רוח הדברים.
משפט נתניהו: המפגשים של המשטרה ובן כספית מאחורי גב היועמ"ש
מנדלבליט הסביר בהרחבה כי יש להבחין הבחנה חד-משמעית בין בדיקה מקדימה לבין פתיחת חקירה פלילית מלאה. לדבריו, כאשר מדובר באדם מן השורה, הרשויות אינן פותחות בחקירה פלילית אלא אם הראיות מגיעות לרף המדויק של חשד סביר.
עם זאת, טען כי בעניינם של נבחרי ציבור ובעלי תפקידים רגישים ובכירים ביותר, עשוי להתעורר צורך ציבורי ומערכתי בבדיקה מקדימה – אפילו כאשר טרם התגבש חשד סביר – וזאת כדי לברר את הטענות לעומק ולא להותיר עננה מיותרת מעל ראשם. מנדלבליט הדגיש כי מטרה מרכזית של בדיקה כזו יכולה להיות דווקא הפרכת החשדות ולא בהכרח ביסוסם.
כאשר חדד שאל האם המשמעות המעשית היא שבאותה תקופה אכן לא היה חשד סביר המצדיק פתיחת חקירה מלאה, השיב מנדלבליט באופן חד-משמעי באמצעות הציטוט המדויק: "נכון, יש חשד, לא חשד סביר".
בעקבות הודאה זו, טען עו"ד חדד בחריפות כי עצם ביצוען של בדיקות פרטניות ופולשניות בעניינו של ראש הממשלה במצבים שבהם אדם אחר כלל לא היה נבדק באותן נסיבות בדיוק, מהווה אפליה אסורה. חדד הוסיף והקשה על הפער שבין הגדרת הדברים כ"בדיקה" לבין הפעולות שבוצעו בפועל בשטח, שלדברי ההגנה כללו פעולות חקירה לכל דבר ועניין מבלי לעמוד בתנאי הסף הנדרשים בחוק.
לפני החקירה: השופט הצביע על החריגות במגעים מול עד המדינה
מנדלבליט דחה מכל וכל את המשתמע מטענת האפליה והסביר כי קיימת הצדקה משפטית וציבורית ברורה לבירור חשדות הנוגעים לבעלי תפקידים ציבוריים רמי מעלה, גם כאשר אין עדיין בסיס ראייתי מלא לפתיחת חקירה פלילית. לשיטתו, הבחנה זו נועדה לאפשר לרשויות האכיפה לבדוק את המידע בזהירות, להפריך טענות שאינן מבוססות או לחלופין להמשיך בהליך אם יתגלו בהמשך ראיות חדשות המוצדקות לכך.
בהמשך נשאל מנדלבליט פעם נוספת על מצב החשדות המדויק בתיק 1000 ביולי 2016, והבהיר שוב כי באותה תקופה אמנם היו חשדות מסוימים, אך הם עדיין לא חצו את הרף שהצדיק בעיניו חקירה מלאה נגד נתניהו.
השופט תפס את מנדלבליט לא מוכן: "איך אפשר לעכב?"
המשמעות המרכזית של חילופי הדברים סביב רף ה"חשד לעומת חשד סביר" היא החשיפה של מדיניות אכיפה כפולה לכאורה המופעלת על נבחרי ציבור בכירים: מנדלבליט מגן על עצם קיומן של בדיקות במצב של "חשד בלבד", ללא חשד סביר מלא, בטענה שמדובר בכלי הכרחי להגנה על טוהר המידות הציבורי ולניקוי שמו של נבחר ציבור המצוי תחת עננה.
מנגד, ההגנה אוחזת בהודאה זו בדיוק כדי להוכיח את טענת האפליה ואכיפת הבררנות – כלומר, שאם נפתחו נגד ראש הממשלה בדיקות רגישות בתנאים שבהם אזרח רגיל כלל לא היה נבדק, הרי שמדובר בחריגה מהסטנדרט המשפטי השוויוני, המעצימה את הטענה על שימוש בכלים חריגים בשלביה המוקדמים ביותר של המערכת.
