במחקר שפורסם בכתב העת המדעי "Neurobiology of Aging", שנמשך לאורך שש שנים שלמות וכלל מעקב קפדני אחר מבוגרים, חוקרים גילו כי גברים שצורכים כמויות גבוהות של נתרן סובלים מפגיעה מואצת בזיכרון בהשוואה לאלו שהקפידו על מינון נמוך.
צוות מדענים בראשות ד"ר סמנתה גרדנר מאוניברסיטת אדית קוואן עקב אחר 1,208 משתתפים שגילם הממוצע 71. החוקרים העריכו את כמות הנתרן שצרך כל משתתף וביצעו מבחני זיכרון וחשיבה אחת לשנה וחצי לאורך תקופת המעקב.
מן הנתונים עלה כי גברים שצרכו את כמויות הנתרן הגבוהות ביותר חוו ירידה חדה ומובהקת בביצועי "הזיכרון האפיזודי" – המנגנון המוחי שאחראי על היכולת להיזכר בחוויות אישיות ובאירועים ספציפיים מהעבר. באופן מפתיע, אצל נשים לא נמצא שום קשר בין צריכת מלח לבין פגיעה ביכולת הזיכרון.
החוקרים הדגישו כי מדובר במחקר תצפיתי המצביע על קשר סטטיסטי ברור, אך אינו מהווה הוכחה מוחלטת לקשר של סיבה ותוצאה. הסיבה המדויקת להבדל בין המינים עדיין אינה ידועה, וההערכה היא כי ייתכן שמדובר בהבדלים ביולוגיים במבנה כלי הדם, בהשפעת הורמונים על אגירת נוזלים ומלחים, או בדיווחים שונים על הרגלי האכילה.
לפי הנחיות ארגון הבריאות העולמי, מומלץ למבוגרים להגביל את צריכת הנתרן היומית לפחות מ-2,000 מיליגרם – כמות השווה לכחמישה גרמים של מלח שולחן (ככפית אחת בסך הכול).
למרות זאת, בתזונה המערבית למעלה מ-70% מכמויות הנתרן מגיעות ישירות ממזונות מעובדים ותעשייתיים, בהם לחם קנוי, נקניקים ובשרים מעובדים, גבינות קשות וארוחות מוכנות, ולאו דווקא מהמלח שמוסיפים בעת הבישול או האכילה.
עודף נתרן בגוף גורם לעלייה בלחץ הדם, מקשיח את כלי הדם ועלול לצמצם את זרימת הדם התקינה אל רקמות המוח. ניסויי מעבדה קודמים בבעלי חיים הדגימו כי תזונה עתירת מלח מעוררת דלקות במערכת העצבים, פוגעת בכלי הדם הזעירים במוח, ואף משבשת את הרכב חיידקי המעי באופן שגורר פגיעה ישירה בזיכרון המרחבי.
ממצאי המחקר מהווים תזכורת משמעותית להשפעה שיש למזון מעובד על תפקודי המוח לאורך תהליך ההזדקנות. לצד זאת, המדענים מדגישים כי יידרשו ניסויים קליניים מבוקרים נוספים כדי לאשר באופן סופי האם הפחתה יזומה של מלח בתפריט היומי אכן מגינה ישירות על הזיכרון ומאטה את הירידה הקוגניטיבית עם הגיל.
