במהלך הדיון שנערך הבוקר (רביעי) בבית המשפט המחוזי בירושלים, העלה סנגורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, עורך הדין עמית חדד, טענות נוקבות בנוגע לשני מסמכי מפתח שלדבריו עשויים להיות מכריעים לבחינת חוקיות ההחלטה להעמיד את נתניהו לדין. המסמכים כוללים את נתוני איכוני הטלפון של עד המדינה שלמה פילבר ודוח מפורט המתעד מפגשים עם אנשי העסקים ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר, כאשר ההגנה דורשת לחקור את היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט ולברר האם חומרים אלו הונחו על שולחנו בזמן אמת.
אחד הנושאים המרכזיים שהציף עורך הדין חדד בפני השופטים נגע לנתוני האיכון של שלמה פילבר, מי ששימש כמנכ"ל משרד התקשורת והפך לעד מדינה מרכזי בתיק ארבעת אלפים. הסנגור טען כי יש לבחון לעומק האם מנדלבליט נחשף בזמן אמת לנתונים אלו, אשר עשויים להיות בעלי השפעה מכרעת על אמינות גרסתו של פילבר ועל סוגיית פגישת ההנחיה הנטענת עם נתניהו – פגישה הניצבת במוקד טענות התביעה.
לדברי חדד, שאלת היקף המידע שהוצג ליועץ המשפטי לממשלה היא מהותית ביותר, שכן הוא היה הגורם המוסמך והיחיד שנדרש לקבל את ההכרעה הגורלית על הגשת כתב האישום. צוות ההגנה ביקש לרדת לשורש העניין ולברר לא רק מה היה בידיעתם של חוקרי המשטרה ופרקליטי התביעה, אלא אילו נתונים עובדתיים הועברו בפועל ובאופן ישיר לידיעתו של מנדלבליט טרם קבלת ההחלטה.
סוגיה בעלת משקל רב נוספת שעלתה בדיון התמקדה בדוח מקיף שהכין עידן אדירם, העוסק בתיעוד המפגשים שנערכו בין ראש הממשלה לבין אנשי העסקים ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר, לצד עדות הנהג. חדד טען כי מדובר במסמך בעל משמעות מהותית וקריטית לבחינת התשתית העובדתית הכוללת בתיק אלף. לשיטתו, הנתונים המופיעים במסמך זה עשויים לשנות מן הקצה אל הקצה את התמונה העובדתית שהציגה המשטרה בנוגע למפגשים שנבדקו לאורך החקירה.
בפנייתו להרכב השופטים אמר חדד: "זה משנה את התמונה לגמרי". הסנגור ביקש לברר עד תום האם החומר המלא הועבר לגורמים הרלוונטיים המאשרים, והציב את שאלת המפתח שלשיטתו חייבת להישאל על דוכן העדים: "האם זה הוצג ליועץ המשפטי לממשלה? זו שאלה קריטית".
עורך הדין חדד טען כי לא קיימת דרך משפטית לברר האם מידע מהותי הוסתר מהיועץ המשפטי לממשלה, אלא באמצעות פנייה ישירה אליו בחקירה נגדית ועימותו עם המסמכים ועם פירוט החומרים שהוצגו לו בזמן אמת. הסנגור קשר את הדברים להוראות סעיף שבעה עשר (ג) לחוק יסוד הממשלה, המסדיר את הכללים והסמכויות בנוגע לקבלת החלטה על הגשת כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן, ולשאלה האם אותה החלטה התקבלה על גבי תשתית עובדתית מלאה, שלמה ומדויקת.
לטענתו, אם הוצגה לגורם המאשר תשתית עובדתית מקוטעת, חלקית או מעוותת בלבד, מדובר בפגם חמור היורד לשורש העניין, המקים עילה מוצקה לביסוס טענות ההגנה מן הצדק. בתגובה לכך, שופטי ההרכב פנו לחדד וביקשו ממנו להבהיר בצורה מדויקת את גבולות הבירור המבוקש, ולהסביר את הקשר הישיר שלו לעילות המשפטיות שהעלתה ההגנה.
מוקד המחלוקת אינו עוסק אך ורק בתוכנם הגולמי של המסמכים, אלא בשאלה המוסדית: מי מבין מקבלי ההחלטות נחשף אליהם טרם הגשת כתב האישום, ומה הייתה מידת השפעתם האפשרית על גיבוש שיקול הדעת הסופי. צוות ההגנה עומד על דרישתו להציג את החומרים למנדלבליט ולברר האם זכה לקבל את מלוא התמונה הראייתית הרלוונטית.
במהלך שמיעת העדויות בתיקי האלפים, עלו לא פעם טענות בדבר פערים בין לוחות הזמנים והאיכונים לבין עדויות עדי המדינה, בפרט סביב פגישת ההנחיה המפורסמת בתיק 4000, וכן סביב היקף ומועדי המפגשים עם אנשי העסקים בתיק אלף. זימונו של אביחי מנדלבליט להעיד מטעם ההגנה נועד לאפשר לסנגורים לבחון את תהליך קבלת ההחלטות בצמרת מערכת האכיפה, ולבדוק האם הדרג המאשר קיבל החלטות על בסיס מידע מסונן או חסר.
הדרישה לעמת את היועץ המשפטי לממשלה לשעבר עם מסמכים שלא נחשף אליהם עשויה לפתוח פתח לתקדים משפטי. אם יוכיחו הסנגורים כי חומרי חקירה בעלי פוטנציאל מזכה או מערער לא הובאו לידיעת הגורם הסטטוטורי המאשר, הדבר עשוי להוביל לפסילת שיקול הדעת המנהלי שקדם להגשת כתב האישום. מהלך זה מעביר את הדיון מתוכן הראיות אל תקינות ההליך המנהלי-פלילי עצמו, ומספק תשתית מוצקה לבקשה לביטול סעיפי אישום מכוח הדוקטרינה של הגנה מן הצדק, בטענה של פגיעה בלתי הפיכה בזכות להליך הוגן.
