תרכובות טבעיות המצויות בדובדבנים מתוקים וכהים עשויות להשפיע על האופן שבו סרטן שד אלים במיוחד גדל ומתפשט בגוף. במחקר שנערך בעכברים באוניברסיטת טקסס A&M בארה"ב, מצאו חוקרים כי חומרים אלה נקשרו להאטה בקצב גדילת הגידול, להפחתה בהיווצרות גרורות ולשינויים בפעילות גנטית הקשורה לעמידות בפני טיפולים רפואיים.
במוקד המחקר עמדו האנתוציאנינים – פיגמנטים צמחיים המעניקים לפירות את צבעם הכהה – והשפעתם על סרטן שד מסוג "טריפל נגטיב". מדובר באחד מסוגי הסרטן הקשים ביותר לטיפול, המתאפיין במגוון מצומצם של אפשרויות תרופתיות ובסיכון מוגבר להתפשטות גרורתית לאיברים מרוחקים.
צוות החוקרים – שכלל מומחים מהמכללה לחקלאות ומדעי החיים, מכון המחקר AgriLife והמכללה לרפואה וטרינרית ומדעים ביו-רפואיים באוניברסיטה – גילה כי טיפול באנתוציאנינים עיכב את צמיחת הגידולים, הפחית חדירת גרורות לכמה איברים חיוניים ושינה את ביטוי הגנים המעורבים בעמידות לתרופות ובהתפשטות המחלה.
ד"ר ג'וליאנה נוראטו, חוקרת מ-AgriLife במחלקה למדעי המזון והטכנולוגיה, הסבירה כי סרטן שד מסוג טריפל נגטיב נחשב לאלים מכולם בשל דרגת הממאירות הגבוהה שלו וקצב החלוקה המהיר של תאי הגידול. מאפיינים אלה הופכים אותו לבעל נטייה גבוהה יותר לחזור לאחר טיפול ולהתפשט לאיברים מרוחקים בהשוואה לסוגי סרטן שד אחרים.
הייחוד הביולוגי של סרטן זה נעוץ בכך שתאיו חסרים שלושה קולטנים מרכזיים: קולטני אסטרוגן, קולטני פרוגסטרון וביטוי של החלבון HER2 המווסת ומעודד צמיחה תאית. היעדר מטרות מולקולריות אלו מגביל מאוד את יעילותם של טיפולים הורמונליים וטיפולים ממוקדי מטרה, והופך את הגידול לבעל סבירות גבוהה לשלוח גרורות – בעיקר לריאות ולמוח.
תכנון המחקר התבסס על מעקב אחר התפשטות גרורתית, ולא רק על מדידת נפח הגידול הראשוני, וזאת משום שגרורות מהוות את גורם התמותה המרכזי במחלות סרטן. כפי שציינה ד"ר נוראטו: "הקטלניות של סרטן נובעת בעיקרה מגרורות. גידול ראשוני גדול שאינו שולח גרורות עשוי להיות בר-שליטה, ואף ניתן לריפוי אם מסירים אותו".
כדי לבחון את השפעת האנתוציאנינים חילקו החוקרים את עכברי הניסוי לארבע קבוצות: קבוצת ביקורת שלא קיבלה טיפול, קבוצה שקיבלה תמציות אנתוציאנינים מדובדבנים לפני השתלת הגידולים, קבוצה שטופלה בתרופה הכימותרפית דוקסורוביצין לאחר היווצרות הגידולים וקבוצה שקיבלה שילוב של כימותרפיה יחד עם אנתוציאנינים.
עכברים שקיבלו תמציות אנתוציאנינים לפני השתלת הגידול פיתחו גידולים בקצב איטי יותר, לא הראו תופעות לוואי ניכרות והמשיכו לעלות במשקל לאורך תקופת הניסוי. לעומת זאת, חלק מהעכברים שטופלו בכימותרפיה בלבד סבלו מירידה במשקל, והאטת הגידול אצלם נצפתה רק בשלב מאוחר יותר. בקבוצה שקיבלה טיפול משולב – כימותרפיה לצד תמציות הדובדבנים – הגידול הואט מוקדם יותר, תוך שמירה על משקל הגוף של העכברים.
בנוסף, החוקרים ניתחו את ביטוי הגנים בתוך רקמת הגידול – כלומר אילו גנים הופעלו או כובו בהשפעת התרכובות. הניתוח העלה כי מתן אנתוציאנינים, בין אם לבד ובין אם בשילוב עם כימותרפיה, הפחית את פעילותם של גנים הקשורים להתפשטות גרורתית ולעמידות לטיפולים – התהליך שבאמצעותו תאים סרטניים מסתגלים ושורדים חרף התרופות.
הטיפול באנתוציאנינים הפחית באופן מובהק את התפשטות הגרורות לריאות בהשוואה לעכברים לא מטופלים ובהשוואה לקבוצת הכימותרפיה בלבד. כמו כן, נצפתה סבירות נמוכה יותר להתפתחות גרורות בכבד, בלב, בכליות ובטחול, אם כי מספר הגידולים וגודלם השתנו בין פרט לפרט.
כדי לקשר בין הממצאים הגנטיים לבין השינויים הפיזיים ברקמות, ביצעה ד"ר לורן סטראנהן, פתולוגית וטרינרית מ-VMBS, בדיקות היסטולוגיות מיקרוסקופיות של דגימות הרקמה. ד"ר סטראנהן העריכה את קצב חלוקת תאי הסרטן, את מידת הפלישה של תאים גרורתיים לאיברים שונים ואת הפוטנציאל לפגיעה בתפקודי האיברים.
חלק מהגידולים שנבדקו הציגו קצב חלוקה מהיר יותר, ובחלקם זוהו אזורי נמק – נמק רקמתי הנוצר לעיתים כאשר גידול מתפתח במהירות העולה על אספקת הדם הזמינה לו. כמו כן נבדקה נוכחותם של תאי מערכת החיסון בתוך הגידול, ובהם לימפוציטים מסוג T, המסייעים לגוף לזהות ולהשמיד תאים לא תקינים. לדברי ד"ר סטראנהן, אחת השאלות המרכזיות בהערכת אגרסיביות הגידול היא האם הוא מצליח לדכא ולהפחית את כמות תאי ה-T הפועלים נגדו.
ממצאי המחקר משתלבים במגמה רחבה יותר בחקר הסרטן, השואפת לשלב מספר שיטות טיפול במקביל במקום להסתמך על מענה בודד. ד"ר סטראנהן ציינה כי ההבנה כיום היא ששום טיפול יחיד אינו מספיק נגד סרטן, ויש צורך במערך טיפולים משולב. ד"ר נוראטו הוסיפה כי תרכובות שמקורן בתזונה יכולות להשתלב באסטרטגיה זו על ידי השפעה על מסלולים ביולוגיים שתרופות קונבנציונליות אינן מכסות באופן מלא.
ד"ר סטראנהן הדגישה גם את החשיבות של שיתוף פעולה בין תחומי מדע שונים, וציינה כי פתולוגים וטרינרים תורמים למחקרים ביו-רפואיים רחבים מעבר לבריאות בעלי חיים. החוקרים מדגישים כי מדובר בממצאים ראשוניים בלבד. נדרשים מחקרים נוספים כדי להבין לעומק את מנגנוני ההשפעה של אנתוציאנינים על התנהגות גידולים בבני אדם, לרבות היבטי בטיחות, ספיגה בגוף ואפשרויות שילובם לצד טיפולים קיימים.
