עדותו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט היום (שני) ואתמול במשפט ראש הממשלה בנימין נתניהו העלתה שאלות משמעותיות בנוגע לחוקיות פעולות שבוצעו במהלך חקירת תיק 4000. סנגורו של נתניהו, עו"ד עמית חדד, הציג שורה של מסמכים והתכתבויות שלטענת ההגנה נאספו לפני שניתן אישור היועץ המשפטי לממשלה לבדיקת חשדות נגד ראש הממשלה.
מנדלבליט אישר כי ביוני וביולי 2017 לא נתן אישור לבדיקה נגד נתניהו, והעיד כי לא הכיר חלק מהפעולות והמסמכים שהוצגו בפניו. הדברים מעלים שאלות בדבר תחולתן של הוראות חוק יסוד: הממשלה, חוק העונשין וחוקים נוספים על התנהלות גורמי החקירה, אך אין בהם כשלעצמם הוכחה לביצוע עבירות פליליות.
מנדלבליט אישר: לא ניתן אישור לחקירת תיק 4000 כשהחלה הבדיקה
אחת הסוגיות המרכזיות שעלו בעדות נוגעת לסעיף 17(א) לחוק יסוד: הממשלה, הקובע: "לא תיפתח חקירה פלילית נגד ראש הממשלה אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה". מנדלבליט הבהיר כי ביוני וביולי 2017 לא נתן אישור לבדיקת חשדות נגד נתניהו במסגרת הפרשה שהתפתחה בהמשך לתיק 4000.
חדד טען כי כבר בתקופה זו הופקו התכתבויות הקשורות לסיקור ראש הממשלה באתר וואלה, וכי חוקרי רשות ניירות ערך עסקו בחומרים הנוגעים לנתניהו לפני שהתקבל האישור הנדרש. הטענה קיבלה משנה חשיבות לאחר שחדד הציג קלסר שכותרתו "וואלה – חומר רגיש", שלטענתו כלל מסמכים וכתבות שנאספו באופן שיטתי, והקלסר לא היה מוכר למנדלבליט.
"אין מקום לחקירה נגד רה"מ": הגילוי הדרמטי בחקירת מנדלבליט
אם יתברר שהחוקרים פתחו בפועל בחקירה פלילית נגד נתניהו ללא הסכמת היועמ"ש, עשויה להתעורר שאלה בדבר הפרת סעיף 17(א) לחוק יסוד: הממשלה, אם כי הפרת ההוראה אינה מהווה כשלעצמה עבירה פלילית עצמאית ללא הוכחת עבירה קבועה בחוק.
סעיף 280 לחוק העונשין, התשל"ז–1977, עוסק בעובד ציבור המשתמש לרעה בסמכות משרתו ועושה מעשה שרירותי הפוגע בזכותו של אחר. הסעיף רלוונטי לבחינת טענת ההגנה שלפיה חוקרים ניצלו סמכויות שניתנו להם לצורך חקירת בזק הכלכלית כדי לבצע פעולות המכוונות לראש הממשלה ללא אישור. מנדלבליט אישר כי בדיקה המכוונת לחשדות נגד ראש הממשלה הייתה מחייבת את אישורו, אך הדגיש שאינו יודע אם הפעולות אכן בוצעו למטרה זו. כדי לבסס אחריות לפי סעיף זה, נדרש להוכיח שימוש לרעה בסמכות, מעשה שרירותי והיסוד הנפשי הנדרש.
"זו רעידת אדמה": העימות על החקירה שנוהלה ללא אישור מנדלבליט
טענה נוספת נוגעת למסמכים שלדברי חדד הופקו ביולי 2017 אך סומנו ב-5 בנובמבר 2017 לאחר מתן האישור, דבר שיצר לטענת ההגנה מצג מטעה. מנדלבליט השיב כי לא ידע על כך. סעיפים 418 ו-420 לחוק העונשין קובעים את הענישה בגין זיוף מסמך ושימוש במסמך מזויף. עם זאת, עצם הפער בין מועד ההפקה למועד הסימון אינו מוכיח זיוף משפטי, שכן יש להבחין בין מועדי יצירה, הפקה, קליטה וסימון כמוצג.
סעיף 244 לחוק העונשין עוסק בעשיית מעשה בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לעיוות דין. חדד טען שמידע על הפקת החומרים לא הובא לידיעת מנדלבליט, והציג בין היתר מסמך מ־25 בספטמבר 2017 שחלקים ממנו הושחרו (ומנדלבליט העיד כי אינו יודע מדוע הושחרו). אם יתברר שמידע הוסתר או שונה ביודעין, תעלה שאלה לפי סעיף 244, אך השחרת מסמך או מסירת נוסח מעובד אינן מהוות עבירה בפני עצמן אלא אם הוכחה כוונה מכוונת לשבש הליך.
סעיף 284 לחוק העונשין עוסק בעובד ציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור. העובדה שמידע מהותי לא הובא לטענת ההגנה לידיעת מנדלבליט בזמן אמת מעלה שאלות, אך מנדלבליט עצמו הדגיש כי הוא מניח שחומרים המובאים לאישורו הופקו כדין ושלו היו אומרים לו שהופקו שלא כחוק – היה זכור זאת. הוכחת עבירה זו דורשת ממצאים ברורים לכך שעובדי ציבור הסתירו ביודעין מידע מהותי בנסיבות הפוגעות באמון הציבור.
חדד הציג צו חיפוש מ-25 ביוני 2017 הנוגע לאיריס אלוביץ' וכולל חיפוש בביתה ובטלפון הנייד שלה, שלטענת ההגנה נועד לאתר חומרים על וואלה ללא אישור היועמ"ש. מנדלבליט העיד שאינו מכיר את הצו, בעוד תירוש טענה שמדובר בפעולה במסגרת חקירת בזק המקורית. חיפוש או חדירה למכשיר מחוץ להרשאה חוקית עשויים לעורר שאלות לפי סעיף 4 לחוק המחשבים (חדירה שלא כדין לחומר מחשב) ולפי הוראות חוק הגנת הפרטיות (פגיעה בפרטיות ושימוש במידע אישי), אך יש לבחון את תנאי הצו המקורי וגבולות ההרשאה.
סעיף 2 לחוק האזנת סתר עוסק בהאזנה שלא כדין. מנדלבליט התייחס בעדותו להאזנת סתר לנתן אשל שנעשתה ללא אישורו המוקדם, וכאשר נודעה לו – הורה לבטלה. העובדה שהיועמ"ש לא אישר פעולה אינה מעידה בהכרח על היעדר היתר חוקי, ויש לבחון האם ניתן צו מתאים ובאילו גבולות.
בנוגע לתרגיל החקירה שבוצע לניר חפץ, מנדלבליט התייחס לפסול שנפל בו. פעולות חקירה פסולות עשויות לעורר שאלות לפי סעיף 280 לחוק העונשין או דינים הנוגעים להשפעה פסולה על עד, אך תרגיל פסול כשלעצמו אינו מהווה בהכרח עבירה פלילית ויש לבחון את השפעתו על זכויות הנחקר.
סוגיה משמעותית נוספת שעלתה בעדותו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט נוגעת למגעים לגיוס שלמה פילבר כעד מדינה בתיק 4000. עו"ד עמית חדד הציג מסמך שלפיו אלי לוי, מנהל מחלקת החקירות ברשות ניירות ערך, השתתף בשיחה טלפונית עם פרקליטת המחוז דאז ליאת בן ארי, שבה סוכם כי בתגובה לדברי פילבר ייאמר לו ש"המחיר נגזר מהתוכן". כשנשאל מנדלבליט כיצד הוא מפרש את הדברים, השיב: "כמו משא ומתן לעד מדינה". לאחר מכן שאל חדד: "האם אישרת את המשא ומתן עם פילבר כדי לגייס אותו כעד מדינה?", ומנדלבליט השיב: "לא".
הדברים מעלים שאלות באשר לסמכותם של הגורמים שניהלו את המגעים עם פילבר ולמידת הפיקוח עליהם. אם יתברר שהמשא ומתן התנהל בניגוד להוראות מחייבות, תוך שימוש מודע ופסול בסמכות, עשוי להיות רלוונטי סעיף 280 לחוק העונשין, התשל"ז–1977, העוסק בשימוש לרעה בכוח המשרה. בנסיבות שבהן יוכח כי עובדי ציבור פעלו תוך הפרת חובותיהם באופן שפגע פגיעה מהותית בציבור, עשוי להיבחן גם סעיף 284 לחוק העונשין, העוסק במרמה והפרת אמונים. השאלה המרכזית היא אילו אישורים נדרשו באותו שלב של המגעים, מי היה מוסמך לתת אותם והאם ניתנו בפועל.
במהלך עדותו של אביחי מנדלבליט הציג עו"ד עמית חדד מסמך מ-31 באוקטובר 2017, שממנו עולה כי חוקר עיין ביומן המעונות של ראש הממשלה כדי לאתר פגישות בינו לבין שאול אלוביץ'. לפי המסמך, אותרו שמונה פגישות בין השניים בשנים 2012–2015. חדד טען כי מדובר בשימוש בחומר דיגיטלי שנתפס במסגרת תיק המעונות לצורך חקירה אחרת, מבלי שהתקבל צו הרחבה.
מנדלבליט השיב כי "יש פה בעיה" והוסיף שהדרך הנכונה הייתה לבקש הרחבה של הצו. אם יתברר שבוצעה חדירה חדשה לחומר מחשב ללא הרשאה כדין, עשוי להיות רלוונטי סעיף 4 לחוק המחשבים, התשנ"ה–1995. אם יוכח שימוש לרעה בסמכות החקירה, עשוי להיבחן גם סעיף 280 לחוק העונשין, התשל"ז–1977.
תפתחות נוספת נגעה להדלפות שליוו את חקירות נתניהו. כאשר חדד שאל את מנדלבליט על "מכת ההדלפות" באותה תקופה, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר השיב כי אינו מאשים את הפרקליטות כולה, אך הודה: "יש פרקליט מסוים שחשבתי שיכול להיות שהוא כן מדליף". אם יתברר שעובד ציבור העביר ללא סמכות מידע שהגיע אליו מתוקף תפקידו, עשוי להיות רלוונטי סעיף 117 לחוק העונשין, התשל"ז–1977, העוסק בגילוי מידע בידי עובד ציבור. בהתאם לתוכן שהועבר ולנסיבות ההדלפה, עשויות להתעורר גם שאלות לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981.
מכלול העדות מעלה שאלות כבדות משקל סביב גבולות סמכויות החקירה, העברת הדיווחים ליועץ המשפטי והליך איסוף הראיות. עם זאת, יש להבחין היטב בין פעולה שנעשתה ללא אישור היועמ"ש או לוקה בפגם מנהלי, לבין פעולה המקיימת את מלוא היסודות של עבירה פלילית. העובדה שמנדלבליט לא הכיר מסמך מסוים אינה מהווה כשלעצמה הוכחה לכך שבוצעה עבירה על ידי הרשויות, אולם מהדברים עולה תמונה מדאיגה מאוד על פעילות מערכת המשפט והאכיפה בתיקי נתניהו.
