כמעט אלפיים שנה לאחר שהתפרצות הר געש החריבה את העיר הרומית העתיקה פומפיי בשנת 79 לספירה, נחשפה תגלית ארכיאולוגית נוספת השופכת אור על חייהם של התושבים. בארון עץ שהתגלה בבית בעיר נמצאו עשרות חפצים אישיים, בהם שרשרת קמעות נדירה, כלי איפור, מטבעות ואביזרים ששימשו את בני הבית. הממצאים, שפורסמו בימים האחרונים, מספקים הצצה לחיי היומיום בעיר לפני שנקברה תחת האפר הגעשי.
במסגרת עבודות מחקר שנערכו בבית קורנליוס מקסימוס, הממוקם באחד הרחובות המרכזיים והעמוסים ביותר בפומפיי, התגלה ארון עץ עתיק ובתוכו מגוון עשיר של חפצים שהשתמרו במשך מאות שנים. בין הממצאים נמצאו מנורת שמן מברונזה, שרשרת יוצאת דופן הכוללת לפחות 24 קמעות זעירים ומטמון של 38 מטבעות.
לדברי מנהל הפארק הארכיאולוגי של פומפיי, גבריאל צוכטריגל, העובדה שבעלי הבית השאירו מאחוריהם חפצים אישיים ורכוש יקר ערך עשויה להעיד כי נאלצו לעזוב את המקום בחופזה, מבלי שהצליחו לשוב ולאסוף את רכושם.
In AD 79, a family in Pompeii （庞贝古城） fled Vesuvius and never returned.
Their cupboard stayed sealed in ash for 1,947 years, holding 38 coins and a necklace of 24 childhood amulets.
Archaeologists just opened it. Their names are lost.
#AncientCivilization #Archaeology https://t.co/to6oRNc64Q
— Echoes of Ancient Civilizations (@AureaVestigia) November 7, 2026
החפצים שנחשפו בארון מספקים תמונה מרתקת של חיי הבית בתקופה הרומית. חלק מהפריטים משתייכים לקבוצת אביזרי הטיפוח והתמרוקים, המכונה בלטינית Mundus Muliebris, כלומר חפצים ששימשו לטיפוח אישי של נשים. בין הממצאים נמצאה פינצטה ששימשה להסרת שיער גוף, פעולה שהייתה מקובלת בתקופה הרומית ובוצעה גם בבתי מרחץ ציבוריים. לצדה התגלו מכתש קטן ששימש להכנת חומרי איפור ובקבוקון זכוכית שנועד ככל הנראה לאחסון בשמים או שמנים ריחניים.
בנוסף לאביזרי הטיפוח, גילו הארכיאולוגים כלי אוכל, בישול והגשה העשויים מברונזה, זכוכית וקרמיקה, ובהם ספלים, מכסים וסירים מסוגים שונים. באחד הכלים נמצאו גם שרידי עצמות של 117 עכברי שדה. עם זאת, עצם הימצאותם אינה מוכיחה בהכרח שבבית הייתה בעיית מכרסמים, וייתכן שהשרידים קשורים לשימוש אחר שנעשה בכלי. ממצא מסקרן נוסף הוא קופסת עץ ובה שמונה משקולות עופרת. החוקרים מעריכים כי ייתכן שאחד מדיירי הבית עסק במסחר והשתמש במשקולות לצורך שקילת סחורות וביצוע עסקאות.
אחד הממצאים הבולטים ביותר שנחשפו בארון הוא שרשרת הכוללת לפחות 24 קמעות זעירים, המשתייכת לסוג תכשיטים הידוע בשם Crepundia. בתקופה הרומית נהגו להעניק לילדים קמעות מסוג זה, שנועדו לשמש כסמלי הגנה וכחפצים בעלי משמעות אישית. במקרים מסוימים הם אף סייעו בזיהוי ילדים באמצעות הפריטים הייחודיים שנשאו עמם.
השרשרת שהתגלתה בפומפיי כוללת קמעות העשויים מפאיינס, עצם, זכוכית וקריסטל, המעוצבים בדמות אלים שונים, ובהם מרקוריוס הרומי ובס המצרי. לצד הדמויות האלוהיות מופיעים גם עיטורים בצורת כפות ידיים, כפות רגליים, אצטרובלים ואשכולות ענבים. לדברי החוקרים, ייתכן שהשרשרת הייתה שייכת לאדם מבוגר שקיבל אותה בילדותו ושמר עליה כמזכרת בעלת ערך רגשי, או לחלופין לילד שהתגורר בבית בעת התפרצות הר הגעש.
למרות שפע החפצים שנמצאו בארון, החוקרים עדיין אינם יודעים בוודאות מה עלה בגורלם של האנשים שהתגוררו בבית קורנליוס מקסימוס. ממצאים ארכיאולוגיים מצביעים על כך שבמבנה התבצעו עבודות שיפוץ ותיקון בתקופה שקדמה להתפרצות הר הגעש.
ייתכן שהדיירים שהו במקום כאשר האסון החל ונפגעו מהזרמים הפירוקלסטיים – תערובת קטלנית של גזים לוהטים, אפר ושברי סלעים הנעה במהירות במורדות הר געש. אפשרות אחרת היא שבני הבית הצליחו להימלט מפומפיי, אך לא שבו אליה לאחר שהעיר נחרבה ונקברה תחת שכבות עבות של אפר וחומרים געשיים.
מנהל הפארק הארכיאולוגי, גבריאל צוכטריגל, הדגיש את ייחודו של הממצא וציין כי לא ידוע על ארון בגדים אחר מסוגו שהתגלה בפומפיי. לדבריו, החפצים שנמצאו בתוכו מאפשרים לחוקרים להתקרב לעולמם האישי של תושבי העיר ולהבין טוב יותר כיצד נראו חייהם לפני האסון שהתרחש לפני כמעט אלפיים שנה.
בתקופת חורבן פומפיי ועליית האימפריה הרומית במאה הראשונה לספירה, ובפרט סביב שנת 79 לספירה, העולם היהודי עבר את אחת המפנה הטראומטיות והמשמעותיות ביותר בתולדותיו. תקופה זו אופיינה בעקבות חורבן בית המקדש השני על ידי הרומאים בשנת 70 לספירה, אירוע שהתרחש פחות מעשור קודם לכן. עם נפילת ירושלים וחורבן המקדש, איבדו היהודים את מרכזם הרומגני, הלאומי והדתי המרכזי, דבר שאילץ את ההנהגה הרוחנית והדתית, בראשות חכמי יבנה ורבן יוחנן בן זכאי, לבצע התאמה היסטורית דרמטית.
מעבודת המקדש והקורבנות לחיים יהודיים המבוססים בלעדיהם. במקביל, הפזורה היהודית ברחבי האימפריה הרומית, כולל קהילות משגשגות באיטליה ובאגן הים התיכון, כדוגמת יהודי פומפיי ורומא עצמה, המשיכה לקיים את אורחות חייה הדתיים למרות היחס העוין והמגבלות הקשות שהטילו השלטונות הרומיים בעקבות מרד הגדול ודיכויו האכזרי.
