טכנולוגיות דימות מתקדמות מאפשרות לזהות "מודעות נסתרת" אצל מי שנחשבו עד כה כחולי קומה ללא סיכוי לתקשורת, ומצביעות על כך שאחוז ניכר מהמטופלים הללו מודעים לסביבתם ומתפקדים קוגניטיבית, למרות חוסר היכולת הפיזית המוחלטת שלהם לייצר תגובה, כך פורסם היום (חמישי) ב"ניו יורק טיימס".
1+המחקרים מתמקדים במצב רפואי המכונה "דיסוציאציה מוטורית קוגניטיבית". באמצעות שימוש בטכנולוגיות כמו fMRI, הדמיה בתהודה מגנטית תפקודית, הצליחו מדענים לזהות דפוסי פעילות מוחית מורכבים אצל חולים בקומה שאינם מגיבים לגירויים חיצוניים. בניסויים שבוצעו, התבקשו המטופלים לדמיין שהם משחקים טניס. התוצאות הראו כי האזורים במוח האחראים על תנועה "נדלקו" בדיוק כפי שקורה אצל אנשים בריאים, מה שמוכיח שהם שומעים, מבינים ומבצעים פקודות.
"אנחנו כבר לא יכולים להניח שחוסר תגובה פיזית פירושו חוסר הכרה", נכתב בתחקיר. המדענים מדגישים כי מדובר בשינוי דרמטי: "ישנם אנשים בקומה שלכודים בתוך הגוף שלהם, שומעים את הרופאים מדברים עליהם, מבינים את מצבם, אך אינם יכולים להניח יד על כתף או למצמץ כדי לומר 'אני כאן'". הנתונים מראים כי בין 15% ל-20% מהחולים המאובחנים כחסרי הכרה עשויים להיות מודעים לחלוטין לסביבתם.
1+לאורך עשורים, חולי קומה שנחשבו לחסרי הכרה הוגדרו ככאלו שאינם חווים כאב או מחשבה. תפיסה זו הובילה לא פעם להחלטות משפחתיות ורפואיות קשות על ניתוק ממכשירי החייאה. התגליות החדשות הופכות את הדילמות הללו למורכבות הרבה יותר: האם אנחנו מנתקים מכשירים מאדם שמבין הכל אך לא יכול לצעוק?
המדע מצליח כעת להפריד בין "חוסר תגובה פיזי" לבין "חוסר מודעות". המטרה הבאה היא פיתוח טכנולוגיה שתאפשר לחולי קומה "לדבר" עם סביבתם באמצעות מחשבותיהם בלבד, על ידי תרגום פעילות מוחית למילים. הגילויים מחייבים את בתי החולים להתייחס לחולי קומה כאל אנשים מודעים – להקפיד על הדיבור לידם, להשמיע להם מוזיקה ולשמור על כבודם.
