השמנה עשויה להשאיר בגוף חותם ביולוגי שממשיך להשפיע גם לאחר ירידה במשקל – ואף להקשות על המשך ההרזיה, כך עולה ממחקר חדש שפורסם בכתב העת "Science Translational Medicine:, שבו חוקרים מיפן זיהו שינויים ממושכים בתאי מערכת החיסון הנמצאים בתוך רקמת השומן. בניסויים שנערכו בעיקר בעכברים התברר כי חלק מהשינויים נשארו לאחר הירידה במשקל ופגעו בתהליך המסייע לפירוק מאגרי השומן.
רקמת השומן בגוף אינה משמשת רק לאגירת אנרגיה. נמצאים בתוכה גם תאים של מערכת החיסון, שמסייעים בין היתר לווסת דלקת ולפנות תאים שנפגעו או מתו. החוקרים התמקדו בתאים הללו ובדקו כיצד הם משתנים בעקבות השמנה – והאם הם חוזרים למצבם הקודם לאחר ירידה במשקל.
במסגרת המחקר נבדקו עכברים שעלו במשקל ולאחר מכן רזו. התוצאות הראו כי גם אחרי ההרזיה חלק מהשינויים שנוצרו בתאי מערכת החיסון לא נעלמו. החוקרים מתארים את התופעה כמעין "זיכרון של השמנה": הגוף אמנם מאבד ממשקלו, אבל בתוך התאים נותר חותם ביולוגי מהתקופה שבה היה שמן.
אחד הממצאים המרכזיים נגע לדרך שבה התאים משתמשים במידע הגנטי שלהם כדי לייצר חלבונים. בתקופת ההשמנה נפגעה פעילותו של חלבון בשם CWC22, שמשתתף בעיבוד ההוראות האלה. אצל העכברים שהתקשו יותר לרדת במשקל נמצאה פחות פעילות תקינה שלו באזור הרלוונטי בתוך תאי מערכת החיסון.
השינוי התברר כממושך במיוחד. החוקרים מצאו כי 51.9% מהשינויים שנוצרו באופן עיבוד המידע הגנטי בעקבות ההשמנה נשארו גם לאחר שהעכברים ירדו במשקל. כרבע מהשינויים המתמשכים שנמצאו היו קשורים לפגיעה בפעילות CWC22.
בהמשך התברר כיצד התהליך הזה עשוי להשפיע על השומן עצמו. השינויים פגעו ביכולת של תאי מערכת החיסון לפנות ביעילות תאים מתים מתוך רקמת השומן. כתוצאה מכך הצטברו יותר תאים פגועים, ובמקביל ירדה הזמינות של חומר בשם אינוזין, שמעורב בעידוד פירוק השומן המאוחסן בגוף.
במילים פשוטות, המחקר מצביע על שרשרת אפשרית: ההשמנה משנה את פעילותם של תאים בתוך רקמת השומן, חלק מהשינוי נשאר גם אחרי ההרזיה, מנגנון הניקוי הטבעי של הרקמה נחלש – ובהמשך נפגע גם תהליך המסייע בפירוק מאגרי השומן. בניסוי בעכברים הצליחו החוקרים להתערב בחלק מהמנגנון הזה ולשפר מחדש את פירוק השומן.
הממצאים עשויים לספק הסבר ביולוגי נוסף לקושי לרדת במשקל לאורך זמן לאחר השמנה. החוקרים מצאו גם הבדל הקשור ל־CWC22 בדגימות של רקמת שומן מבני אדם עם השמנה לעומת אנשים רזים. עם זאת, עיקר הניסויים שבדקו את המנגנון ואת השפעתו על הירידה במשקל בוצעו בעכברים, ולכן עדיין נדרשים מחקרים נוספים כדי לקבוע כיצד התהליך מתבטא אצל בני אדם.
בשלב זה אין טיפול מאושר שמסוגל למחוק את אותו "זיכרון" ביולוגי. החוקרים מעריכים שהבנת השינויים שנותרים בתאים עשויה בעתיד לפתוח פתח לפיתוח תרופות שיתערבו בתהליך ויקלו על ירידה במשקל לאחר השמנה. האפשרות הזאת עדיין נמצאת בשלב מחקרי, אך התגלית מוסיפה נדבך להבנה שהקושי בהרזיה ממושכת עשוי להיות קשור גם לשינויים שנשארים בגוף – ולא רק להרגלי אכילה ופעילות גופנית.
