במהלך יום העדות החמישי בבית המשפט המחוזי בירושלים חשף היום (חמישי9 סנגורו של ראש הממשלה תמלילים בולטים מ-14 ביולי 2016 שבהם הפצירו החוקרים בהרו למסור מעשים פסולים של אחרים מתקופת עבודתו בלשכת נתניהו. החשיפה עוררה סערה באולם, כאשר השופטים ביקשו לברר אם מהלכים אלו אושרו מראש על ידי היועמ"ש, והתביעה טענה כי הדברים הוצאו מהקשרם המלא במסגרת מגעים להסכם עד מדינה.
במוקד הדיון עמדו קטעים דרמטיים מחקירתו של הרו ביולי 2016, שבהם פנה אליו קצין המשטרה כורש ברנור וביקש לקבל ממנו מידע רוחבי על אירועים שהתרחשו בתקופת עבודתו לצד נתניהו. לפי הדברים שהוצגו באולם, ברנור דרש מהרו לספק רשימה של נושאים שבהם יוכל למסור מידע מכריע על אחרים, ולא להסתפק רק בחשדות המצומצמים שעמדו על הפרק.
לפני החקירה: השופט הצביע על החריגות במגעים מול עד המדינה
חדד הקריא מתוך התמלולים את האמירות הבוטות של החוקרים: "אני צריך ממך רשימה של דברים". ובהמשך, כשהחוקר ממש השווה את העסקאות בשטח לזירת מסחר: "זה כמו שוק, אתה נותן אני מחזיר". בקטע קריטי נוסף שהציג חדד, נשמע ברנור אומר להרו באופן ישיר וחד-משמעי: "אני הולך לסגור לך תיק, אני רוצה לדעת מה אתה נותן".
אמירות אלו עוררו מיד סערה באולם סביב השאלה המהותית: האם מדובר בניהול משא ומתן מקובל ולגיטימי לעדות מדינה, או שמא מדובר במהלך חקירתי דורסני שנועד לצוד מידע פסול על נושאים שלא נכללו כלל באישורים הרשמיים שניתנו למשטרה?.
מנדלבליט הודה: נערכו בדיקות נגד נתניהו שלא היו נעשות לאחרים
הסנגור חדד הדגיש כי ארי הרו החזיק בתפקיד רגיש ומרכזי בלשכת ראש הממשלה, ולכן דרישת החוקרים ממנו למסור מידע על תקופת עבודה ממושכת לצד נתניהו מהווה חריגה בוטה מהמנדט. בקטעים שהוצגו, התייחס ברנור לאפשרות שהרו יפרוש בפניהם שורה של אירועים פליליים או מעשים פסולים של אחרים לאורך עשר השנים שקדמו לחקירה.
חדד הטיח במנדלבליט שאלות נוקבות: "אישרת מסע דיג כזה?". הסנגור ביקש לברר האם מנדלבליט העניק למשטרה היתר גורף לפנות להרו ולדרוש ממנו "רשימת מכולת" רחבה של מעשים פסולים לכאורה. לדברי חדד, פנייה לראש הסגל לשעבר בבקשה לקבל מידע גורף על כל אירוע פסול במשך עשור שלם היא מהלך שחורג באופן קיצוני מהאישורים הממוקדים שניתנו בתחילת הבדיקות.
חדד התפרץ על התובע: "אני מדבר!", השופט התערב – מנדלבליט יצא
בעקבות הצגת הקטעים הסוערים, התנגדה התביעה בחריפות לאופן שבו הציג חדד את חקירת הרו, ומנדלבליט הוצא מהאולם כדי לאפשר דיון משפטי בהתנגדות. התובע, עו"ד גילדין, טען כי הצגת הדברים הייתה מטעה וחלרקיות משום שהיא התעלמה מהשתלשלות האירועים המלאה.
לדברי גילדין, הרו נחקר תחילה במסגרת "עדות פתוחה" בתיק 2000, ורק בהמשך נחקר באזהרה בנושאים נוספים שהובילו לתיק 1000. לאחר שהרו נפגש והתייעץ עם עורך דינו, החל ביניהם בפועל משא ומתן ממוסד לעדות מדינה. התובע הסביר כי האמירות שהציג חדד נאמרו בשעות אחר הצהריים של אותו יום, לאחר שהשיחות כבר הבשילו לכיוון של מו"מ.
לדבריו, במגעים מסוג זה מקובל ואף הכרחי לבקש ממועמד לעדות מדינה "לפתוח את הקלפים" ולהציג את הנושאים והאירועים שעליהם הוא מסוגל לספק מידע, כדי שרשויות האכיפה יוכלו להעריך את כדאיות ההסכם. התביעה הדגישה כי שליפת משפטים בודדים מתוך שיחות ארוכות יוצרת מצג שווא של "מסע דיג", בעוד התמונה הכוללת מציגה משא ומתן משפטי לגיטימי.
חדד דחה מכל וכל את טענת התביעה לפיה מדובר בהצגה מטעה, והבהיר כי בעיני ההגנה עצם הפנייה המוקדמת להרו בבקשה לספק מידע רוחבי על אחרים היא הליבה הפסולה של ההליך.
המחלוקת באולם התגלגלה גם לפתחו של מנדלבליט עצמו סביב שאלת היקף סמכותם של החוקרים. חדד דרש לדעת האם מנדלבליט ידע שהמשטרה מנהלת שיח מסוג זה עם הרו, והאם הוא אישר מראש את האפשרות להציע לו הסדר מקל בתמורה למידע רחב על צדדים שלישיים.
בשלב זה התערב השופט משה בר-עם וביקש למקד את הדיון ישירות בשאלה האם היועץ המשפטי לממשלה אישר אד-הוק את המהלך המסוים שהוצג בתמלולים. לאחר שמנדלבליט הוחזר לאולם, הוא העיד כי הנוסח שהציג חדד אינו מוכר לו ואינו נוסח שלו, וכי מדובר בפנייה רוחבית ורחבה מאוד.
לבקשתו של השופט עודד שחם להבהיר האם האפשרות להציג להרו שאלות כאלה עמדה לנגד עיניו בעת מתן אישורי החקירה המקוריים, השיב מנדלבליט בשלילה ברורה. חילופי הדברים הללו המחישו שוב את התהום הפעורה בין גרסאות הצדדים: ההגנה טוענת שהחוקרים יצאו ללא אישור לצוד מידע פסול, ואילו התביעה טוענת שמדובר בפרקטיקה סטנדרטית של משא ומתן לעדות מדינה שהתנהל כדין.
המשמעות המרכזית של הצגת התמלילים מחקירתו של ארי הרו היא החשיפה של תפר הלחצים המורכב שבין ניהול משא ומתן לעדות מדינה לבין גבולות המנדט של חוקרי המשטרה: בעוד התביעה מציגה אמירות כמו "אני הולך לסגור לך תיק, אני רוצה לדעת מה אתה נותן" כפרקטיקה לגיטימית ומתבקשת בשלב מתקדם של גיבוש הסכם עם עד מדינה פוטנציאלי, ההגנה רואה בכך ראיה ניצחת ל"מסע דיג" פסול שנועד לתפור תיקים ולחלץ בכוח מידע על ראש הממשלה מבלי שהדבר אושר מראש ובמפורש על ידי הדרג המשפטי העליון.
העובדה שמנדלבליט הודה כי האפשרות לנהל שיח רוחבי כזה כלל לא עמדה לנגד עיניו בעת מתן האישורים, מחזקת את קו ההגנה שמצביע על מרחב פעולה עצמאי, רחב ולעיתים בעייתי שנטלו חוקרי המשטרה לעצמם מאחורי קלעי החקירות הרגישות.
