עדותו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט, במשפט ראש הממשלה בנימין נתניהו נמשכת היום (שני) בחקירה נגדית ממוקדת בראשיתו של תיק 4000. סנגורו של נתניהו, עו"ד עמית חדד, טען בפני בית המשפט כי חוקרי רשות ניירות ערך ביצעו פעולות חקירה הקשורות לראש הממשלה עוד לפני שניתן לכך אישורו של היועץ המשפטי לממשלה כנדרש בחוק.
מנדלבליט דחה את הטענה הכללית על פעילות שיטתית מאחורי גבו, אך אישר כי עד למזכר הרשמי מ-2 באוקטובר 2017 אכן לא ניתן אישור לחקירת הפרשה. בהמשך הדיון, הדיונים גלשו לעימות מתוח בין חדד לבין התובעת יהודית תירוש סביב כתבה שפרסם העיתונאי גידי וייץ ב-2015 בנוגע לקשרי נתניהו ואתר "וואלה", והשאלה מתי בדיוק הונחה על שולחנם של החוקרים.
אחרי עדות סוערת וגלויים מביכים: מנדלבליט התייצב שוב בביהמ"ש
בפתח החקירה הנגדית, הפנה עו"ד חדד את תשומת לב העד למזכר מ־2 באוקטובר 2017, שנדון גם ביום העדות הקודם, וביקש לברר אילו פעולות חקירה בוצעו טרם חתימתו. חדד הטיח במנדלבליט כי היחידה החוקרת פעלה לכאורה מאחורי גבו ובניגוד לצווים כדי לייצר ולבנות את תיק 4000 ללא אישור מוקדם, טענה שמנדלבליט דחה בתקיפות באומרו "לא מסכים".
למרות שהיועמ"ש לשעבר אישר כי אישר לחקור את ראש הממשלה בשלב מאוחר יותר, חדד התעקש כי לוח הזמנים והפעולות שנעשו קודם לכן דורשים הסבר, וכשנשאל האם ביוני וביולי 2017 טרם היה אישור לחקור את התיק, השיב מנדלבליט בקצרה: "נכון, עד המזכר לא היה אישור".
"אין מקום לחקירה נגד רה"מ": הגילוי הדרמטי בחקירת מנדלבליט
הדיון עבר לעסוק בפתיחת חקירת בזק ברשות ניירות ערך ב־20 ביוני 2017, שאמורה הייתה לעסוק בעסקאות כלכליות של בזק-יס ונתונים כספיים שהוצגו במסגרתן, ולא בראש הממשלה או באתר "וואלה". מנדלבליט אישר כי חקירה כלכלית מסוג זה אינה מחייבת אישור מוקדם של היועמ"ש. בהמשך, הציג חדד כתבה שפרסם העיתונאי גידי וייץ ב-29 באוקטובר 2015 תחת הכותרת "לא רק ישראל היום: אתר החדשות הפופולרי וואלה בשירות נתניהו". מנדלבליט ציין כי שמע על הכתבה אך אינו זוכר את פרטיה ולמד עליה רק בדיעבד.
כאשר חדד ביקש לקשור בין הכתבה לבין בחינת ניגוד העניינים של נתניהו בשל קשריו עם בעל השליטה בבזק דאז, שאול אלוביץ', הסביר מנדלבליט כי הגורמים שעסקו בייעוץ המשפטי הציגו בפניו טענות על קשר הדוק בין ראש הממשלה לאלוביץ', דבר שהוביל לצורך בבחינת הסדר ניגוד עניינים.
"אני חוטף מכל הצדדים": מנדלבליט התפרץ במהלך החקירה הנגדית
בשלב זה, שאל חדד את מנדלבליט האם ידע שגידי וייץ הוא "אויב גדול של ראש הממשלה", ומנדלבליט השיב כי הוא מתאר לעצמו שכן, וכשנשאל האם אמר זאת למישהו ענה "יכול להיות". כאשר חדד הפנה שאלה זהה גם לגבי העיתונאי רביב דרוקר, מנדלבליט השיב כי תשובתו בנושא זהה.
נקודת רתיחה חריגה באולם נרשמה כאשר חדד טען כי הכתבה של וייץ הייתה מונחת פיזית על שולחנו של אלי לוי, בכיר במערך החקירות והמודיעין ברשות ניירות ערך, כבר ביוני 2017. התובעת עו"ד יהודית תירוש התנגדה מיד לאופן הצגת הדברים והבהירה כי לשיטת התביעה לא הוכח שהכתבה הייתה על שולחנו של לוי במועד שציין חדד, וכי למרות שבמהלך חקירת בזק שהתפתחה ביולי נחקר שלמה פילבר ונמצאו בטלפון שלו חומרים הקשורים לוואלה, לא ידוע בוודאות היכן הייתה הכתבה ומתי הגיעה לידי החוקרים.
חדד התעקש והפנה לעדותו של ערן שחם-שביט מ-14 ביולי 2016, לפיה הכתבה הייתה נוכחת ברקע החקירה ותואר גיליון מודפס שלה שהיה על שולחנו של אלי לוי, כשהוא מצהיר שהכתבה "כל הזמן ריחפה באוויר".
תירוש התערבה פעם נוספת וטענה שהדברים אינם משקפים במדויק את העדות, וחדד התעקש מנגד כי מדובר בדברים שנאמרו במפורש בבית המשפט. השופט ברעם נאלץ להתערב כדי למקד את הדיון בשאלה המרכזית – האם מנדלבליט ידע על הדברים ומה היה היקף ידיעתו בזמן אמת. העימות בין השניים נמשך כאשר חדד דרש מתירוש להצביע על התנגדות קודמת התומכת בטענתה, ובעקבות חילופי הדברים הקשים באולם, השופטת דרשה מעורכי הדין להישאר בסיום הדיון לשיחה באולם.
בהמשך החקירה הנגדית העלה עו"ד עמית חדד טענה נוספת הנוגעת לאופן שבו התנהלה חקירת תיק 4000. לטענתו, חוקרי רשות ניירות ערך הפיקו כבר ביולי 2017 כתבות מאתר וואלה הקשורות לראש הממשלה בנימין נתניהו, אף שבאותה עת טרם ניתן אישור היועץ המשפטי לממשלה לחקור את הפרשה. חדד טען כי המסמכים סומנו באופן מטעה כאילו הופקו בנובמבר 2017, לאחר מועד מתן האישור, ושאל את מנדלבליט אם הדבר הובא לידיעתו.
"מישהו אמר לך או גילה לך או רמז לך שמסמכים שהופקו בחודש יולי סומנו בכזב, לשיטתנו, באופן מטעה כאילו הופקו במועד זה?", שאל חדד. מנדלבליט השיב: "לא". בהמשך שאל הסנגור אם הסוגיה הוצפה בפניו ואם התקיים בעניינה דיון, ומנדלבליט אישר כי הדבר לא נעשה.
עוד קודם לכן נשאל מנדלבליט אם ידע שאלי לוי, בכיר במערך החקירות והמודיעין ברשות ניירות ערך, פעל להפקת כתבות הקשורות לנתניהו במהלך יולי 2017. "התשובה היא לא", השיב. כשחדד שאל אם נתן אישור לבדוק ולהפיק את הכתבות באותו חודש, השיב מנדלבליט בשלילה. הוא אף הבהיר כי לא הכיר את הכתבה שפרסם גידי וייץ בשנת 2015, שלדברי חדד הייתה מונחת על שולחנו של לוי במהלך חקירת בזק.
הטענות הובילו לעימות בין חדד לתובעת יהודית תירוש, שהתנגדה לאופן הצגת הדברים. תירוש טענה כי מנדלבליט כבר הבהיר שאינו מכיר את הכתבות ואת נסיבות הפקתן, ולכן אין מקום להמשיך ולשאול אותו על אופן סימון המסמכים. חדד השיב כי מדובר בפעולות שנעשו מאחורי גבו של היועץ המשפטי לממשלה, וכי יש לברר אם ידע שחומרי חקירה שהופקו ביולי סומנו, לטענת ההגנה, באופן מטעה בחודש נובמבר. השופט ברעם התערב והבהיר כי יש למקד את השאלות בהיקף ידיעתו של מנדלבליט.
בהמשך עבר חדד לעסוק בצווי החיפוש שהוצאו במסגרת חקירת בזק המקורית. הוא שאל את מנדלבליט אם צו שניתן לצורך חקירת חשדות מסוימים מאפשר לחוקרים להשתמש בו לבדיקת עניינים אחרים ללא הרחבתו. מנדלבליט אישר כי הוא מכיר את העיקרון המשפטי הנוגע לגבולות צווי החיפוש. לאחר מכן הציג חדד בקשה להוצאת צו חיפוש מ־19 ביוני 2017 על שמו של שאול אלוביץ', במסגרת חקירת בזק, וביקש לברר אם נעשה שימוש בסמכויות החיפוש שניתנו לחקירה הכלכלית לצורך איסוף חומרים הקשורים לנתניהו ולסיקור באתר וואלה. מנדלבליט הבהיר כי לא עסק בחקירת בזק המקורית.
קו החקירה של חדד ממשיך להתמקד בפער המהותי שבין חקירת בזק הכלכלית המקורית שהתנהלה ברשות ניירות ערך לבין התפתחותה לתיק 4000, שעוסק בחשדות שוחד בין נתניהו לאלוביץ' סביב סיקור "וואלה" והחלטות רגולטוריות. ההגנה שואפת להוכיח כי פעולות הנוגעות לראש הממשלה בוצעו ללא האישורים הנדרשים כחוק ומאחורי גבו של היועמ"ש, בעוד המדינה עומדת על תקינות ההליך וטוענת כי מנדלבליט פעל כחוק ואישר את המהלכים המרכזיים כנדרש.
