היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט, התייצב היום (שני) להמשך עדותו בבית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרת משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. עדותו נמשכת לאחר שביום ראשון נחקר במשך שעות בידי סנגורו של נתניהו, עו"ד עמית חדד, והתעמת עמו בשורה של סוגיות הנוגעות להתנהלות החקירות בתיקי האלפים.
היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט, פתח את היום השני לעדותו במשפט נתניהו בהתייחסות לסיקור התקשורתי סביב הופעתו בבית המשפט. "בוקר טוב, שוב חוויתי מתקפה תקשורתית", אמר בפתח הדיון. בעקבות דבריו התייחסה התובעת יהודית תירוש להחלטה המאפשרת לראיין עדים המגיעים להעיד במשפט. השופט עודד שחם? לא, השופט ברעם הבהיר כי "לא חובה", ואילו סנגורו של נתניהו, עו"ד עמית חדד, השיב: "זה מובן מאליו". תירוש הוסיפה: "אני רוצה להזכיר לקהל שעושה את זה, זה יום שני", וחדד חזר על דבריו: "זה מובן מאליו".
אחד הרגעים הבולטים בחקירתו של מנדלבליט התרחש כאשר עו"ד חדד הציג בפניו את כתב האישום המקורי שהוגש נגד נתניהו בינואר 2020, לצד כתב האישום המתוקן שהוגש בינואר 2021, וביקש לבחון אם מנדלבליט חתם בעצמו על שני המסמכים. היועמ"ש לשעבר הבהיר כי הוא זוכר את מעמד החתימה על כתב האישום המקורי, אולם אינו זוכר אם חתם גם על הנוסח המתוקן: "יש לי זיכרון בעיניים מוחשי שאני חותם על כתב האישום המקורי נגד ראש הממשלה. אין לי זיכרון עובדתית על חתימה על כתב אישום מתוקן. לא יודע אם חתמתי".
"אין מקום לחקירה נגד רה"מ": הגילוי הדרמטי בחקירת מנדלבליט
בתגובה הציג חדד את החתימות המופיעות על שני המסמכים והפנה את תשומת לבו של העד לדמיון ביניהן, ובפרט לסימן מריחת דיו באות הראשונה של שמו שמופיע באותה צורה בשני כתבי האישום: "אותה א', אותה מריחה, זה ברור שלא חתמת על המתוקן, מישהו לקח את זה".
באמצעות ההשוואה ביקש הסנגור להראות כי החתימה שהופיעה על כתב האישום המקורי הועתקה לכאורה אל המסמך המתוקן, במקום שתיחתם מחדש בידי מנדלבליט. היועמ"ש לשעבר לא קיבל את המסקנה והבהיר כי תשובותיו מבוססות על זיכרונו האישי ולא על השערות. המחלוקת שנותרה פתוחה היא כיצד הוכנה הגרסה המתוקנת, מי הציב עליה את החתימה והאם הדבר נעשה באישורו של מנדלבליט.
"מה הסתרתם?": חדד הציג פרוטוקול – והפרקליטות התפרצה
הטענה שהעלה חדד נוגעת לכתב האישום המתוקן, שהוגש בעקבות החלטת בית המשפט לחייב את התביעה לפרט באופן מדויק יותר את האירועים העומדים בבסיס טענותיה בתיק 4000. מבחינת ההגנה, שאלת החתימה עשויה לשמש לבחינת מעורבותו האישית של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר בהליך הגשת כתב האישום ובתיקונו.
מלבד העימות סביב החתימה, חלק מרכזי מעדותו של מנדלבליט עסק בשאלה אילו אישורים העניק למשטרה והאם החוקרים פעלו לעיתים ללא ידיעתו. על פי חוק יסוד: הממשלה, פתיחת חקירה פלילית נגד ראש ממשלה מחייבת את הסכמת היועץ המשפטי לממשלה, והגנת נתניהו מבקשת להוכיח כי חלק מפעולות החקירה בוצעו ללא האישורים הנדרשים או חרגו מגבולות ההסכמה, זאת בניגוד לחוק.
"אני חוטף מכל הצדדים": מנדלבליט התפרץ במהלך החקירה הנגדית
מנדלבליט אישר כי לא כל פעולה שביצעו החוקרים הובאה לידיעתו, וכי בשל רגישות החקירות דרש להיות מעורב בהחלטות המרכזיות אך לא ראה צורך לאשר כל פעולה פרטנית: "לא נכון שאישרתי כל תג ותג בחקירה הזו… לפי החוק אין דרישה לאשר כל פעולה ופעולה, אבל אני ביקשתי שאת הפעולות העיקריות יעבירו דרכי". הוא הסביר כי כאשר מתעורר חשד חדש, החוקרים נדרשים לשוב ולקבל את הסכמתו, אך אינו מכיר מקרה שבו המשטרה החלה לחקור חשדות ללא אישורו.
במהלך החקירה התייחס מנדלבליט גם לפעולות שבוצעו ללא אישורו המוקדם, ובהן האזנת סתר לנתן אשל, מקורבו של נתניהו. לדבריו, נודע לו בדיעבד על הפעולה והוא הורה להפסיקה, כשהוא מבהיר: "הפעולה הזאת הרתיחה אותי". בנושא הזה אמר מנדלבליט שבחר לא לפתוח בחקירת מח"ש כדי לא לפגוע בתיקי נתניהו.
חדד הטיח במנדלבליט טענה חריפה: "הפילו יועמ"ש בפח, זה מביך"
הדברים הצטרפו לעדותו שלפיה ביקש לפקח באופן הדוק על פעולות החקירה המרכזיות, אך לא כל צעד של המשטרה הוצג בפניו בזמן אמת. מבחינת ההגנה, מדובר בנקודה משמעותית בניסיון להצביע על פערים בין מידת הפיקוח שהוצגה במהלך החקירות לבין ההתנהלות בפועל, בעוד מנדלבליט עמד על כך שהאישור הנדרש לפתיחת החקירות ניתן כדין וכי אין חובה לקבל את הסכמתו לכל פעולה במסגרתן.
נתניהו
בית
מחוזי
דיון
נושא נוסף שעלה בעדות היה אופן הפעלת תרגילי חקירה נגד עדי המדינה, ובפרט נגד ניר חפץ, יועץ התקשורת לשעבר של נתניהו. מנדלבליט מתח ביקורת על התנהלות החוקרים והתייחס לפעולות שנעשו ביחס לעדי המדינה כפסולות. עם זאת, הוא הבהיר כי לא כל פגם בהתנהלות החוקרים מוביל בהכרח למסקנה שיש לבטל את החקירה או את ההליך הפלילי. ההגנה מבקשת להשתמש בעדות זו כדי לבסס את טענותיה בדבר פגמים באופן ניהול החקירות, וההכרעה בשאלה אם לפגמים הנטענים יש השלכה על קבילות הראיות או על המשך המשפט נתונה לבית המשפט.
סוגיה נוספת שעלתה בעדותו של מנדלבליט נגעה למעורבותה של התובעת בתיק 4000, עו"ד יהודית תירוש, בתרגיל החקירה שהופעל נגד עד המדינה ניר חפץ. במהלך החקירה הנגדית הציג סנגורו של נתניהו, עו"ד עמית חדד, פרטים על ישיבה שהתקיימה בפברואר 2018, שבה נכחה תירוש, ובה דווח על הכוונה לערוך חיפוש אצל מקורבת לחפץ, לחקור אותה ולהפגיש ביניהם באופן שייראה אקראי.
מנדלבליט אישר כי לא ידע על נוכחותה של תירוש בישיבה, וכשנשאל אם היה מצופה שיעדכנו אותו על כך, השיב בחיוב. הדברים קיבלו משמעות נוספת לנוכח עדותו כי שקל לפתוח בחקירה נגד המעורבים בתרגיל, שאותו הגדיר "פסול ולא נכון", אך לבסוף החליט להסתפק בבדיקת מסמכים מחשש לפגיעה במשפט נתניהו.
חדד טען כי גורמים בפרקליטות שהיו מעורבים בדיונים על התרגיל השתתפו גם בבחינת האפשרות לחקור את נסיבותיו, ובכך נוצר לכאורה ניגוד עניינים חמור. "מה שקורה כאן שהתביעה שהייתה חלק מההחלטה לא לבדוק את התרגיל הלא חוקי הזה, הנוראי הזה, ושהיו בה אנשים שנגועים בדבר, וזה ניגוד עניינים זועק לשמיים", הטיח חדד במהלך הדיון.
תירוש הייתה מעורבת בתרגיל חפץ: "ניגוד עניינים זועק לשמיים"
לצד הביקורת שהשמיע על פעולות מסוימות של המשטרה, מנדלבליט עמד על אחריותו האישית להחלטה להעמיד את נתניהו לדין. כשנשאל אם ההחלטה על הגשת כתב האישום הייתה שלו, השיב נחרצות: "החלטה אישית שלי".
מבחינה אסטרטגית, עדותו של מנדלבליט מעניקה להגנת נתניהו כלים משמעותיים לערער על תקינות ההליך הפלילי, אך בד בבד מציבה בפניה אתגרים ראייתיים כבדי משקל. המשמעות המרכזית של השתלשלות הדברים מתחלקת למספר מישורים משפטיים.
סוגיית אישורי החקירה והחריגות – דוקטרינת הפסילה הפחוסה: העובדה שמנדלבליט הודה כי לא כל פעולת חקירה פרטנית עברה תחת ידיו, לצד חשיפת אירועים חריגים כמו האזנת הסתר לנתן אשל שהרתיחה אותו והפסקתה בדיעבד, מחזקת את טענת ההגנה בדבר "חיים משל עצמם" שניהלו חוקרי המשטרה והפרקליטות בשטח. ההגנה מנסה להוכיח כי גבולות הגזרה המקוריים שנמתחו על ידי היועמ"ש נפרצו, מה שמהווה לשיטתה פגם מהותי בהליך החקירתי.
הביקורת על תרגילי החקירה: הודאתו של מנדלבליט כי חלק מפעולות החוקרים מול עדי המדינה, בעיקר עם ניר חפץ היו פסולות מעניקה להגנה רוח גבית ציבורית ומשפטית. עם זאת, המשמעות המשפטית המעשית של אמירה זו תלויה בקביעת בית המשפט האם הפגמים הללו הגיעו לכדי פגיעה בזכויות יסוד המצדיקה פסילת ראיות לפי סעיף 56 לחוק פקודת הראיות, שכן מנדלבליט עצמו טען שאין בפגמים לבדם כדי לאיין את ההליך כולו.
סוגיית החתימה וכתב האישום המתוקן: טענת ההגנה בדבר העתקת חתימתו של מנדלבליט מכתב האישום המקורי למתוקן נועדה לערער על מעורבותו האישית והישירה של התובע הראשי ברגע קריטי של ניסוח האישומים נגד ראש הממשלה. בעוד שמשפטית הוכחת זיוף או היעדר הרשאה דורשת רף הוכחה גבוה בהרבה שטרם צלח, עצם העובדה שהיועמ"ש לשעבר הודה כי אינו זוכר אם חתם על כתב האישום המתוקן מייצרת עבור ההגנה פתחון פה לטעון לכשל מנהלי וארגוני חמור במערכת אכיפת החוק סביב הגשת כתבי האישום.
