אם אתם זוכרים את הלגימה הראשונה שלכם מקפה, סביר שהזיכרון אינו נעים. טעמו המר של הקפה הוא כזה שאנו נמנעים ממנו באופן טבעי, אז כיצד מיליונים למדו לאהוב אותו? מחקר חדש מאוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו חושף את המנגנון המוחי שמאחורי התופעה ומצביע על מסלול דופמין "איטי" ולא מוכר, המחבר בין מערכת העיכול למוח ומשנה את העדפות הטעם שלנו.
הקשר בין המעיים למוח
מדענים יודעים שדופמין, מוליך עצבי של הנאה, ממלא תפקיד בלמידה. רוב המחקרים התמקדו באותות דופמין מהירים המופעלים מגירויים חיצוניים, כמו מראה אוכל. המחקר החדש, שפורסם ב-Nature, חוקר מסלול איטי יותר המגיב לאותות מתוך הגוף. החוקרים מצאו שחומרים מזינים המגיעים למעיים מפעילים שחרור דופמין איטי ומתמשך באזור ספציפי במוח, המלמד אותנו לקשר טעם לתועלת.
בניסוי על עכברים, החוקרים העבירו חומרים מזינים ישירות לקיבתם כדי לנטרל את חוש הטעם. הם גילו שהדבר גרם לשחרור דופמין באזור בשקד המוח (אמיגדלה). כאשר חסמו את המסלול, העכברים לא למדו להעדיף טעם חדש שהוצמד לתגמול קלורי. לעומת זאת, גירוי מלאכותי של המסלול גרם להם לפתח העדפה לטעם חדש, גם ללא ערך תזונתי ממשי.
האם ניתן לשנות העדפות מזון?
ממצאים דומים נצפו גם בבני אדם. ניתוח סריקות מוח הראה עלייה בפעילות הדופמין באותו אזור לאחר צריכת חומרים מזינים. באופן מפתיע, התגובה הייתה חזקה משמעותית בצד השמאלי של המוח. החוקרים סבורים כי הבנת מנגנון למידה זה עשויה לסלול את הדרך לפיתוח טיפולים עתידיים שיוכלו "לכוונן" את העדפות המזון שלנו ולשנות את התשוקה למאכלים מסוימים.
לדברי החוקרים, ברגע שהמוח לומד לקשר בין טעם הקפה לתחושת העוררות מהקפאין, הקפה עצמו מתחיל להיות טעים יותר. הבנה זו עשויה בעתיד לסייע בהתמודדות עם הרגלי אכילה, ואולי אף להסביר חלק ממנגנון הפעולה של תרופות פופולריות לירידה במשקל המשפיעות על המערכת ההורמונלית של המעיים.
