לאחר שבעה ימי עדות מתישים שבהם נחשפו פערים עמוקים בין אישורי החקירה שהעניק היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט לבין פעולות שבוצעו בפועל בשטח בידי חוקרי המשטרה, התחדדה הבוקר (רביעי) בבית המשפט המחוזי בירושלים האסטרטגיה המשפטית של צוות ההגנה לראש הממשלה בנימין נתניהו. המטרה המרכזית היא בניית תשתית מוצקה לטענת "הגנה מן הצדק", שעשויה לשמש בסיס לבקשה גורפת לביטול כתב האישום או חלקים נרחבים ממנו, בעוד שהפרקליטות נלחמת כדי להגביל את חקירתו של מנדלבליט, ושני שופטים בהרכב מעלים שאלות קשות ומקשות מול עמדת התביעה.
הדיון שנערך באולם אינו דומה לעוד יום שגרתי של חקירת עד רגיל. מנדלבליט, האיש שקיבל בזמנו את ההכרעה הגורלית על הגשת כתב אישום פלילי נגד ראש הממשלה מכהן, כבר השלים שמונה ישיבות עדות ארוכות מטעם ההגנה שבהן נדרש לפרט את טיב האישורים שנתן למשטרה, את היקף מעורבותו בתיקים ואת הפעולות שנעשו מאחורי גבו.
כעת, הסנגורים דורשים להרחבת הבירור המשפטי הרבה מעבר לשאלה הטכנית האם ניתן אישור פורמלי לפתיחת חקירה נגד ראש ממשלה. התכלית היא לבחון לעומק האם רשויות האכיפה פעלו באופן חריג שפגיעה קשה בהגינות ההליך הפלילי, והאם מנדלבליט גיבש את החלטותיו על בסיס תשתית עובדתית מלאה, שלמה ומהימנה.
סנגורו של ראש הממשלה, עורך הדין עמית חדד, הדגיש כי אין מדובר בעוד אירוע שגרתי שבו ההגנה מבקשת למתוח ביקורת על שיקול דעתו של תובע. לדבריו, העד עצמו – היועץ המשפטי לשעבר – כבר העיד בגלוי על פעולות חקירה שהוצאו לפועל מאחורי גבו, על החלטות דרמטיות שלא אושרו על ידו, ועל נתונים שלא בהכרח הובאו לידיעתו בזמן אמת.
לשיטת חדד, הצטברותם של אירועים חריגים אלו מבססת תשתית איתנה לדוקטרינה של הגנה מן הצדק, בין היתר עקב פגמים שורשיים בהתנהלות החוקרים, בהעברת המידע המסונן לגורמים המוסמכים, ובקבלת ההחלטות שהביאו לבסוף להגשת כתב האישום.
אחד הרגעים הטעונים והדרמטיים ביותר בדיון התרחש כאשר המשנה לפרקליט המדינה ומנהלת צוות התביעה, עורכת הדין יהודית תירוש, טענה בתוקף שאין לאפשר להגנה לחקור את מנדלבליט על תהליכי העבודה הפנימיים בלשכתו שהובילו להגשת כתב האישום. השופט משה בר-עם הצביע מיד על הקושי העצום הטמון בגישה זו, לנוכח הדברים המפורשים שכבר נשמעו באולם מפיו של העד הראשי: "הוא העיד, שמענו אותו ולפי גרסתו יש דברים שלכאורה רלוונטיים על הגנה מן הצדק".
השופט העלה את האפשרות הממשית שקיים חסר מהותי בתשתית העובדתית, ובהמשך הביע ספק עמוק האם בית המשפט רשאי מבחינה משפטית להתעלם מגרסה של עד בכיר המודה כי בוצעו פעולות בלתי חוקיות שלא זכו לאישורו. כאשר תירוש המשיכה להתעקש על הצורך להגביל את גבולות חקירתו של מנדלבליט, התערב השופט בר-עם וחתך: "הוא העיד אבל!". ובעקבות זאת הוסיף את האמירה החד-משמעית: "זה קושי".
הדברים שהשמיע השופט אינם מהווים בשלב זה קביעה שיפוטית חלוטה שחקירות המשטרה אכן היו בלתי חוקיות, אך הם משקפים היטב את הדילמה המרכזית שהעסיקה את הרכב השופטים: האם ניתן לחסום ולמנוע מההגנה לברר נושאים כבדי משקל שעשויים להזין טענה של הגנה מן הצדק, לאחר שהעד עצמו כבר התייחס אליהם בפתיחות על הדוכן.
קושי נוסף הועלה מצידה של שופטת נוספת בהרכב, אשר התעמתה עם עמדת הפרקליטות כאשר עורכת הדין תירוש טענה לקיומה של חזקה משפטית שלפיה כלל חומרי החקירה היו מצויים באופן אוטומטי בפני הגורם שהחליט על הגשת כתב האישום. השופטת פרידמן פלדמן העירה בתגובה לדברים: "אנחנו יודעים שיש דברים שהוא לא אישר, אפשר להגיד יש חזקה אבל זה לא אומר, עובדתית".
הערה זו התמקדה בהבחנה הקריטית שבין ההנחה המשפטית המופשטת שלפיה התיקים והראיות היו נגישים ליועץ, לבין המציאות העובדתית בשטח: מה בדיוק ידע מנדלבליט בזמן אמת, אילו מסמכים הונחו פיזית על שולחנו, והאם התקבלו החלטות קריטיות מאחורי גבו וללא ידיעתו.
טיעון זה פוגע בליבת ההגנה של הפרקליטות, שכן לשיטת הסנגורים לא די בכך שהראיות שכבו בארגזי החקירה של המשטרה, אם מי שחתם על כתב האישום נמנע מלראות מידע חיוני ומזכה.
מנגד, תירוש שבה והסבירה כי היועץ המשפטי לממשלה אינו פועל כאדם בודד אלא נעזר בצוותים מקצועיים רחבים, ולכן אין שום הכרח מעשי שיקרא בעצמו כל תמליל גולמי או מסמך, שכן המידע הועבר אליו באמצעות סיכומים וחוות דעת מקצועיות שהוכנו עבורו.
שורש המחלוקת נעוץ בדברים שמסר מנדלבליט עצמו כבר ביום עדותו הראשון, ב־11 באוקטובר, עת נדרש לשאלת אישורי החקירה. הוא הבהיר כי לא כל פעולה ופעולה של המשטרה חייבה את חתימתו האישית, אך לנוכח רגישותן העצומה של החקירות נגד ראש הממשלה, דרש שהמהלכים המרכזיים יובאו לידיעתו מראש. באחד הרגעים אמר מנדלבליט בגלוי: "לא נכון שאישרתי כל תג ותו בחקירה הזו".
הוא פירט כי התקיימו פעולות שבוצעו לחלוטין ללא ידיעתו, וכי היו מקרים שבהם התנגד נחרצות למהלכים לאחר שנודע לו עליהם בדיעבד. כדוגמה בולטת ציין את האזנת הסתר הדרמטית שהופעלה נגד נתן אשל, מקורבו של נתניהו. מנדלבליט העיד כי ברגע שנודע לו שהמשטרה מאזינה לאשל, הורה מיד לעצור את הפעולה לאלתר.
"הפעולה הזאת הרתיחה אותי", הסביר היועץ לשעבר, והוסיף כי לא היה מוכן להשלים עם ביצוע האזנות מסוג זה ללא הצדקה מובהקת המבוססת על חשד אישי מבוסס לביצוע עבירה פלילית. אף על פי שמנדלבליט עמד על כך שהבהיר לחוקרים את הצורך בפנייה מוקדמת אליו במקרים דומים, וטען כי אישר את חקירת החשדות המרכזיים נגד נתניהו, עורכי הדין של ראש הממשלה הפכו את ההבחנה הזאת לנדבך מרכזי באסטרטגיית ההגנה שלהם. עורך הדין חדד דורש לברר האם אותן פעולות שלא אושרו חרגו מסמכות המשטרה ונחשבו למהלכים שחייבו את אישורו האישי של היועץ מכוח חוק יסוד הממשלה.
סוגיה מרכזית נוספת שליוותה את ימי העדות סובבת סביב תרגיל החקירה הפסול שהופעל נגד ניר חפץ, יועצו לשעבר של נתניהו שהפך לעד מדינה מרכזי בתיק ארבעת אלפים. בזמן חקירתו של חפץ, זימנו החוקרים אישה המקורבת אליו במטרה ברורה להפעיל עליו לחץ נפשי כבד. בעדותו, מנדלבליט לא חסך ביקורת והגדיר את התרגיל כפסול ולא תקין. עורך הדין חדד הציג למנדלבליט תיעוד של ישיבה דרמטית שהתקיימה בפברואר 2018, שבה תוכנן לבצע את התרגיל, וציין כי מי שלקחה חלק באותה ישיבה הייתה המשנה לפרקליט המדינה יהודית תירוש.
מנדלבליט נשאל האם ידע על נוכחותה של תירוש בדיון, השיב מנדלבליט בשלילה. לשאלה האם היה מצופה שיעדכנו אותו בפרטים, הודה שכן. בהמשך הדיונים התברר כי כאשר נודעו למנדלבליט לבסוף פרטי התרגיל הפסול, הוא שקל לנקוט צעדים ולבחון את התנהלות החוקרים במסגרת בירור או חקירה, אך החליט לגנוז זאת בין היתר בשל החשש לפגיעה בהתקדמות התיקים.
מכאן גוזרת ההגנה את אחת השאלות הקריטיות ביותר שהיא מבקשת להציג לו: אם מנדלבליט חתם ואישר את הסכם עד המדינה עם חפץ, האם החזיק בתמונה מלאה של הנסיבות הפסולות שבהן גויס, או שמא הובאה לידיעתו תמונה חלקית ומעוותת בלבד?
במהלך הדיון חזר עו"ד חדד לסוגיית הסכמי עדי המדינה והדגיש כי מנדלבליט היה הגורם הרשמי היחיד שהוסמך לאשרם. הסנגור טען כי מדובר בסוגיה מהותית שחורגת בהרבה מחתימה טכנית על מסמך, ודורשת לבחון את תנאי הרקע והלחצים שהפעילו את העדים לחתום על ההסכמים.
"לא נשאל את היועץ המשפטי לממשלה שאישרת עד מדינה עם חפץ, ידעת או שהסתירו ממך?", הקשה חדד באולם. לדבריו, מנדלבליט דרש בעבר הבהרות מקציני המשטרה וקיבל בתגובה תשובות מרגיעות שלפיהן לא הופעלו שום לחצים פסולים על עדי המדינה, ולא נעשו ניסיונות להתערב בייצוגם המשפטי.
אלא שההגנה טוענת כי ראיות ומסמכים שנחשפו בהמשך המשפט סותרים חזיתית את אותן תשובות. חדד ביקש לברר על סמך איזה בסיס עובדתי נוסח המכתב הרשמי של היועץ, מי העביר לו את הנתונים, והאם הוסתרו ממנו עובדות קרדינליות. לשיטת ההגנה, במידה שהגורם המוסמך הוטעה לגבי נסיבות גיוס העדים, הדבר פוגע אנושות בתוקף החוקי של ההחלטות ומהווה נדבך מכריע בביסוס טענת הגנה מן הצדק.
גם תיק אלף עמד במרכז חקירתו הראשית של מנדלבליט. חדד הציג מסמכים מפגישות שנערכו בשנת 2016, וניסה להפריד בין החשדות הראשוניים שנבדקו באותה תקופה לבין כתב האישום שהתגבש לבסוף. בדיונים הוצגו אמירותיו של מנדלבליט עצמו שהעידו כי בשלבים המוקדמים טרם נמצאה התשתית הראייתית הרחבה שאותה דרש: "אין פה את הבשר שחיפשתי, בשלב הזה".
הבהיר מנדלבליט בהתייחסו לחשדות שהונחו לפניו, והסביר כי חיפש ראיות למערכת מסועפת של מתן וקבלת טובות הנאה שיטתיות מאנשי עסקים, ולא הסתפק במידע הראשוני על סיגרים ושמפניות. למרות זאת, מנדלבליט עמד על דעתו שאישורו העקרוני לבדיקת חשדות לקבלת טובות הנאה נותר בתוקף, ושעדותה המאוחרת של הדס קליין שינתה את התמונה והצדיקה את המשך החקירה.
השופט בר-עם התערב ושאל האם האישור שניתן למשטרה לא היה רחב מדי ומטושטש בגבולותיו, ומנדלבליט השיב כי האישור הוגבל לקבלת טובות הנאה וכי פעולות דרמטיות חייבו הגעה אליו מראש. ההגנה מצידה מנסה לנצל את הפערים בין השלבים השונים כדי להוכיח שכיווני חקירה רבים לא אושרו כדין.
תיק 2000, שעוסק בשיחות בין נתניהו למו"ל ידיעות אחרונות ארנון מוזס, נדון אף הוא בהרחבה. חדד הציג מזכר ממרץ 2016 ודרש לברר האם התייחס אך وרק לתיק אלפיים. מנדלבליט אישר חלקית אך טען שנתן את כל האישורים הנדרשים כחוק.
במהלך הדיון הצטרפה למערכה גם סנגוריתו של מוזס, שהעלתה טענות חריפות על החלטותיו של מנדלבליט לבלום כיווני חקירה מסוימים – ובראשם הסירוב לחקור באזהרה את איש העסקים שלדון אדלסון זכרונו לברכה. הסנגורית טענה כי על פי עדויות שנשמעו, מנדלבליט התערב באופן אישי בהתוויית גבולות החקירה סביב יחסי נתניהו וכלי התקשורת, ודרשה לחקור אותו על מניעיו, אך התביעה התנגדה בטענה שהדבר חורג מההיתר שניתן.
ציר מרכזי נוסף שייך לתיק ארבעת אלפים ולעד המדינה שלמה פילבר. חדד טען בנחישות כי נתוני איכון טלפוני שהיו בידי המשטרה הפריכו לכאורה את הטענות על "פגישת ההנחיה" הנטענת בין נתניהו לפילבר, אך מידע קריטי זה לא הועבר כלל לידיעתו של מנדלבליט בזמן אמת.
"הנתון הזה קריטי, לא הובא לידיעת היועמ"ש" הצהיר הסנגור, וטען שהמידע הוסתר גם מצוות ההגנה. לדבריו, מדובר בפגם מערכתי היורד לשורש תוקפו של כתב האישום. הפרקליטות מצידה דחתה את הטענה וטענה שניתן ללבן את הסוגיה באמצעות חקירת החוקרים עצמם.
אחד הדברים העיקריים נחשף במהלך דיון קודם במשפט נתניהו בו עלתה גם סוגיית החשד למניעים זרים בקבלת ההחלטות שהובילו להגשת כתב האישום. לפי הדיווח על העדות, נחשף כי במהלך ישיבה פנימית בפרקליטות התעמת היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט עם התובעת יהודית תירוש, ושאל אותה אם היא מעוניינת לחיות במדינה דמוקרטית או בדיקטטורה בנוסח פולין והונגריה.
כאשר הדברים הועלו בבית המשפט, טענה תירוש שאין להם משמעות לדיון, אולם השופט משה בר־עם הקשה עליה באמצעות דוגמה היפותטית: האם אמירה של מנדלבליט שלפיה הוא שונא את נתניהו הייתה יכולה להיות רלוונטית להחלטה להגיש נגדו כתב אישום? חילופי הדברים העלו את שאלת הרלוונטיות של עמדות אישיות ושיקולים שאינם משפטיים להחלטות שהתקבלו בתיקי ראש הממשלה, סוגיה שההגנה מבקשת לברר במסגרת טענותיה למניעים זרים.
"הוסתר ממנו": חדד חושף – הטענה שעשויה להשפיע על משפט נתניהו
עורך הדין ז'ק חן, המייצג את שאול ואיריס אלוביץ', ביקש להרחיב את התמונה ולהסתכל על מכלול האירועים כמארג שלם. לדבריו, יש לבחון את הצטברות פעולות החקירה הפסולות, ההחלטות שלא נתקלו בבדיקה, והמידע שהועלם, כמלמדים על התמקדות מגמתית בכיוונים מפלילים בלבד תוך רמיסת האינטרס הציבורי.
חדד הוסיף כי ברגע שמנדלבליט כבר הודה על הדוכן בפעולות שבוצעו ללא אישורו, נשמטה כל הצדקה למנוע מההגנה לחקור אותו על השפעתם. התובעת תירוש חזרה והתנגדה נחרצות, וטענה שאין להפוך את עדותו של מנדלבליט למשפט פתוח על תהליכי העבודה של הפרקליטות, שכן הוא לא ניהל את החקירה בשטח בעצמו.
האמירה החריגה של השופט על הפעולות הלא חוקיות בחקירות נתניהו
לקראת סיום הדיון, הבהיר עו"ד חדד את ההשלכות המעשיות על ניהול המשפט: אם בית המשפט יקבל את עמדת הפרקליטות ויחסום את חקירתו של מנדלבליט על ההחלטות שיוחסו לו, תיאלץ ההגנה לשנות מן היסוד את אסטרטגיית הצגת הראיות שלה. "אם הדברים יישארו כפי שהם נכתוב חקירות מחדש", הזהיר חדד, והבהיר כי צעד כזה ידרוש זמן שיפוטי ניכר.
הדיון הסתיים ללא הכרעה סופית הרשומה בתמלול בסוגיית הרחבת חקירתו של מנדלבליט, אך השאלות הקשות שהעלו שופטי ההרכב מסמנות כי המאבק על גבולות ההליך ועל טענת ההגנה מן הצדק נמצא בנקודת רתיחה דרמטית.
"נחשב מסלול מחדש": האזהרה של עו"ד עמית חדד לבית המשפט
טענת "הגנה מן הצדק" המעוגנת בחוק סדר הדין הפלילי מאפשרת לבית המשפט לבטל אישומים כאשר מתברר שההליך זוהם בפגמים שפגעו אנושות בהגינות המשפט. אמירותיהם הנוקבות של השופט בר־עם ושופטת ההרכב מעידות כי בית המשפט אינו מתכוון להתעלם מעדותו של מנדלבליט על פעולות שבוצעו ללא אישורו. במידה שההגנה תורשה להמשיך לחקור את מנדלבליט ולחשוף כיצד התקבלה ההחלטה להעמיד לדין על בסיס מידע חסר, הדבר עשוי לספק לנתניהו נשק משפטי מכריע לביטול סעיפים מרכזיים בכתב האישום ולערער לחלוטין את לגיטימיות ההליך כולו.
