עימות ממושך התפתח היום (שני) בבית המשפט המחוזי בירושלים סביב המועד שבו אישר היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט, לחקור את ראש הממשלה בנימין נתניהו באזהרה בתיק 2000. במהלך החקירה הנגדית שניהל עו"ד עמית חדד, התקשה מנדלבליט להצביע על המועד המדויק שבו ניתן האישור, ובעקבות זאת התערבו השופטים ודרשו לברר אם התקבלה החלטה מוקדמת והיכן תועדה. בשיא חילופי הדברים אישר מנדלבליט כי אין אישור קודם ל-5 בינואר 2017, אף שטען כי ההחלטה התגבשה עוד לפני כן.
במרכז הדיון הסוער עמד מסמך מכריע מ-5 בינואר 2017, שבו תועדה לראשונה הנחייתו של היועץ המשפטי לממשלה. במסמך נכתב במפורש: "היועץ החליט באלפיים ביבי ייחקר באזהרה", ובהמשך צוין כי נחצה הרף הראייתי הנדרש לכך. עורך הדין עמית חדד ביקש לברר מה התחדש או השתנה באותו מועד בדיוק, בשים לב לעובדה שבמשך חודשים ארוכים קודם לכן כבר החזיקו גורמי החקירה בקלטות השיחות שבין נתניהו לבין מוציא לאור עיתון ידיעות אחרונות, ארנון נוני מוזס.
חדד הזכיר לעד כי מוזס נחקר באזהרה ב-4 בינואר – יום אחד בלבד לפני עריכת המסמך שבו תועדה ההחלטה לגבי נתניהו – ושאל האם חקירתו של מוזס היא זו שהובילה לתפנית בעמדתו. מנדלבליט השיב כי ההחלטה נקשרה לחומרי החקירה ולעדותו של ארי הרו, אך התקשה לשחזר את ציר הזמנים ואמר: "אני לא זוכר מה קרה בפער הזה". בהמשך הוסיף וטען כי ההחלטה לחקור את שניהם התגבשה באותה תקופה, וכי אינו זוכר שהתקבלה בשלב כלשהו החלטה לחקור אך ורק את מוזס באזהרה.
בשלב זה התערב השופט משה בר-עם ודרש תשובות חדות וברורות יותר: "זה צריך להיות מתועד בכתב, לא?". לכך השיב מנדלבליט: "כן". השופט בר-עם הוסיף לשאול: "מתי לחקור את רה"מ באזהרה לכאורה, זה משמעותי". מנדלבליט ענה: "נכון". השופט בר-עם הקשה: "זה צריך להיות מתועד כך או אחרת, אישור נפרד או מפורט, זה צריך להיות מתועד".
בעקבות דברי השופט, הציג חדד פרוטוקול מדיון שנערך בספטמבר 2016, שבו הופיעה התייחסות מפורשת לחקירתו של מוזס, אך נעדר ממנו כל אישור לחקור את נתניהו באזהרה. מנדלבליט נאלץ להודות: "פה לא כתוב שאני מאשר לחקור את רו"מ באזהרה". חדד שאל מיד האם משמעות הדבר היא שבאותו מועד אושרה חקירת מוזס בלבד, ומנדלבליט השיב: "כנראה באותו מועד עדיין לא".
חדד הטיח בעד כי דבריו עומדים בסתירה מוחלטת לתשובתו הקודמת, שלפיה ההחלטה לחקור את שני האישים התקבלה יחדיו. מנדלבליט ניסה להסביר את הפער וציין: "לגבי נתניהו הייתה התלבטות, נמשכה הרבה זמן", בעוד שביחס למוזס ההחלטה הייתה ברורה עבורו מראש.
השופט בר-עם שב והתערב בחריפות: "כמה זמן אנחנו מנסים לאתר שאדוני נתן היתר לחקור את רה"מ ומתי גדר ההיתר, לפי זכרון אדוני". מנדלבליט השיב כי האישור הפורמלי הוא ככל הנראה זה המופיע במסמך מ-5 בינואר, בעוד שההחלטה העקרונית התגבשה אצלו מוקדם יותר. חדד שאל מיד היכן מתועדת אותה החלטה מוקדמת, ומנדלבליט נאלץ להשיב: "לא רואה שזה מתועד". השופטת הצטרפה והבחינה בין מחשבה פנימית וסובייקטיבית לבין החלטה מסודרת ומחייבת, ומנדלבליט אישר כי ככל הנראה לא הייתה החלטה סדורה באותו שלב: "לא זוכר, אני מנסה לחבר את זה מהזיכרון".
לקראת סיום חילופי הדברים דרש השופט בר-עם לקבע את המסקנה העובדתית הסופית: "אין אישור לפני 5.1, לא בכתב, לא בע"פ, לא שום דבר, אין אישור". מנדלבליט השיב: "אין אישור". עו"ד חדד הוסיף: "אמרת קודם יש אישור אבל בסדר". למרות הודאתו, בהמשך הדיון שב מנדלבליט וטען כי לשיטתו התקיימה היערכות מוקדמת לחקירת נתניהו בתיק אלפיים, וכי ההחלטה לחקור אותו הבשילה בלבו עוד לפני התיעוד הפורמלי במסמכים.
אותה אזהרה לשני תיקים: מנדלבליט נדרש להסביר את הפער
הודאתו של מנדלבליט מצטרפת לרצף של סדקים מהותיים שנפערו במהלך ימי עדותו הראשונים, ובפרט ביום עדותו השישי והשביעי. רק בימים האחרונים נחשף באולם כי חוקרי המשטרה פעלו לא אחת ללא אישור מראש ובזמן אמת, וכי אישורים מהותיים ניתנו בדיעבד.
בין היתר, התברר כי השופט בר-עם כבר תהה על רוחב ההיתרים שניתנו בתיק אלף, מנדלבליט העיד כי לא בדק אישית את נוסחי האזהרה שהוטחו בראש הממשלה בחדרי החקירות, והתביעה אף נאלצה להודות כי בשלבים המוקדמים לא ניתן כל אישור לחקור את נתניהו על חשד לניגוד עניינים לפי מודל שבס. לצד זאת, התחוללה סערה רבתי סביב העובדה שפרוטוקול הישיבה המכריע מ-5 בינואר 2017 מעולם לא הועבר לידי ההגנה, חרף צווים שיפוטיים קודמים.
פניו האדימו, השפיל מבט וחיבק את גופו: שפת הגוף של מנדלבליט
כאמור, פרשת תיק אלפיים עוסקת במגעים ובשיחות שהתקיימו בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין מוציא לאור עיתון ידיעות אחרונות, ארנון נוני מוזס, סביב האפשרות לשינוי אופי הסיקור של ראש הממשלה בתמורה לבלימת תפוצתו של העיתון המתחרה ישראל היום. הקלטות השיחות נתפסו בידי המשטרה חודשים רבים לפני סוף שנת 2016 במסגרת חקירת ארי הרו. במשך חודשים התלבט מנדלבליט כיצד לנהוג בתיק, כאשר רק ב-4 בינואר 2017 נחקר מוזס, ולמחרת, ב-05 בינואר, תועד לראשונה המזכר הקובע כי ראש הממשלה ייחקר באזהרה.
לדברי השופט בר-עם ולהודאתו של מנדלבליט כי "אין אישור לפני 5.1" ישנה משמעות משפטית קריטית הפוגעת קשות בתזת התביעה. החוק קובע במפורש כי לא תיפתח חקירה פלילית נגד ראש ממשלה מכהן אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה מראש. אישור זה אינו עניין טכני או "מחשבה פנימית", אלא פעולה שלטונית מחייבת שחייבת להיות מתועדת ומנומקת בזמן אמת.
נתניהו שאל את החוקרים: "במה אני חשוד?", וקיבל תשובה מעורפלת
אם לא ניתן אישור כדין לפני 5 בינואר 2017, המשמעות היא שכל פעולות ההיערכות, איסוף המודיעין, תפיסת החומרים ובדיקת מעורבותו של נתניהו בתיק שבוצעו על ידי המשטרה והפרקליטות לפני מועד זה – בוצעו ללא סמכות חוקית ובניגוד מפורש לחוק היסוד.
קביעה שלפיה המשטרה פעלה בהיעדר היתר מניחה בסיס איתן לדרישת סנגוריו של נתניהו לפסול את כל הראיות שנאספו בשלבים המוקדמים בתיק אלפיים. יתרה מזאת, התנהלות שכזו מחזקת את הטענה המרכזית ל"הגנה מן הצדק", שלפיה נפל פגם מהותי בהתנהלות רשויות האכיפה המצדיק את ביטול כתב האישום או חלקים נכבדים ממנו.
