לווייתני הנרוואל, המכונים "חדי הקרן של הים" בשל השן הארוכה והמסולסלת המעטרת את ראשם, ידועים כיצורים מסתוריים השוכנים באזורים הנידחים ביותר של הארקטי. אולם לאחרונה, קבוצה של יונקים ימיים אלו קיבלה תפקיד חדש ומפתיע: חוקרי אקלים בשירות המדע. כך לפי דיווח ב-CNN.
המחקר, שהתפרסם לאחרונה, התמקד במערכת הפיורדים של מזרח גרינלנד – אזור קריטי להבנת שינויי האקלים, אך כזה שכמעט בלתי אפשרי לחקור אותו באמצעים אנושיים. הקרח הבלתי צפוי, החשיכה המוחלטת בחורף ועלויות העתק של ספינות שוברות קרח, הותירו את המדענים עם מידע דל בלבד. כדי לגשר על הפער, חוקרים מהמכון למשאבי טבע בגרינלנד גייסו שישה נרוואלים, הצמידו להם משדרי לווין קטנים ועקבו אחריהם במשך שלוש שנים.
130 שנות מחקר בשלוש שנים
התוצאה הייתה חסרת תקדים: בפרק זמן קצר יחסית, הלווייתנים – שמסוגלים לצלול לעומק של כ-1,800 מטרים ולשהות באזורים קפואים כל השנה – אספו כמות נתונים על טמפרטורה ומליחות שהשתוותה לכל מה שחוקרים אנושיים הצליחו לאסוף ב-130 השנים האחרונות באזור זה. הנתונים שהביאו איתם מהמצולות חשפו תופעה מדאיגה המכונה "אטלנטיפיקציה".
מתברר כי מים מלוחים וחמים יחסית מהאוקיינוס האטלנטי חודרים למרחק של מאות קילומטרים עמוק לתוך הפיורדים. המים האלו זורמים ישירות אל בסיס הקרחונים, ושם הם "אוכלים" וממיסים את הקרח מלמטה – בנקודה הרגישה ביותר שאינה גלויה לעין מהשטח או בלוויינים רגילים. הממצאים מעידים על המסה מהירה בהרבה ממה ששיערו בעבר, מה שמאיץ את איבוד המסה של גיליון הקרח של גרינלנד.
פעמון אזהרה גלובלי
להמסה הזו יש השלכות שחורגות מגבולות הארקטי. שחרור כמויות אדירות של מים מתוקים לאוקיינוס עלול לשבש את מערכת זרמי האוקיינוס הקריטית (AMOC), האחראית על ויסות מזג האוויר העולמי. מדענים חוששים כי המשך המגמה עלול להוביל לנקודת אל-חזור שתגרור השלכות קטסטרופליות: עלייה מהירה במפלס פני הים בחופי ארה"ב, קפיאה של אירופה ובצורות קשות באפריקה.
בעוד שהמדענים ישבו מול המחשבים במשרדיהם, הלווייתנים המשיכו לשחות במים הקפואים, בחושך המוחלט של החורף הארקטי, ושלחו נתונים קריטיים להבנת עתיד כדור הארץ. "המחקר הזה הוא רק חתיכה קטנה בפאזל הגדול," מסכמים החוקרים, "אבל הוא מספק לנו מבט נדיר למקום שבו האנושות פשוט לא יכולה לדרוך, ובו נקבע עתיד האקלים של כולנו".
