תרופות ההרזיה הפופולריות הפכו בשנים האחרונות לחלק משמעותי מהטיפול בהשמנה ובסוכרת מסוג 2, ומיליוני אנשים ברחבי העולם משתמשים בהן. לצד הירידה במשקל והיתרונות הבריאותיים, הולכים ומצטברים גם דיווחים על תופעה שמטרידה לא מעט מטופלים, נשירת שיער. כעת, מחקר חדש שפורסם בכתב העת הרפואי BMJ מספק נתונים חדשים על הקשר האפשרי. החוקרים מצאו כי מטופלים שקיבלו תרופות ממשפחת GLP-1, קבוצת תרופות המשמשת לטיפול בסוכרת ובהשמנה – אובחנו עם נשירת שיער בשיעור גבוה יותר בהשוואה למטופלים שקיבלו סוגים אחרים של תרופות לסוכרת.
עם זאת, החוקרים מדגישים כי הממצאים אינם מוכיחים שהתרופות עצמן גורמות לנשירה וכי שיעור המקרים בפועל נותר נמוך. אחת האפשרויות שנבחנות היא שהנשירה אינה נגרמת ישירות מהתרופה, אלא קשורה לירידה משמעותית ומהירה במשקל ולשינויים שהיא יוצרת בגוף.
עשרות אלפי מטופלים נבדקו
במסגרת המחקר נבחנו נתונים רפואיים של עשרות אלפי מבוגרים עם סוכרת מסוג 2, שנאספו בין השנים 2019 ל-2024. החוקרים התמקדו במטופלים שקיבלו תרופות ממשפחת GLP-1, תרופות המשמשות לטיפול בסוכרת ובהשמנה, ובהן תרופות מוכרות המבוססות על סמגלוטייד, החומר הפעיל באוזמפיק ובוויגובי. את המטופלים הללו השוו החוקרים למטופלים שקיבלו שתי משפחות אחרות של תרופות לטיפול בסוכרת מסוג 2: מעכבי SGLT-2, המסייעים להורדת רמות הסוכר באמצעות הפרשת עודפי סוכר בשתן, ומעכבי DPP-4, המסייעים לגוף לווסת את רמות הסוכר בדם.
בהשוואה הראשונה נבדקו 12,004 מטופלים שקיבלו תרופות ממשפחת GLP-1 מול 15,221 מטופלים שקיבלו מעכבי SGLT-2. בהשוואה נוספת נבדקו 11,964 מטופלי GLP-1 מול 11,238 מטופלים שקיבלו מעכבי DPP-4. לאחר שנלקחו בחשבון גורמים נוספים שעשויים להשפיע על נשירת שיער, נמצא כי בקרב המטופלים בתרופות ממשפחת GLP-1 הסיכון לאבחון נשירת שיער היה גבוה בכ-37% בהשוואה לקבוצה הראשונה ובכ-68% בהשוואה לקבוצה השנייה.
עם זאת, הנתונים אינם אומרים ש-37% או 68% מהמטופלים סבלו מנשירה. מדובר בעלייה בסיכון היחסי, בעוד שמספר מקרי נשירת השיער בפועל נותר נמוך. בקרב משתמשי GLP-1 נרשמו כ-6-7 מקרים לכל 1,000 שנות אדם, לעומת כ-4-5 מקרים בקבוצות ההשוואה. כלומר, המחקר מצביע על קשר אפשרי בין הטיפול לבין נשירת שיער, אך התופעה עצמה הייתה נדירה יחסית ולא הוכח כי התרופות הן שגרמו לה.
