כמעט כל כביש, גשר ובניין סביבנו נשענים על בטון, אולם ייצורו גובה מחיר סביבתי כבד. המלט, המשמש כדבק העיקרי בתערובת, מיוצר בתהליך הפולט כמויות עצומות של פחמן דו-חמצני ומאיץ את זיהום האוויר. כעת מציעים מדענים מאוניברסיטת מניפאל ג'איפור שבהודו פתרון יוצא דופן: החלפת חלק מהמלט בפסולת של צואה אנושית שעברה עיבוד מבוקר. התוצאה לא רק מסייעת לסביבה, אלא גם הופכת את חומר הבנייה לחזק בהרבה.
האוכלוסייה האנושית מייצרת מדי יום מיליוני טונות של פסולת בצנרת הביתית, וכמויות אלו מנותבות למתקני טיהור. המהנדסים נטלו את המשקע שנותר במערכות השפכים, ייבשו אותו וחיממו אותו במתקן ייעודי נטול חמצן בטמפרטורה של כ-400 מעלות צלזיוס. החום הקיצוני מנטרל מזהמים וריחות, וממיר את המשקע לאבקת פחם נקייה ועשירה במינרלים. את החומר שנוצר ערבבו החוקרים לתוך הבטון בשיעור של 5% עד 10%, במקום חלק מכמות המלט המקובלת.
מבחני הלחץ שנערכו העלו נתונים מפתיעים, שכן במקום לאבד מחוזקו, החומר שנוצר הפגין יציבות יוצאת דופן. בחלוף כשלושה חודשים, דגימות שהכילו את הפחם הממוחזר הציגו עמידות בכיפוף ובעומסים הגבוהה בעד 42% לעומת החומר הסטנדרטי, לצד ספיגה מועטה יותר של מים.
היתרון המבני נשען על מספר תהליכים שמתרחשים בו זמנית. החלקיקים כוללים נקבוביות זעירות שכולאות מים ופולטות אותם בהדרגה, דבר המאפשר לחומר להתקשות בצורה אחידה ומונע סדקים. במקביל, האבקה הדקה חודרת לרווחים בלתי נראים ויוצרת חיבור הדוק בין כלל המרכיבים. בנוסף, החומר מכיל מינרל בשם סיליקה, המעורר תגובה כימית הדומה לתהליכים שסייעו למבנים מתקופת האימפריה הרומית לשרוד אלפי שנים.
בטרם יאומץ החומר בבנייה רחבת היקף, יש צורך בבדיקות מעשיות נוספות. החוקרים מציינים כי יש לוודא שהבטון עומד בשינויי אקלים חריפים, כמו קור קיצוני או חום מתמשך, ולהבטיח שמתכות המצויות בשפכים אינן משתחררות החוצה עם השנים. למרות זאת, מדובר בכיוון בעל פוטנציאל רב: רתימת מקור פסולת אינסופי לטובת חיזוק התשתיות וצמצום טביעת הרגל הפחמנית של ענף הבנייה.
