רגע משמעותי נרשם היום (חמישי) במהלך יום עדותו החמישי של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, ד"ר אביחי מנדלבליט, במשפט נתניהו, כאשר השופטים משה בר-עם ועודד שחם התערבו במחלוקת בין ההגנה לתביעה וביקשו לברר אם מנדלבליט אישר את קו החקירה שהוצג בפניו. לאחר שעו"ד עמית חדד הציג קטעים שבהם התבקש ארי הרו למסור מידע על מעשים פליליים או פסולים של אחרים, נשאל מנדלבליט אם פנייה כזו נכללה באישור שנתן למשטרה. לפי התמלול, הוא השיב: "לא".
העימות באולם החל כאשר חדד הציג קטע מחקירתו של ארי הרו ביולי 2016, שבו ביקש ממנו קצין המשטרה כורש ברנור למסור רשימה מפורטת של אירועים פליליים או מעשים פסולים שעליהם יוכל לספר לצורך סגירת תיקו. הסנגור טען כי מדובר בבקשה רוחבית ורחבה לאין שיעור, שאינה מוגבלת כלל לנושאים שאושרו מראש במסגרת הבדיקות נגד נתניהו, וביקש לברר מנדלבליט אם אישר לחוקרים לפנות לראש הסגל לשעבר ולדרוש ממנו מידע המקיף תקופה של עשר שנים.
חדד התפרץ על התובע: "אני מדבר!", השופט התערב – מנדלבליט יצא
התביעה התנגדה נחרצות לאופן שבו הציג חדד את הדברים, וטענה כי הקטעים הללו נאמרו במסגרת משא ומתן לגיטימי לעדות מדינה שכבר התנהל בפועל. בעקבות ההתנגדות, התבקש מנדלבליט לצאת מהאולם, והצדדים החלו להתווכח בלהט על השאלה המשפטית האם ניתן לחקור את היועמ"ש לשעבר על אופן ניהול המגעים בשטח. נציג התביעה, עו"ד גילדין, טען כי היועץ המשפטי לממשלה אינו אמור לתת דין וחשבון על כל פרט קטן בהתנהלות החוקרים.
בשלב זה התערב השופט משה בר-עם והבהיר בתקיפות כי יש להכריע בשאלה העובדתית הבסיסית הנוגעת לאישור שניתן: "האם הוא אישר את זה? זו השאלה" השופט עודד שחם הצטרף מייד לדברים והבהיר כי השאלה אינה נסובה בהכרח על השאלה הטכנית האם התנהלות החוקרים הייתה תקינה מנהלית, אלא האם מנדלבליט עצמו אישר את המהלך הקונקרטי שהוצג בפניו. לדבריו, ללא תשובת העד עצמו, לא ניתן יהיה לעולם לדעת האם ניתן לכך אישור מוקדם.
"זה כמו שוק": כך התנהל המשא ומתן עם ארי הרו לעד מדינה
לאחר שמנדלבליט הוחזר אל אולם הדיונים, שב חדד והציג את הדברים המדויקים שנאמרו להרו, וביקש לברר האם היועץ המשפטי לממשלה עודכן בכך שהחוקרים דורשים מראש הסגל לשעבר למסור מידע רוחבי על כל אירוע פסול מעבודתו לצד נתניהו. מנדלבליט השיב כי הנוסח שהוצג אינו נוסח שיצא תחת ידיו, והסביר כי במסגרת משא ומתן לעדות מדינה עשוי להתפתח באופן דינמי שיח על נושאים נוספים, אם כי הודה שהפנייה שהוצגה הייתה רחבה מאוד.
בשלב זה, פנה השופט עודד שחם ישירות אל מנדלבליט ושאל אותו ללא שום כחל ושרק: "האם כשנתת אישור זה היה לנגד עיניך ששאלה כזו תישאל? זה בגדר האישור?". מנדלבליט השיב לשופט שחם באופן חד-משמעי: "לא".
לפני החקירה: השופט הצביע על החריגות במגעים מול עד המדינה
תשובתו החד-משמעית של מנדלבליט הפכה למוקד המרכזי בקו החקירה של חדד, המבקש להוכיח כי חוקרי המשטרה פעלו על דעת עצמם וביצעו פעולות חקירה פולשניות שלא נכללו באישורים שניתנו להם מלמעלה. מוקדם יותר בעדותו אישר מנדלבליט כי חלק מההנחיות שנתן למשטרה היו מפורטות וכללו את זהות הנחקר, נושא החקירה ומעמדו, וחדד טען מנגד כי אישורים אלו מעולם היוו היתר גורף לחקור כל נושא או לבקש מידע בלתי מוגבל על ראש הממשלה.
מנגד, התביעה המשיכה להדגיש כי המשא ומתן עם הרו לעדות מדינה התנהל כדין לאחר שכבר נחקר באזהרה, וכי במסגרת הליכים מסוג זה מקובל לבדוק אילו נושאים רחבים מסוגל העד להציע לשולחן החקירות. הדיון הסתיים לאחר שהשופטים התירו לחדד להציג את השאלה הממוקדת למנדלבליט, כאשר תשובתו הבהירה כי הפנייה הרחבה לא עמדה לנגד עיניו במעמד מתן האישור, מה שהותיר את שאלת החריגה המשפטית מסמכות החוקרים במרכז המחלוקת.
המשמעות המרכזית של חילופי הדברים ושל תשובתו הישירה של מנדלבליט לשופט שחם היא ההודאה המפורשת בפעילות משטרתית שחורגת ממסגרת האישורים הרשמית. תשובתו השלילית של מנדלבליט לשאלה האם הפנייה הרחבה להרו הייתה לנגד עיניו או בגדר האישור, מעניקה חיזוק דרמטי לטענת ההגנה כי חוקרי המשטרה פעלו מחוץ לגבולות המנדט המדויק שהוקצה להם, וניהלו "מסע דיג" עצמאי מבלי לקבל לכך אישור מוקדם מהיועמ"ש.
הפרדת הממשקים במו"מ פלילי: בעוד התביעה ניסתה להציג את הדברים כפרקטיקה טבעית של משא ומתן לעדות מדינה שמתפתח מאליו בשטח, תשובת היועמ"ש מדגישה את הפער שבין ההנחיות המשפטיות המצומצמות שניתנו מלמעלה לבין הפרקטיקה האגרסיבית שהפעילו החוקרים בחדרי החקירות כדי לחלץ מידע.
