התפתחות משמעותית ביותר נרשמה היום (חמישי) במהלך חקירתו הנגדית של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, ד"ר אביחי מנדלבליט, במשפט ראש הממשלה בנימין נתניהו. סנגורו של ראש הממשלה, עו"ד עמית חדד, עימת את מנדלבליט עם מסמכים קריטיים מחקירתו של ארי הרו ב־14 ביולי 2016 ועם פרוטוקול ישיבה דרמטי שנערכה שלושה ימים לאחר מכן, בניסיון להוכיח כי חוקרי המשטרה חרגו מסמכותם ועסקו בבדיקת נושא הסיגרים והשמפניות אף על פי שלא ניתן לכך מעולם אישור מפורש.
במוקד העימות עמד פרוטוקול ישיבה מסודי מתאריך 17 ביולי 2016, שבו הביע מנדלבליט בזמנו הסתייגות נוקבת מהרחבת הבדיקות לכיוונים שלטענתו לא נכללו כלל בהנחיות המדויקות שנתן. חדד הקריא מתוך הפרוטוקול את דבריו המפורשים של מנדלבליט: "זה בפירוש לא מה שאישרתי בזמנו".
מנדלבליט הודה: נערכו בדיקות נגד נתניהו שלא היו נעשות לאחרים
הסנגור הציג לאחר מכן קטעים מפורטים מחקירתו של ארי הרו, שבהם תוארה קבלת סיגרים ומתנות נוספות על ידי נתניהו לאורך השנים, לרבות אריזות של סיגרים שקיבל מארנון מילצ'ן. חדד ביקש להראות כי מדובר בדיוק באותם נושאים נקודתיים שעליהם העיר מנדלבליט לחוקרים בזמנו, וטען כי הדברים מוכיחים באופן חד-משמעי שהמשטרה פעלה על דעת עצמה וביצעה כיווני בדיקה שלא אושרו לה כלל.
מנדלבליט מצדו הסביר לבית המשפט כי יש לעשות הבחנה משפטית ברורה בין אירועים נקודתיים, מבודדים ושוליים של קבלת סיגרים ושמפניות לבין חשד מהותי ומבוסס לקבלת מתנות באופן שיטתי ובהיקפים כספיים משמעותיים. לדבריו, הוא אישר לבדוק אך ורק את האפשרות שנתניהו קיבל מתנות בהיקפים גדולים מאוד מאנשי עסקים, אך באותה נקודת זמן לא ראה שום הצדקה לחקירה המבוססת על מידע מוגבל בדבר מתנות מזדמנות.
כדי להפיל את נתניהו? הטענה הדרמטית על שי ניצן וארי הרו
מנדלבליט הגדיר את עמדתו המקורית במילים ברורות: "מה שכן אישרתי – נושא קבלת מתנות בהיקפים גדולים". כאשר עו"ד חדד המשיך להציג בפניו את המסמכים המדויקים מחקירת הרו ושאל אותו באופן ישיר האם על בסיס אותם חומרים היה מאשר באותו שלב את הבדיקה, השיב מנדלבליט ללא היסוס: "על בסיס מה שמראים לי באותו זמן אני לא מאשר".
עם זאת, מנדלבליט ביקש לסייג ולהבהיר כי אינו זוכר כיום בוודאות מוחלטת אילו מסמכים ספציפיים הוצגו בפניו באותה ישיבה סגורה, וכי בהמשך הדרך התקבל בחקירות מידע נוסף ודרמטי ששינה לחלוטין את תמונת הדברים. בהקשר זה, הפנה מנדלבליט את תשומת הלב לעדותה המרכזית של הדס קליין, שלדבריו היוותה נקודת מפנה והייתה בעלת משמעות מכרעת להתפתחת החקירה בתיקים.
השופט שאל את מנדלבליט: "זה בגדר האישור?" – והוא השיב: "לא"
הצגת המסמכים עוררה מיד עימות סוער באולם בין חדד לבין נציג התביעה, עו"ד גילדין, שטען בתוקף כי ההגנה מציגה את דבריו של מנדלבליט באופן מגמתי ומטעה. לפי עמדת התביעה, הסתייגותו המקורית של מנדלבליט התייחס נקודתית למקרים בודדים של קבלת סיגרים, ולא נועדה לשלול חשד רחב ומובנה יותר לקבלת מתנות שיטתיות.
חדד דחה מכל וכל את טענות התביעה והתעקש כי השאלה המשפטית המרכזית אינה האם היו באותו שלב די ראיות להגשת כתב אישום, אלא האם עצם פתיחת הבדיקה ופעולות המשטרה בנושא הסיגרים והשמפניות נכללו כחוק באישורים הרשמיים שנתן היועץ המשפטי לממשלה.
המשמעות המרכזית של חשיפת פרוטוקול הישיבה והעימות סביב נושא הסיגרים והשמפניות היא החשיפה של הפער שבין ההנחיות המצומצמות של הדרג המשפטי העליון לבין פעילות החוקרים בשטח: האמירה המפורשת של מנדלבליט בפרוטוקול מחזקת את טענת ההגנה כי בשלבים הראשונים המשטרה חרגה מהמנדט הצר שניתן לה, וחקרה נושאים נקודתיים, כמו סיגרים בודדים, ללא אישור מוקדם ומפורש של היועמ"ש כפי שנדרש על פי חוק.
עמדתו של מנדלבליט מבליטה את הניסיון של הדרג המשפטי למתוח קו אדום ברור בין מתנות קטנות ומזדמנות, שעליהן סייג את הבדיקה, לבין דפוס שיטתי רחב היקף מול אנשי עסקים – הבחנה ששמשה את התביעה להכשיר בדיעבד את הרחבת החקירות לאחר שנגבו עדויות חדשות בהמשך הדרך.
לאורך הדיונים והעדויות במשפט מתחדשת שוב ושוב המציאות המדאיגה שבה רשויות האכיפה פעלו מחוץ למסגרת המנדט וההנחיות הרשמיות שקיבלו מהדרג המשפטי העליון. החשיפות החוזרות ונשנות ממחישות כיצד גורמי החקירה נטלו לעצמם חופש פעולה רחב ודורסני, ניהלו מהלכים עצמאיים ללא אישור מוקדם, והפעילו לחצים אגרסיביים בשטח – מה שמעיד על פער עמוק ושיטתי בין הגבולות המשפטיים שהוגדרו מלמעלה לבין הפרקטיקה הדורסנית שאומצה בחדרי החקירות.
