שינויים קלים באופן שבו אנו מדברים, כמו תנודות בגובה הקול, בעוצמתו או בצלילות הדיבור, עלולים להוות סימן מוקדם לסיכון מוגבר לפתח דמנציה או ירידה קוגניטיבית בעתיד. כך עולה ממחקר חדש ורחב היקף שנערך על ידי צוות חוקרים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת דרקסל בפילדלפיה. המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי "Journal of Voice", בחן את הקשר שבין הפרעות בקול ובעיות שמיעה לבין הסיכוי לפתח פגיעה קוגניטיבית או אלצהיימר.
הקשר בין הפרעות קול לירידה קוגניטיבית
במחקר השתתפו 833,417 נבדקים בני 50 ומעלה, והמעקב אחריהם החל שנה לאחר שאובחנו עם הפרעת קול או בעיית שמיעה. הממצאים הראו כי משתתפים שסבלו מהפרעת קול בלבד, ללא בעיות שמיעה, היו בעלי סבירות גבוהה ב-58% לפתח דמנציה בעתיד. לעומת זאת, אצל נבדקים שסבלו גם מהפרעת קול וגם מבעיות שמיעה, הסיכון לפתח דמנציה או פגיעה קוגניטיבית זינק ב-104%, נתון המצביע על הקשר החזק ביותר שנמצא במחקר.
התרופה שנמצאת בכל בית ועשויה להוריד את הסיכון לדמנציה ב-70%
עבור כלל המשתתפים עם הפרעות קול, עם או בלי בעיות שמיעה, נרשמה עלייה של 29% בהסתברות לפתח דמנציה, בעוד שאצל אלו שסבלו מבעיות שמיעה בלבד נרשם סיכון גבוה ב-27%. פרופ' רוברט סאטלוף, ראש החוג בדרקסל, הסביר כי הממצאים מראים שחולים עם הפרעת קול בלבד נמצאים בסיכון גבוה יותר מאלו הסובלים מבעיות שמיעה בלבד. דוגמאות להפרעות קול כוללות דלקת גרון, שיתוק מיתרי הקול, נגעים במיתרי הקול ודיספוניה ספזמודית.
חשיבות הטיפול והקשר החברתי
החוקרים הדגישו כי פנייה לקבלת טיפול רפואי בהפרעות קול עשויה להועיל גם לבריאות המוח של המטופלים. קשיי דיבור ובעיות שמיעה עלולים לגרום לאנשים להימנע ממפגשים חברתיים ומשיחות עם אחרים. מחקרים קודמים כבר הוכיחו כי מעורבות חברתית פעילה מעוררת ומגרה את המוח, ובכך משחקת תפקיד משמעותי בהגנה מפני דמנציה. פרופ' סאטלוף ציין כי אנשים החשים כאב או אי-נוחות בעת דיבור או שירה נוטים להשתתף פחות בפעילויות חברתיות מעוררות.
הסימנים שהמוח מסתיר: כך תוכלו לבלום את הדמנציה בזמן
למרות הממצאים המדאיגים, החוקרים מבהירים כי קיומה של הפרעת קול אינו מעיד בהכרח על כך שפגיעה קוגניטיבית היא בלתי נמנעת. כמו כן, אין ערובה לכך שבעיות קוליות מסמנות בהכרח את תחילתה של ירידה בתפקוד המוח או את ראשיתן של מחלות כמו דמנציה ואלצהיימר.
