היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט, אישר היום (שני) במהלך חקירתו הנגדית במשפט ראש הממשלה בנימין נתניהו כי להערכתו היו הדלפות לתקשורת סביב תיקי החקירה, וכי הפרסומים נועדו להפעיל עליו לחץ לחקור את נתניהו. הדברים נאמרו לאחר שעו"ד עמית חדד הציג כתבה שפורסמה ימים ספורים לפני חקירת ראש הממשלה בתיק 2000, וביקש לברר אם הלחץ התקשורתי השפיע על החלטות היועץ.
במרכז העימות באולם עמדה כתבה של העיתונאי גידי וייץ, אשר ראתה אור ב-1 בינואר 2017 בעיתון דה מרקר, ובה אוזכרו שתי פרשות שונות הנוגעות לראש הממשלה נתניהו: האחת עסקה בחשד לקבלת מתנות וטובות הנאה בשווי מאות אלפי שקלים, ואילו השנייה הוצגה לקוראים כפרשה עלומה שעתידה לטלטל את המערכת השלטונית כולה.
מנדלבליט הודה: סברתי שנתניהו לא רצה לממש את העסקה עם מוזס
עורך הדין חדד טען כי באותה נקודת זמן נשמרה חקירת תיק אלפיים בסודיות מוחלטת, וביקש לדעת כיצד בדיוק זלג המידע על אודות קיומה של אותה פרשה מוכמנת לידיעתם של עיתונאים: "הנושא של תיק אלפיים נשמר בסוד נכון?". לכך השיב מנדלבליט: "כן".
בהמשך הדברים שאל חדד את מנדלבליט האם הכיר בזמן אמת את דבר אותה הדלפה והאם הורה לגורמי האכיפה לחקור את מקורה. מנדלבליט השיב תחילה בשלילה, ובהמשך הסביר כי אינו זוכר את הפרסום הספציפי שהוצג בפניו, אך הוסיף בגילוי לב: "היו כתבות, להערכתי היו הדלפות, אני זוכר את זה".
"תרגיל מלוכלך של המשטרה": העימות על האזהרה שנמסרה לנתניהו
לאחר שהודה מנדלבליט בעצם קיומן של ההדלפות, ביקש חדד לחדד מה הייתה תכליתן המדויקת של אותן הדלפות מתואמות מתוך המערכת: "עם מטרה להפעיל עלייך לחץ". מנלדבליט השיב: "ברור להפעיל לחץ". עו"ד חדד ביקש להבהיר את הנקודה: "לחקור את רה"מ". מנדלבליט אישר: "כן".
חילופי דברים אלו היו בעלי משמעות דרמטית באולם, שכן היועץ המשפטי לממשלה לשעבר הסכים בפה מלא עם טענת הסנגור שלפיה התדרוכים והפרסומים בתקשורת נועדו להפעיל עליו מסכת לחצים כדי להורות על חקירת ראש הממשלה. עם זאת, לאורך הדיון הדגיש מנדלבליט ולא אישר כי אותו לחץ חיצוני השפיע הלכה למעשה על החלטתו המהותית לפתוח בחקירה הפלילית.
פניו האדימו, השפיל מבט וחיבק את גופו: שפת הגוף של מנדלבליט
עורך הדין חדד ניסה לקשור באופן ישיר בין אותם פרסומים והדלפות לבין המועד שבו נחתם האישור לחקור את נתניהו באזהרה בתיק אלפיים. לדברי הסנגור, בידי גורמי החקירה במשטרה ובפרקליטות כבר שכבו במשך חודשים ארוכים הקלטות וחומרים הנוגעים לשיחותיו של נתניהו עם ארנון נוני מוזס, אולם ההחלטה הרשמית לחקור את ראש הממשלה תחת אזהרה תועדה רק ב-5 בינואר 2017 – ארבעה ימים בלבד לאחר הפרסום התקשורתי של וייץ.
חדד טען בתוקף כי לא חל שום שינוי מהותי או פריצת דרך בחומר הראיות שהצדיקו את המעבר הפתאומי לחקירה באזהרה באותו שבוע, והעלה את האפשרות הממשית שההחלטה הושפעה ישירות מלחץ ציבורי מתגבר, מהפגנות הרחוב שהתקיימו באותה עת ומהתנהלותם של גורמים אינטרסנטיים בתוך מערכת אכיפת החוק.
מנדלבליט דחה בתוקף את הרושם שהחלטותיו עוצבו או הוכתבו בידי גורמים חיצוניים, והבהיר בנחרצות: "אני מחליט". בהמשך דבריו הסביר כי עמדה בפניו האפשרות המלאה להימנע מאישור החקירה, אך לאחר שבחן את מכלול הנתונים וההיבטים המשפטיים, השתכנע כי קיימת הצדקה עניינית מובהקת לביצועה.
התביעה מחתה נמרצות והתנגדה לניסיונו של חדד לברר האם שיקולים זרים או לחצים פסולים היטו את החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר. נציג התביעה טען בפני ההרכב כי ההגנה אינה רשאית להסתפק בהצגת קטעי עיתונות ובבניית הנחות ספקולטיביות שלפיהן הפרסומים השפיעו על שיקול דעתו המקצועי של מנדלבליט, והדגיש כי נדרשת תשתית עובדתית מוצקת כדי להטיח טענה חמורה מסוג זה במערכת האכיפה.
שופטי ההרכב קיבלו את עמדת התביעה, והורו להגביל את המשך השאלות בקו חקירה זה. למרות ההגבלה השיפוטית, אישורו החד־משמעי של מנדלבליט כי להערכתו בוצעו הדלפות מכוונות שנועדו להפעיל עליו לחץ לחקור את נתניהו הפך לאחד משיאי יום העדות השביעי, והשתלב בעימות הכולל סביב חוקיות ונסיבות קבלת ההחלטה לחקור את ראש הממשלה באזהרה בתיק אלפיים.
הודאתו של מנדלבליט בדבר ההדלפות והלחצים מצטרפת לרצף גילויים שנחשפו במהלך ימי עדותו האחרונים. מוקדם יותר היום נאלץ מנדלבליט להודות בפני השופט משה בר־עם כי אין בידיו כל אישור מתועד – לא בכתב ולא בעל פה – לחקירת נתניהו באזהרה בתיק אלפיים לפני 5 בינואר 2017, וזאת אף שההקלטות היו בידי המשטרה זמן רב קודם לכן ומוזס עצמו כבר נחקר ב-4 בינואר.
במקביל, הודה מנדלבליט כי נוסח האזהרה שהוטח בנתניהו באותה חקירה כלל לא התאים לחשדות של תיק אלפיים, וכי מעולם לא בדק אישית את האזהרות. חשיפת הכתבה של גידי וייץ מ-1 בינואר ממחישה את סד הזמנים הצפוף: ב-1 בינואר מתפרסמת ההדלפה על הפרשה הנוספת, ב-4 בינואר נחקר מוזס, וב-5 בינואר מאושרת לפתע חקירת נתניהו באזהרה.
האישור שמסר היועץ המשפטי לממשלה לשעבר על אודות מטרת ההדלפות מעניק משקל כבד לטענות המרכזיות של צוות ההגנה: כאשר ראש מערכת התביעה מאשר כי הופעל עליו מכבש לחצים באמצעות הדלפות שיטתיות מחקירה מסווגת שנועדו לכפות עליו פתיחה בחקירה, מתעורר ספק כבד באשר לטוהר ההליך ולעצמאות שיקול הדעת המקצועי. הדבר פוגע באמון הציבור בהחלטות שנתקבלו ומחזק את הטענה שההחלטה לחקור באזהרה ב־5 בינואר הושפעה מאקלים ציבורי עוין ומלחץ תקשורתי פסול ולא אך ורק משיקולים ראייתיים צרופים.
כמו כן, הדלפת מידע מחקירה סמויה נגד ראש ממשלה מהווה עבירה פלילית של גילוי בהפרת חובה ושיבוש מהלכי משפט. העובדה שהיועץ המשפטי מודה בקיומן של ההדלפות אך לא פעל לחקירתן בזמן אמת, ממחישה פגם מוסדי עמוק באופן התנהלות גופי החקירה לאורך ניהול התיק.
במישור המשפטי הטהור, שילוב הנסיבות – הדלפות מגמתיות שמטרתן לחץ לפתיחת חקירה, היעדר אישור מתועד כחוק לפני 5 בינואר, ושימוש בנוסח אזהרה בלתי מתאים – מספק תשתית ראייתית עשירה לטענת "הגנה מן הצדק". טענה זו מאפשרת לבית המשפט לקבוע כי נפל פגם מהותי בהגינות ההליך הפלילי הפוגע בתחושת הצדק וההגינות, מה שעשוי להוביל להקלה משמעותית בסיווג העבירות או אף לביטול סעיפי אישום מחמת התנהגות שערורייתית של הרשות החוקרת.
