גילויים דרמטיים בחקירתו הנגדית של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט, בבית המשפט המחוזי בירושלים: סנגורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, עו"ד עמית חדד, הציג היום (ראשון) מסמכים משנת 2017 הנוגעים לאישורים שניתנו בשלבים הראשונים של תיק 4000, ובהם קטע מפורש שלפיו לא היה מקום באותו שלב להרחיב את החקירה נגד נתניהו.
חדד טען כי הדברים הושחרו מהחומר שנמסר להגנה, ומנדלבליט אישר שלא ידע על השחרת הקטע. בהמשך הודה כי המסמכים שהוצגו אינם מהווים אישור אישי שלו לפתיחת חקירה נגד ראש הממשלה, אך הדגיש כי הוא זוכר שנתן אישור לחקירה, גם אם אינו זוכר את המועד המדויק שבו ניתן.
"מה הסתרתם?": חדד הציג פרוטוקול – והפרקליטות התפרצה
במוקד החקירה עמד מסמך מ-25 בספטמבר 2017, הנוגע לממצאים שעלו במסגרת חקירת בזק ברשות ניירות ערך ולשאלת הרחבת הבדיקה לחשדות נוספים. חדד הציג למנדלבליט את המסמך וטען כי בגרסה שנמסרה להגנה בשנת 2021 הושחרו חלקים נרחבים ממנו – כך שמתוך ארבעה עמודים נחשפו בתחילה כארבע וחצי שורות בלבד, ורק בהמשך הוסרו חלק מההשחרות.
בקטע החשוף נכתב כי "אכן יש מקום לחקירת פילבר עצמו בנושא מניעיו, אך אין מקום לחקירה נגד רוה"מ ואח' בחשדות רחבים יותר שהעלתה רשות ני"ע". הדברים מתייחסים לשלמה פילבר, לשעבר מנכ"ל משרד התקשורת, ולהתנהלותו בפרשה. חדד ביקש להראות באמצעות המסמך כי בשלב זה הופרדה החקירה בעניינו של פילבר מהאפשרות להרחיב את החשדות גם לראש הממשלה.
"עו"ד תירוש!": השופטת התערבה בעימות הסוער בעדות מנדלבליט
לאחר הצגת המסמכים ביקש חדד לברר אם מנדלבליט ידע שהקטע השולל חקירה נגד ראש הממשלה הושחר מהחומר שנמסר להגנה. מנדלבליט השיב פדגוגית וישירה: "נכון, לא ידעתי".
כאשר חדד המשיך וביקש לברר אם מנדלבליט עצמו הורה להשחיר את הדברים, הבהיר היועמ"ש לשעבר כי לא הוא ביצע את ההשחרות. לשאלה מדוע הושחרו חלקים ממייל נוסף שהוצג לצד המסמך, השיב קצרות: "לא יודע". הסנגור הדגיש את חשיבות הקטעים שהוסתרו, הנוגעים ישירות בשאלה אילו פעולות אושרו ומאילו חשדות נמנעו, אך מעדותו של מנדלבליט לא עלה כי היה מעורב בהחלטה להסתירם.
תירוש הייתה מעורבת בתרגיל חפץ: "ניגוד עניינים זועק לשמיים"
מסמך נוסף שעמד במרכז היה מייל מ־2 באוקטובר 2017, שבו צוין כי "כידוע, היועץ אישר לפעול בהתאם למתווה שהציע פרקליט המדינה". מנדלבליט אישר כי הוא זוכר את המקרה ואת החשדות שהוצגו בפניו סביב הקשר האפשרי בין פעולות פילבר לבין נתניהו, אך התקשה לציין תאריך מדויק לאישור.
חדד הקשה: "כתוב 'כידוע היועץ אישר לפעול'. איפה האישור שלך? לי זה לא ידוע למשל". מנדלבליט הניח שהנושא עלה בישיבה עם פרקליט המדינה וכי הדיווח נכון, אך חדד הדגיש כי מדובר במייל שנכתב מלשכת פרקליט המדינה ולא באישור המקורי עצמו, ושאל היכן פרוטוקול אותה ישיבה – עליו השיב מנדלבליט: "לא יודע".
בהמשך החקירה הבחין חדד בין אישור בדיקה לאישור חקירה נגד נתניהו, ומנדלבליט אישר שהמסמכים שהוצגו אינם מהווים אישור לפתיחת חקירה ממשית נגד רה"מ באותה נקודה. עם זאת, התנגד למסקנה שלא ניתן אישור כלל: "אני זוכר שאישרתי, אני לא זוכר תאריך… אם היו מציגים לי את the מסמך, כנראה הייתי מאשר חקירה נגד רוה"מ". חדד העיר: "יכול להיות, אבל לא אישרת". מנדלבליט עמד על כך שניתן אישור לבדיקה וכי האפשרות לחקור התפתחה בהמשך.
הצגת המסמכים עוררה התנגדות עזה מצד התובעת ליאת תירוש, שטענה כי חדד מציג למנדלבליט מקטעים בודדים ומנותקים מהקשרם מתוך חומרים נרחבים שהועברו להגנה. בעקבות הוויכוח הסוער הוצא מנדלבליט זמנית מהאולם, ולאחר שובו הוסכם כי שני המסמכים יוצגו יחד.
המחלוקת משתלבת במאבק הרחב שמנהלת ההגנה סביב תקינות האישורים בתיק 4000 ובדרישה לקבל את התיעוד המקורי, לאור החלטת בית המשפט מ-29 בדצמבר 2020 שדחתה את עמדת הפרקליטות והורתה למסור את האישורים בפורמט הקיים – החלטה שאליה התלווה בהמשך מזכר מינואר 2021 שבית המשפט קבע שאינו ממלא את הדרישה המקורית.
התיק עצמו, המוכר כפרשת בזק-וואלה, נשען על חקירות שהחלו ברשות ניירות ערך והתרחבו למערכת היחסים בין נתניהו לבין שאול אלוביץ' ושלמה פילבר. השאלה המרכזית נותרה על כובה: מתי בדיוק ניתנו האישורים הרשמיים, האם תועדו כהלכה, והאם גורמי האכיפה פעלו בגבולות ההרשאות המקוריות.
כאמור, חקירתו הנגדית של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט, היום בבית המשפט המחוזי בירושלים, התמקדה באופן שבו ניתנו האישורים לפתיחת הבדיקות והחקירות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, בפיקוח על פעולות המשטרה ובמסמכים שנמסרו להגנה. סנגורו של נתניהו, עו"ד עמית חדד, ביקש להצביע על פערים בין האישורים שנתן מנדלבליט לבין פעולות שביצעו החוקרים בפועל.
מנדלבליט הבהיר כי בשל הרגישות הכרוכה בחקירת ראש ממשלה דרש פיקוח הדוק ועדכונים שוטפים על פעולות מרכזיות, אך הדגיש שלא אישר כל פעולה בנפרד ולא ניהל את צוות החקירה. לדבריו, היו מקרים שבהם בוצעו פעולות שלא על דעתו, ואחת מהן אף עוררה את כעסו והובילה להוראה להפסיקה.
חלק משמעותי מהעדות עסק בהתנהלות החוקרים כלפי ניר חפץ ובתרגיל החקירה שכלל את מקורבתו. מנדלבליט אישר כי לא הכיר בזמן אמת את מלוא פרטי הלחצים שהופעלו על חפץ, ותיאר אירוע שהפריע לו מאוד ושאותו ראה כפסול. לדבריו, נשקלה האפשרות לערוך בירור שעשוי היה להוביל גם להליך פלילי או משמעתי נגד המעורבים, אך הוא החליט שלא לקיים באותו שלב חקירה מלאה, מחשש שהדבר יפגע בחקירת נתניהו ובהליך המשפטי העתידי.
במקום זאת הוחלט על בירור המבוסס על מסמכים, תוך הימנעות מהפגשת עדים. חדד הציג מסמך שלפיו גורמים בפרקליטות נכחו בישיבה שבה דווח על הכוונה לבצע את התרגיל, ומנדלבליט אישר שלא ידע על כך כאשר בחן את הטיפול באירוע. עם זאת, הוא הבהיר כי ההחלטה על אופן הבירור הייתה שלו, ולא של הפרקליטות.
בהמשך עבר חדד לשאלת האישורים לחקירת נתניהו בתיקים 1000 ו-2000, והציג עדויות של חוקרים שטענו כי כמעט כל פעולת חקירה הובאה לאישור היועץ המשפטי לממשלה. מנדלבליט דחה את התיאור הזה והבהיר כי אישור לפתוח בחקירה אינו מחייב אישור נפרד לכל פעולה.
בתיק 1000 התעוררה מחלוקת סביב השאלה אם אישר לבדוק קבלת סיגרים ושמפניות. חדד הציג פרוטוקול שבו נכתב: "עם כל הכבוד לסיגרים, שמפניה, חליפה, זו לא התעשייה שאנחנו חושבים שאולי יש". ההגנה טענה כי הדברים מלמדים על הגבלת הבדיקה, בעוד מנדלבליט עמד על כך שאישר לבדוק חשדות לקבלת מתנות וטובות הנאה בהיקפים משמעותיים. הפרקליטות טענה כי חדד מציג קטעים באופן חלקי ומוציא אותם מהקשרם.
סוגיה מרכזית נוספת הייתה היקף הפרוטוקולים שנמסרו להגנה. חדד טען כי למרות עשרות רבות של ישיבות שהתקיימו בעניינם של תיקי נתניהו, הועברו פרוטוקולים מתשע ישיבות בלבד, וכי מתוך מאות עמודים נמסרו 43 עמודים. מנדלבליט הסביר כי נבחרו הישיבות שבהן תועדו החלטות הנוגעות לאישור פתיחת בדיקות וחקירות, ואישר כי עוזריו ופרקליטים שטיפלו בתיקים היו מעורבים בבחירת החומר.
הוא דחה את הטענה שהוסתר מידע במכוון, אך לא זכר אם לפני מסירת המסמכים עיין גם בגרסאות המלאות או רק בחומר שהוצג לו. במהלך הדיון הסכים כי החלטות שלא לאשר כיווני חקירה עשויות להיות רלוונטיות להגנה, וכי תיעוד של החלטה שלא לאשר בדיקה הנוגעת לארנון מילצ'ן, אילו התקבלה, היה צריך להימסר לה.
חדד חזר גם למזכר שעליו חתם מנדלבליט ב־5 בינואר 2021, לאחר שבית המשפט הורה להעביר להגנה את האישורים המקוריים לפתיחת החקירות.
הסנגור טען כי הגשת המזכר במקום המסמכים המקוריים לא קיימה את ההחלטה השיפוטית. מנדלבליט דחה את הטענה שפעל ביודעין בניגוד להוראת בית המשפט, והבהיר כי סבר שהמזכר ממלא את הדרישה, אף שבהמשך קבעו השופטים אחרת. בנוסף, חדד שאל על כתב האישום המתוקן בתיק 4000 ועל מאות אירועי הסיקור שפורטו בו. מנדלבליט העיד כי עבר על כתב האישום, אך לא על כל ראיה בנפרד, ואמר שלא ידע אם נכונה טענת ההגנה שלפיה נתניהו כלל לא נחקר על אותם אירועים.
ההתפתחות הבולטת ביותר נרשמה לקראת סיום העדות, כאשר חדד הציג מסמכים מספטמבר ומאוקטובר 2017 הנוגעים לשלבים הראשונים של תיק 4000. באחד המסמכים נכתב כי יש מקום לחקור את שלמה פילבר בנוגע למניעיו, אך "אין מקום לחקירה נגד רוה"מ ואח' בחשדות רחבים יותר שהעלתה רשות ני"ע". חדד טען כי הקטע הושחר מהחומר שנמסר להגנה, ומנדלבליט אישר שלא ידע על השחרתו.
בהמשך הוצג מייל שלפיו היועץ אישר לפעול בהתאם למתווה שהציע פרקליט המדינה. מנדלבליט הסכים כי המסמכים שהוצגו אינם מהווים כשלעצמם אישור אישי שלו לפתיחת חקירה נגד נתניהו, אך התעקש כי אישר לבדוק את החשדות ובהמשך גם לפתוח בחקירה, אף שלא זכר את המועד המדויק. חדד אף עימת אותו עם המזכר מינואר 2021, שבו צוין כי ב-2 באוקטובר 2017 אישר לבדוק את הקשר האפשרי בין פעולות משרד התקשורת לטובת בזק לבין יחסי נתניהו עם בעל השליטה בחברה. בתמלול מופיעה תשובה של מנדלבליט השוללת את הניסוח שהוצג לו, אך ללא הבהרה נוספת לפני סיום הדיון.
לאורך היום התפתחו עימותים קולניים בין חדד לבין נציגי הפרקליטות, בעיקר ליאת תירוש וגילדין, סביב אופן הצגת המסמכים, ההשחרות והיקף השאלות שהותרו. השופטים נאלצו להתערב פעמים רבות כדי לאפשר את המשך החקירה. בסיום העדות נותרה במרכז המחלוקת השאלה מה בדיוק אישר מנדלבליט בכל שלב, האם כל האישורים תועדו כראוי, והאם מלוא החומר הרלוונטי נמסר להגנה.
לצד האמירות שהעלו שאלות על התנהלות החקירות ועל גילוי המסמכים, מנדלבליט עמד על כך שנתן את האישורים הנדרשים ודחה את הטענות שפעל במודע בניגוד להחלטות בית המשפט. העדות עצמה אינה מהווה קביעה שיפוטית כי החקירות נפתחו ללא אישור כדין או כי הוסתר חומר במכוון.
