מחקר חדש שפורסם בכתב העת המדעי PLOS Biology חושף כי המוח האנושי עשוי להשתמש במעין מפה פנימית כדי לארגן רגשות ולהבין את הקשרים ביניהם. החוקרים, יומנג מא ופיליפ קרייגל מאוניברסיטת אמורי בארצות הברית, זיהו פעילות מוחית המזכירה רשת של משושים, בדומה לצורת התאים בחלת דבש. הממצא המפתיע מצביע על האפשרות שהמוח משתמש בעקרונות דומים כדי להתמצא בעולם שסביבנו וכדי להבין את העולם הרגשי שלנו.
כולנו מכירים את התחושה של רגשות מעורבים. אדם יכול להיות שמח ונרגש בעת ובעונה אחת, להרגיש כעס לצד פחד, או לחוות עצב שמלווה דווקא בתחושת רוגע. למרות המורכבות הזאת, מדענים יודעים כבר שנים שאפשר לסדר רגשות על מעין מפה דמיונית, המבוססת על שתי שאלות פשוטות: עד כמה הרגש נעים או לא נעים, ועד כמה הוא מעורר אותנו או דווקא מרגיע.
למשל, שמחה והתרגשות הן תחושות נעימות, אבל התרגשות מלווה בדרך כלל באנרגיה גבוהה, בעוד ששביעות רצון יכולה להיות רגועה הרבה יותר. באופן דומה, כעס ופחד עשויים לעורר תגובות חזקות בגוף, ואילו עצב יכול להיות שקט יותר. כך ניתן להבין לא רק איזה רגש אנחנו חווים, אלא גם עד כמה הוא דומה לרגשות אחרים. אלא שעד היום נותרה שאלה מסקרנת: כיצד המוח עצמו שומר את המידע הזה ומצליח להבחין בין כל כך הרבה תחושות שונות?
כדי להבין את התגלית החדשה, צריך להכיר מערכת מיוחדת במוח שעוזרת לנו להתמצא במרחב. כאשר אנחנו הולכים ברחוב, נכנסים לחדר או מנסים למצוא את הדרך למקום מוכר, המוח צריך לעקוב אחר המיקום שלנו. אחת הדרכים שבהן הוא עושה זאת קשורה לתאי עצב מיוחדים המכונים "תאי רשת".
התאים הללו התגלו לראשונה בחולדות בשנת 2005. החוקרים הבחינו שכאשר בעל החיים נע בסביבתו, תאי עצב מסוימים מופעלים בנקודות קבועות במרחב. כאשר מסמנים את הנקודות הללו על מפה, מתקבלת תבנית מסודרת החוזרת על עצמה ומזכירה משושים, בדומה לחלת דבש. התבנית הזאת מסייעת למוח ליצור מעין מערכת קואורדינטות פנימית, שבעזרתה הוא יכול לעקוב אחר תנועה ומיקום.
עם השנים החלו להצטבר עדויות לכך שהמוח עשוי להשתמש בעיקרון דומה גם כדי לארגן מידע שאינו קשור למקומות פיזיים, כמו מושגים, אפשרויות בחירה והקשרים בין רעיונות. מכאן נולדה השאלה שהובילה למחקר החדש: אם המוח משתמש במפה כדי להבין היכן אנחנו נמצאים, האם הוא מפעיל מנגנון דומה גם כדי להבין מה אנחנו מרגישים?
כדי לבדוק את האפשרות הזאת, החוקרים גייסו 18 משתתפים ובחנו את פעילות מוחם באמצעות מכשיר MRI תפקודי, המאפשר לזהות שינויים בפעילות של אזורים שונים במוח. במהלך הבדיקה הוצגו למשתתפים הבעות פנים שהשתנו בהדרגה מרגש אחד לאחר. למשל, הבעת פנים מסוימת יכלה להפוך בהדרגה מהבעת שמחה להבעה אחרת. בנוסף, המשתתפים נחשפו לרצפים של משפטים וביטויים בעלי משמעות רגשית.
המטרה הייתה לבחון כיצד המוח מגיב כאשר האדם עובר במחשבתו בין מצבים רגשיים שונים, ולא רק כאשר הוא מזהה רגש בודד. החוקרים עקבו אחר השינויים בפעילות המוחית וחיפשו סימנים לכך שהמעבר בין הרגשות מתבצע לפי דפוס מסודר.
התוצאה המרכזית התקבלה באזור במוח שנמצא בחלק הקדמי והתחתון של קליפת המוח, המכונה קליפת המוח הקדם-מצחית הגחונית-תיכונה. אזור זה קשור בין היתר לעיבוד מידע רגשי ולקבלת החלטות. החוקרים זיהו בו דפוס פעילות שחזר על עצמו בשישה כיוונים, בדומה לתבנית המשושים המוכרת ממערכת ההתמצאות במרחב. במילים פשוטות, כאשר המשתתפים עברו במחשבתם בין רגשות שונים, פעילות המוח שלהם השתנתה בצורה שהזכירה תנועה על גבי מפה דמיונית בעלת מבנה משושה.
חשוב להדגיש כי החוקרים לא ראו משושים ממשיים בתוך המוח. הם זיהו דפוס מתמטי בפעילות העצבית, שעשוי להעיד על שימוש במערכת ארגון הדומה לזו שמסייעת להתמצאות במרחב. הממצא היה מעניין במיוחד משום שאותו דפוס הופיע גם כאשר המשתתפים התבוננו בהבעות פנים וגם כאשר קראו ביטויים בעלי משמעות רגשית. הדמיון בין התוצאות מצביע על האפשרות שהמוח אינו מגיב רק לתמונה או למילים שמוצגות בפניו, אלא מארגן את המשמעות הרגשית שלהן באמצעות מערכת משותפת.
החוקרים גילו ממצא נוסף: פעילות המוח שיקפה גם את מידת הדמיון או השוני בין רגשות. אפשר לחשוב על כך כמו על מפה של ערים. שתי ערים סמוכות נמצאות במרחק קטן זו מזו, בעוד שערים רחוקות מופרדות במרחק גדול יותר. במפה הרגשית, תחושות דומות נמצאות כביכול קרוב זו לזו, ואילו רגשות שונים מאוד ממוקמים במרחק גדול יותר. כך, למשל, שביעות רצון ושמחה עשויות להיות קרובות יחסית מבחינת התחושה הנעימה שהן מעוררות, בעוד שכעס ורוגע רחוקים יותר זה מזה.
החוקרים מצאו קשר בין פעילות המוח לבין האופן שבו המשתתפים העריכו את השינויים בין מצבים רגשיים שונים. הממצא מחזק את האפשרות שהמוח לא רק מזהה רגשות, אלא גם מארגן את היחסים ביניהם.
המחקר מציע דרך חדשה להבין כיצד המוח מתמודד עם אחד התחומים המורכבים ביותר בחוויה האנושית. רגשות משפיעים על החלטות, על מערכות יחסים, על תגובות לסכנה ועל הדרך שבה אנחנו מפרשים את העולם. כדי להתמודד עם כל אלה, המוח צריך להבחין בין מצבים רגשיים ולהבין את הקשרים ביניהם. האפשרות שקיימת מערכת פנימית מסודרת לארגון רגשות עשויה לסייע בעתיד למחקרים על עיבוד רגשי ועל הקשיים המתעוררים כאשר התהליכים הללו משתבשים.
עם זאת, המחקר נערך בקרב 18 משתתפים בלבד, ולכן עדיין נדרשים ניסויים נוספים כדי לבדוק אם התוצאות חוזרות גם בקבוצות גדולות יותר. החוקרים גם לא הוכיחו שהדפוס המשושה הוא המנגנון שמאפשר לנו להבין רגשות, אלא מצאו פעילות מוחית המתאימה לאפשרות הזאת. לדברי החוקרים, הממצאים מצביעים על כך שהמוח עשוי להשתמש במנגנונים דומים לאלה המשמשים להתמצאות במרחב גם כדי לארגן ידע על רגשות.
