אמירה חריגה נשמעה הבוקר (רביעי) בבית המשפט המחוזי בירושלים, במהלך הדיון במשפט ראש הממשלה בנימין נתניהו. השופט משה בר-עם הביע קושי להתעלם מדברים שמסר היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט בעדותו, בנוגע לפעולות חקירה שבוצעו ללא אישורו. הדברים נאמרו במהלך עימות משפטי בין צוות ההגנה לפרקליטות על היקף השאלות שניתן להפנות למנדלבליט, לאחר שכבר העיד במשך שבע ישיבות.
האמירה המשמעותית ביותר בדיון נשמעה בעת שהמשנה לפרקליט המדינה ומנהלת צוות התביעה, עורכת הדין יהודית תירוש, ניסתה לשכנע את הרכב השופטים לבלום את דרישת ההגנה ולא להרחיב את חקירתו של מנדלבליט מעבר לבדיקה הטכנית של האישורים הנדרשים לפתיחת חקירה.
תירוש טענה כי עצם מעמדו של מנדלבליט כיועץ משפטי לממשלה לשעבר אינו מקים עילה לחקור אותו על תהליכי העבודה הפנימיים של הפרקליטות ועל מכלול השיקולים שהובילו לגיבוש כתב האישום. אולם, השופט משה בר-עם עצר את דבריה והציג נסיבה שלדבריו מקשה מאוד על קבלת עמדת התביעה: העובדה שמנדלבליט כבר עלה על דוכן העדים, ומסר באופן פעיל גרסה עובדתית מפורשת הנוגעת לפעולות חקירה שנעשו ללא אישורו המוקדם.
השופט בר-עם דברים נוקבים אמר דברים נוקבים, זאת ברקע הגילויים על הפעולות הבלתי חוקיות שהתגלו במהלך הגשת כתב האישום: "אני לא בטוח מכוח אחריות מוגברת שבית משפט יכול להתעלם מגרסה שמעיד על פעולות לא חוקיות שלא אישר, שאי אפשר להתעלם מהן". מיד לאחר מכן הוסיף השופט שלוש מילים חדות שהמחישו את עמדתו ביחס להתנגדות התביעה: "זה קושי".
עוד קודם לכן, במהלך שמיעת טיעוניה של תירוש, העלה השופט בר-עם את הדרישה לבחון את המצב המשפטי שנוצר בפועל בעקבות שמיעת עדותו של מנדלבליט, ולא להסתפק בדיון עקרוני ומופשט בשאלה האם באופן כללי ראוי להעלות תובע או יועץ על דוכן העדים.
השופט בר-עם פנה לתובעת ואמר: "הוא העיד, שמענו אותו ולפי גרסתו יש דברים שלכאורה רלוונטיים על הגנה מן הצדק". באמירה זו העלה השופט את האפשרות הממשית כי קיים חסר בתשתית העובדתית, שבית המשפט מחויב להעמיק בו ולברר אותו עד תום. תירוש ניסתה להמשיך בקו הטיעון שלה והזהירה מפני תקדים מסוכן שיפתח פתח רחב לחקירת תובעים וגורמי אכיפה על אופן קבלת ההחלטות ושיקול דעתם המקצועי.
אולם, השופט בר-עם התערב שוב בדבריה והדגיש בנחרצות: "הוא העיד אבל!". בהמשך שב השופט והדגיש את נקודת המחלוקת המרכזית העולה מעדותו של היועץ לשעבר: "יש חזקות, אבל הוא העיד, שמענו דברים לפי היועץ שלכאורה מציקים". בכך סימן בר-עם את ההבדל התהומי בין התדיינות תאורטית סביב סמכות ההגנה לחקור גורמי תביעה, לבין סיטואציה קונקרטית שבה היועץ המשפטי לממשלה לשעבר כבר ישב על הדוכן והתייחס בגוף ראשון לפעולות שנויות במחלוקת שנעשו בתקופת כהונתו.
מנגד, התובעת יהודית תירוש הציגה עמדה תקיפה ועקבית, שלפיה חל איסור לאפשר לסנגורים להרחיב את חקירתו של מנדלבליט אל עבר נבכי שיקול הדעת המקצועי, תהליכי העבודה הפנימיים ובחינת אלפי מסמכי הראיות שהוצגו לו. תירוש הבהירה כי גם כאשר בכיר במערכת התביעה מאשר כתב אישום, אין פירוש הדבר כי הוא הופך באופן אוטומטי ליעד לחקירה על כל נייר ומסמך שראה או לא ראה במהלך תפקידו.
היא הסבירה לשופטים כי היועץ המשפטי לממשלה אינו עובד בחלל ריק ואינו עושה את עבודתו בגפו, אלא נסמך על צוותים מקצועיים, פרקליטים וחוקרים הבודקים את החומרים, מתמצתים את הממצאים ומעבירים לעיונו את עיקרי הדברים לצורך קבלת הכרעות. לטענתה, אם יפתח בית המשפט את הצוהר לחקירה על כל מסמך שנמנע מעיניו האישיות של מנדלבליט, הדבר יגרור את המשפט למסע בירור מפרך ואינסופי של אלפי עמודים, חוות דעת פנימיות, תזכירים ופרוטוקולים פנימיים.
בדבריה בפני ההרכב טענה תירוש: "דווקא חובת בית המשפט היא מוגברת יותר מרגע שנפתחה דלת, לצמצם אותה ולתחום לדברים נחוצים ביותר". היא הדגישה כי הפרקליטות אינה מבקשת לשלול מההגנה את עצם הזכות להעלות טענה של הגנה מן הצדק, אלא מתנגדת בתוקף למתודולוגיה ולדרך שבה מנסים הסנגורים להוכיח טענה זו. לשיטת התביעה, ההגנה רשאית להסתמך על חומרי החקירה הקיימים ועל עדויות קציני המשטרה, מבלי לפרוץ את הגבולות ולחקור את מנדלבליט על מצב ידיעתו הסובייקטיבי בעת קבלת כל החלטה והחלטה.
מן העבר השני, סנגורו של ראש הממשלה, עורך הדין עמית חדד, הציג תמונת מצב הפוכה לחלוטין וטען כי עדותו המוקדמת של מנדלבליט הציפה ממצאים חריגים במיוחד המחייבים מיצוי ובירור מעמיק. חדד הדגיש כי אין מדובר בעוד ניסיון שגרתי לחלץ עדות מתובע על אודות שיקול דעתו הפנימי, אלא בסיטואציה ייחודית ויוצאת דופן שבה היועץ המשפטי לממשלה לשעבר מעיד בעצמו בבית המשפט על כך שפעולות חקירה קרדינליות בוצעו ללא הסכמתו ומאחורי גבו.
הסנגור הזכיר כי במהלך הישיבות שבהן העיד, תיאר מנדלבליט פעולות שבוצעו במחשכים ללא ידיעתו, לצד לחצים מורכבים והצורך שחש בפיקוח הדוק יותר על חוקרי המשטרה. לשיטת ההגנה, כאשר העד המרכזי של התביעה מאשר במו פיו קיומם של אירועים כאלה, חובה לאפשר לסנגורים לרדת לשורשם של דברים ולברר את השפעתם על טוהר החקירה כולה.
יתרה מזו, חדד חשף כי בידי צוות ההגנה מצויים מסמכים רשמיים שערך מנדלבליט, המתעדים בירורים שביצע ותשובות שנמסרו לו מגורמי החקירה, ובהן קביעות שלפיהן לא הופעלו לחצים פסולים על עדים ולא נעשו ניסיונות להתערב בייצוגם המשפטי.
לטענת הסנגור, מכלול חומרי הראיות שנחשפו במרוצת שנות המשפט סותר חזיתית את אותן תשובות שהונחו בזמנו בפני היועץ: "אנחנו רואים היום התשובות האלה לא נכונות לשיטתנו". חדד סיכם והדגיש כי מדובר במקרה תקדימי, שבו התשתית המרכזית שעליה נשענות טענות ההגנה לפגמים חמורים בהליך קיבלה אישור וחיזוק ישיר מפיו של העד עצמו.
הדרישה לפסילת תיק 4000 בגלל התנהלות שערורייתית של הפרקליטות
במרכז הדיון המשפטי עומדת שאלת תיחום גבולות חקירתו של מנדלבליט, אשר זומן לעלות לדוכן העדים מטעם צוות ההגנה של ראש הממשלה. מצדה של הפרקליטות, קיימת הסכמה עקרונית לאפשר חקירה ממוקדת אך ורק בסוגיית האישורים הסטטוטוריים שנדרשו מראש מכוח סעיף שבעה עשר (א) לחוק יסוד הממשלה, המסדיר את התנאים לפתיחה בחקירה פלילית נגד ראש ממשלה מכהן.
עם זאת, התביעה מתנגדת מכל וכל להרחבת היריעה לתהליכי קבלת ההחלטות הפנימיים שהובילו לאישור כתב האישום, ומסרבת לאפשר עימות של מנדלבליט עם שאלות בנוגע לחומרי הראיות שהוצגו או הוסתרו ממנו ומידת השפעתם על עמדתו הסופית.
מנגד, ההגנה טוענת בנחישות כי המידע הדרמטי שכבר נחשף במהלך עדותו של מנדלבליט מחייב לאפשר לה לחקור אותו לרוחב ולעומק גם בנושאים אלו, כחלק בלתי נפרד מביסוס בקשה עתידית להגנה מן הצדק.
במסגרת הדיון הועלתה גם הסוגיה העקרונית האם פעולות חקירה מהותיות שבוצעו בחוסר סמכות וללא אישור היועץ המשפטי לממשלה משליכות על חוקיות ההליך הפלילי כולו, והאם נדרש בית המשפט לבחון את הצטברותם של כלל הפגמים כיחידה שלמה ולא כאירועים מבודדים.
עדות מנדלבליט: אלו העבירות שלכאורה בוצעו בחקירת נתניהו
במהלך עדותו הקודמת של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט עלו טענות לפעולות חקירה שבוצעו ללא האישורים הנדרשים. מנדלבליט אישר כי בדיעבד התברר לו שבוצעו פעולות שלא אושרו על ידו, ואף תיאר חלק מהמקרים כחמורים. בין הסוגיות שהעלתה ההגנה היו פעולות חקירה שבוצעו לכאורה מעבר להיקף האישורים שניתנו, בירורים שנערכו בעניינו של ראש הממשלה ללא אישור מפורש, וכן טענות להפעלת לחצים פסולים על נחקרים ועדי מדינה.
הסנגורים ביקשו לברר גם את הטענות לניסיונות להשפיע על ייצוגם המשפטי של עדי מדינה, ואת השאלה אם המידע על פעולות אלה הובא לידיעת מנדלבליט בזמן אמת. לטענת עו"ד עמית חדד, מסמכים שהציג היועץ המשפטי לממשלה לשעבר מלמדים כי ביקש הבהרות וקיבל תשובות שלפיהן לא הופעלו לחצים פסולים ולא נעשו ניסיונות להחליף ייצוג משפטי, אולם ההגנה טוענת כי ראיות שנחשפו בהמשך סותרות את אותן תשובות.
הסדקים בתיקי נתניהו מתרחבים: יום העדות הסוער של מנדלבליט
עדותו של מנדלבליט הציבה תקדים משפטי נדיר, שבו ראש התביעה הכללית לשעבר נקרא להעיד מטעם נאשם שעמד בעבר בראש המערכת השלטונית. אמירתו המפורשת של השופט משה בר-עם הוסיפה ממד כבד משקל לדיון, שכן היא מעידה על כך שלא מדובר עוד בדרישה בלעדית של צוות הסנגורים, אלא בקושי מוחשי ומהותי שמועלה מתוך שורות הרכב השופטים עצמו ביחס להתעלמות מראיות לקיומן של פעולות בלתי חוקיות.
חילופי הדברים החריפים בין השופט בר־עם לבין התובעת תירוש משקפים נקודת מפנה אפשרית בניהול התיק. אם בית המשפט יכריע לטובת עמדת ההגנה ויתיר להרחיב את חקירתו של מנדלבליט על תהליכי קבלת ההחלטות והמידע שהוסתר ממנו, ייפתח מסלול חסר תקדים לבחינה פנימית של שיקולי התביעה הכללית. מהלך כזה עשוי לספק לצוות ההגנה ראיות ישירות לביסוס טענת הגנה מן הצדק, תוך הצבעה על פגיעה קשה בהגינות ההליך ועל קיומם של מחדלי חקירה שירדו לשורש העניין.
מנגד, החלטה שכזו עלולה לחייב את המערכת לחשוף תכתובות ודיונים פנימיים רגישים שמעולם לא עמדו לבחינה פומבית באולם המשפט. הדיון ננעל ביציאת השופטים להפסקה, והכרעתם הסופית בסוגיה זו תעצב באופן דרמטי את המשך מהלכו של משפט ראש הממשלה.
