במהלך עדותו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט, הוצגו הבוקר (חמישי) עדויות של חוקרי משטרה לפיהן אישר מראש לעכב את ארי הרו בנמל התעופה ביולי 2016, אף שהוגדר אז כמי שנחקר שלא באזהרה. מנדלבליט ציין שאינו זוכר אישור כזה, ובשלב זה השופט משה בר־עם התערב ושאל: "איך אפשר לעכב?".
במוקד הדיון עמדה חקירתו הדרמטית של ארי הרו ב-14 ביולי 2016. סנגורו של נתניהו ביקש לברר בדיוק כיצד נקבע המתווה לחקירתו, אילו פעולות אושרו מראש מול הדרגים הגבוהים, ומה היה מעמדו המשפטי המדויק של הרו באותה נקופה.
עו"ד עמית חדד הציג צו חיפוש קריטי – ומנדלבליט נותר ללא מענה
לשם ביסוס טענותיו, הציג הסנגור קטעים מתוך עדותו של קצין המשטרה כורש ברנור, שבהם התייחס לישיבה סגורה שהתקיימה אצל היועץ המשפטי לממשלה לקראת הבאת הרו לחקירה. לפי הקטע שהוקרא באולם, ברנור נשאל האם היועץ אישר מראש לעכב את הרו בשדה התעופה, והשיב לכך בחיוב מוחלט. חדד פנה ישירות למנדלבליט ושאל: "אישרת לעכב את הרו בשדה?". מנדלבליט השיב בהסתייגות: "יכול להיות, אולי הוא היה בחו"ל ואמרתי תחקרו אותו".
חדד ביקש לחדד את ההבחנה המשפטית הקריטית שבין החלטה מנהלית לזמן אדם לבין הפעלת סמכות עיכוב פלילית. לדבריו, אם באותה נקודת זמן טרם היה קיים נגד הרו חשד פלילי המצדיק חקירה באזהרה, יש לבחון בכובד ראש מה היה הבסיס המשפטי המדויק להורות על עיכובו בנמל התעופה.
משפט נתניהו: המפגשים של המשטרה ובן כספית מאחורי גב היועמ"ש
בהמשך הדיון הציג חדד קטע נוסף מעדותו של ברנור, שלפיו בפרוטוקול הישיבה מ-13 ביולי אמור להופיע אישור מפורש של היועץ לעכב את הרו מיד עם נחיתתו. מנדלבליט חזר והבהיר כי אינו זוכר שנתן הוראה מפורשת שכזו: "לא זוכר שאמרתי דבר כזה", והוסיף כי ייתכן שכל כוונתו הייתה להביא את הרו לחקירה כדי לשאול אותו שאלות במסגרת הבדיקה, ולא לרדת לרזולוציות של מקום או אופן הביצוע המדויק.
בשלב זה, נוכח הקושי המשפטי שהוצג, התערב השופט משה בר-עם ושאל את השאלה המרכזית: "איך אפשר לעכב?". מנדלבליט השיב בתגובה כי לא התעכב בזמן אמת על שאלת העיכוב עצמה וכי לא ירד לרזולוציות הטכניות הללו.
"פה רואים את זה": ההודאה שעשויה להיות משמעותית למשפט נתניהו
בנוסף לכך, חדד הציג עדות שלפיה המתווה שנקבע לחקירתו של הרו היה מפורט בצורה קיצונית, עד כדי רמת השאלות והנושאים המדויקים שבהם היו אמורים החוקרים להתמקד בחדר החקירות. הסנגור ביקש לברר האם מנדלבליט זוכר שהוצגה בפניו מעין "רשימת מכולת" של שאלות ונושאים לקראת החקירה. מנדלבליט השיב: "לא זוכר דבר כזה".
חדד טען כי רמת הפירוט הגבוהה של האישורים שניתנו באותה תקופה מחזקת לחלוטין את עמדת ההגנה, שלפיה היועץ המשפטי לממשלה קבע באופן פרטני, הדוק ונוקשה את גבולותיהן המדויקים של פעולות החקירה. במהלך העדות הוצג שוב גם הפרוטוקול מ-6 ביולי 2016 שבו תועדה הנחיית מנדלבליט להתחיל את חקירת ארי הרו בתיק 2000 שלא תחת אזהרה. מנדלבליט אישר כי המסמך כולל הנחיה פרטנית, אך הדגיש שוב כי אינו זוכר את כל פרטי המתווה המורחב שהתפתח בהמשך הדרך.
המשמעות המרכזית של העימות סביב צווי העיכוב של ארי הרו היא התנגשות חזיתית בין סמכויות האכיפה לבין ההקפדה על זכויות היסוד בשלבי טרום-החקירה: הצגת עדותו של ברנור יחד עם שאלתו המהדהדת של השופט בר-עם ממחישה את הבעייתיות המשפטית שבהפעלת סמכות דרמטית ופוגענית כמו עיכוב אדם בנמל התעופה, כאשר אותו אדם הוגדר רשמית כמי שאינו נחקר תחת אזהרה וטרם התגבש נגדו חשד פלילי מבוסס.
בנוסף, בעוד ההגנה מנסה להשתמש ברמת הפירוט כדי להוכיח שהיועמ"ש שלט יד ביד בכל צעד של החוקרים, תשובותיו החוזרות ונשנות של מנדלבליט לפיהן "אינו זוכר" את פרטי העיכוב או את "רשימת המכולת" משמשות את חוקרי המשטרה להראות שפעלו בתוך מרחב שיקול דעת מבצעי, דבר שיוצר פערים נוספים בגרסאות סביב ניהול ראשית תיקי חקירות נתניהו.
