מסמך משטרתי שהוצג היום (ראשון) במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי בירושלים במשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו עורר שאלות נוקבות בנוגע למטרתה האמיתית של האזנת סתר שביצעה המשטרה לקווי הטלפון של מקורבו, נתן אשל.
בבקשה המשטרתית להוצאת הצו ציינה המשטרה כי אשל מקיים קשר טלפוני רציף עם מי שהוגדר "החשוד העיקרי", וכי קיימת סבירות גבוהה שבמסגרת ההאזנה ייקלטו שיחות עם נתניהו, שרים וחברי כנסת. סנגורו של נתניהו, עורך הדין עמית חדד, טען כי המשטרה ביקשה להגיע לשיחותיו של ראש הממשלה בעקיפין ומבלי לקבל אישור חוקי מהיועץ המשפטי לממשלה, בעוד התביעה דחתה את הדברים וטענה כי הצו התמקד בחשדות נגד אשל עצמו.
"יותר גרוע מטעות": מנדלבליט בעדות חריגה על התנהלות המשטרה
במהלך חקירתו הראשית של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט הציג עורך הדין עמית חדד את הבקשה הרשמית שהגישה המשטרה לבית המשפט להוצאת צו האזנת סתר לטלפון של נתן אשל. במסמך נכתב שחור על גבי לבן כי אשל מקיים קשר טלפוני עם "החשוד העיקרי", וכן צוין במפורש כי בעמדת ההאזנה לטלפון נשוא הבקשה צפויות להיקלט בסבירות גבוהה שיחות עם ראש הממשלה, שרים וחברי כנסת.
יתרה מכך, המסמך המשטרתי התייחס מראש ובאופן גלוי לאפשרות הממשית שחלק מהשיחות שייקלטו יהיו מוגנות בחיסיון על פי דין. באמצעות הצגת הנתונים הללו ביקש חדד להוכיח כי החוקרים ידעו היטב מראש שהפעלת האזנת הסתר כלפי אשל תחשוף ותתעד שיחות בעלות רגישות מדינית, אישית ופוליטית של נתניהו ושל נבחרי ציבור נוספים.
מי שיקר? הסתירה הדרמטית שנחשפה במשפט נתניהו
התובעת עורכת הדין קרן התנגדה בתוקף לפרשנות שהציג חדד, והדגישה בפני השופטים כי יש להבחין הבחנה חדה בין הרקע הכללי המופיע בפתח הבקשה לבין החשדות המהותיים שבגינם התבקש הצו השיפוטי: "הוצא צו לנתן אשל והחשדות נוגעים לנתן אשל".
התובעת הסבירה כי אף שהמסמך כולל מידע רקע כללי על החקירות המתנהלות בעניינו של נתניהו, הרי שהנימוקים העובדתיים והקונקרטיים להאזנת הסתר עוסקים באשל עצמו. לדבריה, גם אם למידע שנאסף הייתה נגיעה פוטנציאלית לנתניהו, אין בכך כדי לשנות את העובדה המשפטית שמושא הצו הבלעדי היה אשל. במהלך הדברים התערב השופט משה בר-עם וביקש לברר גם את משמעותם של הנימוקים המופיעים בחלקו הראשון של המסמך, שבו פורטו החשדות נגד ראש הממשלה.
מנדלבליט חושף: המשטרה האזינה למקורב לנתניהו ללא אישורי
עורך הדין חדד חלק באופן נחרץ על עמדת התביעה, והפנה לקטע מפורט במסמך שבו נכתב כי ביחידה החוקרת מתנהלת חקירה נגד נתניהו בחשד לביצוע עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים ועבירות לפי חוק איסור הלבנת הון. לדבריו של חדד, ההגדרה הברורה של נתניהו כחשוד העיקרי, לצד הציפייה המפורשת להאזין לשיחותיו הישירות, מעוררת שאלה כבדת משקל האם הצו שהוצא נגד אשל לא שימש בפועל ככלי עוקף לאיסוף מידע על ראש הממשלה: "החשוד המרכזי לפי הצו זה ראש הממשלה". הסנגור ביקש להציג למנדלבליט על דוכן העדים את נוסח הבקשה המלא, ולשאול אותו ישירות האם אישר אי פעם לחקור את ראש הממשלה בנושאים המופיעים בה.
לאחר שהשופטת קיבלה את עמדת ההגנה והתירה להציג את השאלה, ביקש חדד לברר האם מנדלבליט ידע מראש על כוונת המשטרה לקלוט שיחות בין אשל לנתניהו. חדד: "אמרו לך על האזנת סתר שהמטרה הייתה, לשיטתנו, להאזין לשיחות שלו עם ראש הממשלה? דווח לך?". מנדלבליט השיב: "לא דווח. מההתחלה לא דווח".
כאשר נשאל מנדלבליט מה התרחש ברגע שבו נודע לו על הפעולה המשטרתית, סיפר כי הדבר עורר את כעסו הרב: "אני זוכר שזה הרגיז אותי מאוד. הדבר הקונקרטי הזה, ברור שזה קשור לראש הממשלה, זה הפריע לי מאוד". היועץ המשפטי לממשלה לשעבר הסביר כי ציפה מהמשטרה לפנות אליו ולבקש את אישורו המוקדם בטרם ביצוע מהלך רגיש שכזה בסביבת ראש הממשלה: "לשכנע אותי למה לאפשר דבר כזה, וזה לא קרה. לכן דרשתי להסיר את זה".
במהלך הדיון חזרה התביעה על עמדתה כי אין להסיק מהאזכור של נתניהו במסמך המשטרתי שהצו כוון נגדו באופן אישי, ושבה וטענה כי התשתית הראייתית והחשדות שעמדו ביסוד הבקשה התמקדו בנתן אשל. מנגד, ההגנה עמדה על כך שהמשטרה צפתה מראש ובאופן מוצהר כי עמדת ההאזנה תחשוף שיחות ישירות של ראש הממשלה ונבחרי ציבור, ולכן חלה חובה חוקית לקבל על כך אישור מפורש מראש מהיועץ המשפטי לממשלה.
מנדלבליט שב והבהיר כי אינו זוכר את כל פרטי הישיבות והדיונים שהתקיימו לאחר חשיפת הפעולה, אך אישר באופן חד-משמעי כי האזנת הסתר מעולם לא הובאה לאישורו מראש וכי דרש להפסיקה באופן מיידי. בכך נותרה במוקד המשפט השאלה העקרונית: האם האזנת הסתר נועדה לחקור את אשל בלבד כפי שטענה התביעה, או שמא שימשה בפועל כנתיב עוקף לאיסוף מידע על נתניהו ללא אישור כנדרש בחוק, כפי שטענה ההגנה.
משמעות העימות המשפטי חורגת משאלת האזנת הסתר לקווי הטלפון של נתן אשל, ונוגעת בליבת ההגנה הפרוצדורלית המוענקת לראש ממשלה מכהן לפי חוק יסוד הממשלה. טענת ההגנה שלפיה המשטרה השתמשה בצו נגד מקורב כנתיב עוקף להשגת שיחותיו הישירות של ראש הממשלה – בידיעה מראש ששיחות כאלה ייקלטו ואף עשויות להיות חסויות – מציבה סימן שאלה כבד על תקינות פעולות החקירה בתיקי האלפים.
אם יקבע בית המשפט כי היחידה החוקרת פעלה ביודעין ללא אישור מוקדם ומחייב של היועץ המשפטי לממשלה, וכי הופרו זכויות יסוד באמצעות מעקף סמכויות, עשויה להיות לכך השפעה ישירה על קבילות הראיות שנאספו בהאזנות אלו. מעבר לכך, הדבר עשוי לחזק באופן משמעותי את הבקשה העתידית של צוות ההגנה לקבלת סעדים מרחיקי לכת במסגרת טענת הגנה מן הצדק, לרבות דרישה לביטול סעיפי אישום מרכזיים בכתב האישום.
