האם אתם מרגישים שאתם אותו אדם בדיוק בימי החורף הקרים והחשוכים כפי שאתם מרגישים בעיצומו של הקיץ? עבור רובנו, התשובה היא לא מוחלטת. במהלך החורף רמות האנרגיה שלנו נוטות לצנוח, המערכת החיסונית סופגת מכה ואנחנו חשים פחות חברתיים ופחות חדורי מוטיבציה לשמור על שגרת אימונים או תזונה.
לעומת זאת, עם בוא האביב והתארכות הימים אנחנו חשים "התעוררות לחיים", כאשר הקיץ נחשב לעונה הפעילה והחברתית ביותר בשנה. למרות התנודות הטבעיות הללו, עולם העבודה המודרני והחברה שסביבנו מצפים מאיתנו לשמור על רמת פרודוקטיביות קבועה וגבוהה לאורך כל השנה, ללא קשר לעונה או לשעה ביום.
מחקרים חדשים בתחום מדעי ההתנהגות חושפים כעת כי הציפייה הזו היא לא רק לא מציאותית, אלא עומדת בניגוד מוחלט למנגנונים הביולוגיים של הגוף.
חוסן נפשי והיכולת להתמודד עם לחץ אינם תכונה קבועה אלא מאזן דינמי המשתנה ללא הרף. היכולת שלנו להתמודד עם דד-ליינים בעבודה, גידול ילדים או אפילו פקקי תנועה מושפעת משורה של מקצבים ביולוגיים שמתנגשים זה בזה. ברמה האישית, הגוף שלנו פועל לפי שעונים פנימיים המכתיבים את הקצב היומי שלנו.
אלו כוללים את המקצב הצירקדי (השעון הביולוגי הפנימי של הגוף) האחראי על מחזור השינה והערות, ואת הטיפוס האישי שלנו שקובע האם אנחנו "ציפורי בוקר" או "חיות לילה". בנוסף לכך, מקצבים איטיים יותר כמו המחזור החודשי אצל נשים משפיעים גם הם על המוכנות הפיזית והמצב המנטלי. כאשר המקצבים הללו פוגשים את הדרישות החברתיות, כמו הצורך לעמוד ביעדי סוף רבעון בעבודה דווקא בימי החורף הקצרים, אנחנו עלולים לחוות תקופות של מתח קיצוני וירידה משמעותית בביצועים.
האתגר הזה מקבל משנה תוקף בעולם העבודה ההיברידי והגלובלי שבו אנו חיים. כיום, צוותים רבים פועלים מעבר לאזורי זמן וחצאי כדור שונים, מה שיוצר מצב שבו קולגות חווים עונות ומחזורים ביולוגיים הפוכים לגמרי באותו יום עבודה. בעוד שחבר צוות אחד עשוי לחוש רפיון בגלל גל חום קיצי, עמיתו שנמצא בחצי הכדור השני חווה את ההאטה הטבעית של ימי החורף.
הפערים הללו משפיעים על הביצועים ועל הרווחה הנפשית של הצוות, אך לעיתים רחוקות מקבלים הכרה מצד ההנהלה. מחקרים מראים כי ארגונים המטפחים "ביטחון פסיכולוגי" ומאפשרים שיח פתוח על תנודות בפרודוקטיביות ובבריאות המנטלית, נהנים מעובדים מאושרים יותר ומרמת תחלופה נמוכה משמעותית. כדי לבנות חוסן אמיתי שפועל בהרמוניה עם המקצבים הטבעיים שלנו, עלינו לעבור למודל של "אינטליגנציית סטרס".
הצעד הראשון הוא הכרה בכך שתנודות באנרגיה הן נורמליות לחלוטין ולא מדובר בפגם שדורש תיקון. במקום להילחם בעצמנו, עלינו לשאוף לשלב את המקצבים הללו בתוך סדר היום שלנו. כך למשל, מומלץ להקדים את שעת השינה ב-30 דקות בחודשי החורף כדי לאפשר לגוף את המנוחה לה הוא זקוק, או לתזמן את המשימות הדורשות את הריכוז המקסימלי לשעות שבהן השעון הביולוגי האישי נמצא בשיאו.
במקרים שבהם אין ברירה ועלינו לעמוד במשימה קשה דווקא בזמן של שפל ביולוגי, חשוב לבנות מראש רשת ביטחון של חוסן באמצעות הרגלים בריאים כמו תזונה נכונה ופעילות גופנית מתונה. בסופו של דבר, ההבנה שאנחנו לא אותם אנשים לאורך כל עונות השנה מאפשרת לנו להפסיק להיות מופתעים מהירידות בביצועים ולהתחיל לעבוד יחד עם הגוף במקום נגדו.
