מחקר חדש שפורסם בכתב העת המדעי Current Biology חושף את המקורות האבולוציוניים של בלוטת האצטרובל, המוכרת לעיתים כ"עין השלישית". הצוות, בהובלת פרופ' תומס באדן, נוירוביולוג מאוניברסיטת סאסקס, מצא כי בלוטת האצטרובל והרשתיות בעיני בני האדם התפתחו מאותו איבר.
2+בלוטת האצטרובל היא איבר בגודל אפונה הממוקם בעומק הגולגולת האנושית. למרות שהיא מנותקת פיזית מאור שמש ישיר, היא מתפקדת כקולטן אור שלישוני המייצר מלטונין – ההורמון האחראי על ויסות השעון הביולוגי ומחזורי השינה. הממצאים מצביעים על כך שליצור ימי דמוי זחל, היו שלוש עיניים: שתיים צדיות ששימשו לניווט, ועין שלישית בחלק העליון של הראש שנועדה לנטר את רמות האור.
על פי המחקר, לפני שנים רבות חל שינוי באורח החיים של אותם בעלי חיים, כאשר הם החלו להתחפר במשקעי הים. המגורים מתחת לאדמה הפכו את העיניים הצדיות למיותרות, והן נעלמו כדי לחסוך במשאבים אנרגטיים. באותו שלב נותרו היצורים רק עם הקולטן השלישי, שאפשר להם להבחין בין יום ללילה ובין למעלה למטה.
2+השינוי המשמעותי הבא התרחש כאשר צאצאיהם של אותם יצורים חזרו לחיות בתוך המים הפתוחים. הצורך החדש בניווט הוביל לכך שחלקים מהעין השלישית התפתחו מחדש ונדדו לצדי הראש, שם הפכו בסופו של דבר לרשתיות המוכרות לנו היום. בלוטת האצטרובל נותרה כשארית אבולוציונית בעומק הראש.
החוקרים מציינים כי קיימים בעלי חיים שבהם העין השלישית עדיין גלויה, כמו הטואטרה – זוחל מניו זילנד שעל ראשו ממוקם גלגל עין אמצעי מתוחכם. בדומה לבני אדם, הטואטרה אינה משתמשת בעין זו לראייה ממשית, אלא לצורך זיהוי שינויי אור וחושך לצורך ויסות השעון הביולוגי. הממצאים מאשרים כי מערכת הראייה המודרנית והמנגנון ההורמונלי של השינה הם תוצר של התאמות סביבתיות שנמשכו שנים רבות.
