ועדת הכלכלה החליטה אתמול (שני) פה אחד לאפשר ניוד מכסות חלב של רפתנים שנפגעו בדרום לכל מקום אחר בארץ למשך 3 שנים, ובכך לאפשר להם להמשיך לעסוק בתחום, עוד בטרם יחזרו לבתיהם. לכאורה, מדובר בהחלטה טובה מאוד, שאפילו תואמת במידה רבה את החלטת ועדת קדמי מלפני יותר מעשור. אך למעשה מדובר בהחלטה שממשיכה לשמר את הריכוזיות הגדולה ביותר בתחום המזון, ממנו הנהנית העיקרית היא תנובה, המוחזקת בידי ברייט פוד הסינית.
"משק החלב" בישראל הוא מהריכוזיים בעולם ולכן ישראל היא מהיקרות בעולם בתחום זה, עם מבחר מצומצם של מוצרים ואיכות ירודה, יחסית למרבית המדינות המפותחות. תנובה הוכרזה כמונופול בתחומי החלב, הביצים והבשר כבר לפני שלושה וחצי עשורים. בתחום החלב גם כיום היא שולטת ב-60% ממכסות החלב הגולמי, אותם היא רוכשת בכ-2 מיליארד שקל בשנה.
המבנה הריכוזי של הענף גורם עוול בראש ובראשונה לאזרחים, אך גם לחקלאים. לפי המלצות הבנק העולמי, ישראל היא האחרונה שאמורה לשנות את מבנה השוק, כך שייפתח לתחרות ויעביר את התמיכה בחקלאים מתמיכה באמצעות מחיר ללקוח לתמיכה ישירה מהמדינה. אך הלובי החקלאי והמחלבות לא באמת מעוניינים בשינוי הזה. החקלאים לא ממש מעוניינים לפתוח את הספרים וחוששים שהתמיכה הישירה לא תהיה נדיבה כפי שהיא כיום. כיום "מחיר המטרה", נקבע באמצעות סקר עלויות ייצור של רפתות, אך הסקר וולונטרי ולא מחייב את כלל הרפתות בהצגת הנתונים.
1+תנובה, באופן מסורתי תומכת בעמדת הרפתנים. בעבר התמיכה הזו הייתה ברורה מאליה, מכיוון שתנובה עצמה הייתה קואופרטיב של חקלאים, קיבוצים ומושבים. אך כבר לפני עשור וחצי היא נמכרה לקרן אייפקס שבהמשך מכרה אותה, כאמור, לחברה בבעלות ממשלת סין, שהקימה את החברה שנים ספורות קודם לכן במטרה להשתלט על חברות מזון בעולם. זאת כחלק מתפיסת העולם הסינית – להשתלט על העולם המערבי, בין היתר באמצעות רכישות מעין אלה.
למעשה המחלבות הגדולות, ותנובה בראשן, משתמשות בלובי החברתי כדי לשמר את מנגנון "מחיר המטרה", שמכתיב ריכוזיות בענף, שמאפשרת להן להגיע לרווחיות חסרת תקדים בהשוואה לתחום בעולם.
היטיב לתאר את העניין האלוף משה עברי, אחד המגיבים לאותן המלצות שכתב: "ברור שהעלייה הדרמטית במחירי הגבינות והחלב התאפשרו בשל הקרטל הקיים בשוק. די במבט חטוף באחד המקררים של רשתות השווק השונות בכדי להבין שתחרות אמיתית אין כאן. לכן ההתמקדות צריכה להיות בגופי ענק אלה. האם ובאיזה אופן ניתן למשל לפרקם, כיצד לייצר תחרות בריאה יותר על-ידי ייבוא (תוך שמירה על יכולת הייצור של הרפתות המקומיות) וכן, גם סיוע למחלבות קטנות. אך צריך לזכור שתנובה ושטראוס הפכו למפלצות ענק כיוון שיכלו לרכוש ולמזג אליהן עוד ועוד חברות ובין היתר גם מחלבות. כך שסיוע בלבד למחלבות קטנות יהיה לשווא אם אלו האחרונות "ירכשו מרצון" על ידי תנובה, או שטראוס. חבל שאין טיפול יותר רציני ומקיף בסוגיית הריכוזיות הבעייתית הזו".
1+המלחמה הזו והמצב הקטסטרופלי אליו נקלעו הרפתנים בדרום וכיום גם בצפון, שהן למעשה מרבית 400 הרפתות בארץ, היא הזדמנות פז לתקן את השוק החולה הזה. עכשיו נוצרה הזדמנות לטפל באופן נדיב ברפתנים ולתת להם פתרון לטווח ארוך. זאת במקביל לפתיחה מוחלטת של שוק החלב לתחרות – לא עוד מכסות, לא עוד מכסים. נכון שהרווחיות המיידית של המחלבות תיפגע, אבל בטווח הבינוני ובוודאי שבטווח הארוך, הן רק ייצאו נשכרות מכך.
נזכיר את הפאניקה של תנובה בשנות השמונים של המאה הקודמת, כששטראוס קיבלה תיאבון מההצלחה המסחררת של "מילקי" ונכנסה לשוק היוגורטים, שקודם לכן נשלט באופן בלעדי על ידי "תנובה". כל הניסיון הלוחמניים של תנובה בשטראוס התבררו בדיעבד כמיקח טעות. שטראוס פתחה את התיאבון של הישראלים ליוגורטים והזניקו את הסגמנט הזה במאות אחוזים בשנה, מה שאפשר לשתי החברות להגדיל את רווחיהן באופן מעריכי.
תנובה הכריזה לאחרונה על הקמת קרן תמיכה בחקלאי הדרום בהיקף של 15 מיליוני שקלים. מדובר בסכום מגוחך של פחות ממיליון שקל לרפת, אבל התפקיד של קרן התמיכה הזו ברור – לשמר את קשר הזהב הזה בין החקלאים, הנלחמים על פרנסתם, לבין מי שנהנה מכל השמנת. הממשלה ממשיכה ליפול בפח הזה ולספק פתרונות ל-400 חקלאים על חשבון 10 מיליון צרכנים ולשמחת ממשלת סין, שישראל מארגן לה קופון שמן, בדיוק כמו שסין אוהבת – בלי מתחרים.
