בזמן שארצות הברית מתקשה להכריע את איראן במזרח התיכון ולייצב סדר עולמי חדש, המאמץ לדחיקתה מיבשת אמריקה הדרומית נוחל הצלחה משמעותית. הגל הימני-שמרני השוטף את האזור, בהובלת מנהיגים כחאבייר מיליי בארגנטינה, רודריגו פאס פריירה בבוליביה, דניאל נובואה באקוודור וחוסה אנטוניו קאסט בצ'ילה, מייצר לחץ אסטרטגי ממשי על טהרן ושלוחותיה. שינויי המשטר הללו מסמנים את סופה של תקופה שבה איראן נהנתה מחופש פעולה כמעט מוחלט בחצר האחורית של ארה"ב.

באגרנטינה, עלייתו של מיליי לשלטון דחקה את הפרוניסטים והקירשנרים, והובילה לקו נוקשה הכולל רדיפת צדק בגין פיגועי ה-AMIA והגדרת משמרות המהפכה כארגון טרור. במקביל, בבוליביה, סיום עידן שלטון ה-MAS בהובלת פאס הביא לצינון היחסים ולביטול הסכמים צבאיים שנחתמו עם איראן. השיא נרשם לפני מספר חודשים עם הפלת משטרו של ניקולאס מדורו בוונצואלה, אירוע שהוביל לאובדן הבסיס המרכזי והחשוב ביותר של איראן בחצי הכדור המערבי.
השינויים הפוליטיים תורגמו מיידית לפגיעה כלכלית אנושה בצירי האספקה של טהרן. הקשרים הכלכליים נותקו, ורשתות הסחר, ההשקעות והחלפות הנפט והזהב, שהיו שוות מיליארדי דולרים, קרסו תחת הנהגות חדשות המסרבות לשתף פעולה עם עקיפת הסנקציות. היבשת, ששימשה בעבר כ"גשר" פיננסי עבור המשטר האיראני, הופכת לעוינת עבור הרשתות הכלכליות-פליליות שלו, ובכך נחלשת משמעותית יכולתה של איראן לממן את פעילותה הגלובלית.

במישור הביטחוני, איראן וחיזבאללה איבדו את המקלטים הבטוחים ששימשו כמרכזי מימון ולוגיסטיקה. ונצואלה חדלה מלהיות מוקד למכירת נפט מוזל לסין, הלבנת הון, סחר בסמים וכריית זהב, וכן בסיס להפצת רחפנים ונשק. בארגנטינה ואקוודור, הגדרת משמרות המהפכה כארגון טרור לצד הגברת הלחץ ב"משולש הגבולות" (Tri-Border Area), חנקו את עורק החיים של חיזבאללה, שנהנה במשך שנים מעמלות שקיבל מקרטלי סמים בתמורה לשירותי הלבנת הון.
לסיכום, בעוד המזרח התיכון נותר זירה מורכבת ורוויית קשיים, הגל הימני בדרום אמריקה מוכיח את יעילותו במאבק מול הציר האיראני. המהפכים השלטוניים הובילו לצמצום דרמטי של בסיסי הפעולה, מקורות המימון ויכולת התמרון של איראן ופרוקסי שלה ביבשת. התוצאה היא אובדן עומק אסטרטגי קריטי עבור טהרן, שמוצאת את עצמה מבודדת וחלשה יותר בזירה הבינלאומית, בזמן שחיזבאללה מאבד מקורות הכנסה חיוניים ביותר.
