מלמעלה, חלקים נרחבים מהעיירה גרינדאוויק שבדרום-מערב איסלנד נראו שלמים ותקינים לחלוטין, אולם מתחת לרחובות, לשבילים ולמגרש הכדורגל העירוני, המציאות מסוכנת בהרבה. במהלך המשבר הוולקני והטקטוני שמטלטל את האזור מאז סוף שנת 2023, הפעילו מדענים רחפנים המצוידים בחיישנים מגנטיים רגישים מעל העיירה. הממצאים, שפורסמו בכתב העת המדעי "Geophysical Research Letters", חשפו שברים עצומים וחללים תת-קרקעיים מסוכנים המסתתרים תחת פני שטח שנראים תמימים לחלוטין – איום בלתי נראה ששיטות מיפוי מסורתיות לא הצליחו לזהות.
צוות החוקרים, בהובלת א. ג'. פיספה מאוניברסיטת איסלנד, יצא למפות את פנים הקרקע באזורים שבהם הליכה רגלית הפכה מסוכנת מדי. לצורך כך שילבו החוקרים שתי שיטות מדידה מגנטיות: סריקה באמצעות רחפנים שטסו בגובה של 15–20 מטרים בלבד, ובאזורים מסוכנים במיוחד בגובה של 3–4 מטרים בלבד מעל הקרקע, ומדידות קרקעיות ידניות באזורים נגישים. בסך הכל נאספו נתונים לאורך כ-220 קילומטרים של טיסות רחפן וכ-100 קילומטרים של מדידות רגליות.
השיטה התבססה על מאפייניו הגיאולוגיים של האזור: גרינדאוויק בנויה על גבי שכבות בזלת געשית צעירה בעלת מגנטיות חזקה. כאשר נוצר סדק פתוח, בקע או חלל ריק בסלע, השדה המגנטי המקומי צונח. מפות המדידה תרגמו את הירידות הללו לשרטוטים ברורים של שברים מוארכים וחללים עגולים דמויי בולענים בעומק הקרקע.
כדי לאמת את נתוני המכשור המגנטי, ביצעו החוקרים חפירות מבוקרות בכמה נקודות שנמצאו חריגות. התוצאות איששו את החשש במלואו: מתחת לרחוב טונגטה, שבו פני הקרקע נראו חלקים וללא כל סדק חיצוני, נחשף בעומק שבר ברוחב של 2 עד 3 מטרים, שהוסתר כליל על ידי שכבות קרקע ולבה עליונות.
תגלית מדאיגה נוספת אותרה מתחת למגרש הכדורגל של העיירה. בעוד שמשטח הדשא נראה תקין לחלוטין וללא שקיעה נראית לעין, הסריקות זיהו אנומליה מגנטית המעידה על חלל תת-קרקעי רחב ממדים, אשר נחשף מאוחר יותר בחפירה. החוקרים מדגישים כי היעדר סדק נראה לעין על פני הקרקע אינו מעיד בשום אופן על יציבות התשתית שמתחתיו.
בסך הכל תועדו ברחבי העיירה שברים ברוחב של עד כ-3 מטרים, עם תזוזות אנכיות בגובה של עד מטר, אשר מגיעים בחלקם לעומק של עשרות מטרים. המודלים המגנטיים הראו כי עיקר החללים המסוכנים מרוכזים בעומק של 10 עד 20 המטרים העליונים של סלע התשתית – השכבה הקריטית שעליה נשענים כבישים, בתים, צנרות עירוניות ומבני ציבור.
השברים הללו הם תוצר של פעילות טקטונית וגעשית אינטנסיבית בחצי האי רייקיאנס, שם חדירות של מאגמה דוחפות ומבקעות את קרום כדור הארץ ללא צורך בהתפרצות לבה גלויה על פני השטח. פעילות זו יוצרת שקיעות קרקע (גראבנים), רעידות אדמה ופליטות גזים רעילים. המיפוי החדש אף גילה כי חלק מ"השברים החדשים" הם למעשה שברים עתיקים שנסדקו בעבר ונפתחו כעת מחדש עקב הלחצים הטקטוניים.
חשיבותו המרכזית של המחקר טמונה ביכולתו לספק מידע מבצעי מהיר: במקום לחכות חודשים לניתוח גיאולוגי, המערך איפשר להעביר לרשויות ההגנה האזרחית מפות מדויקות של סיכוני קריסה בתוך ימים בודדים לאחר אירוע געשי, ובכך למנוע אסונות באזורים מיושבים המועדים לפעילות וולקנית.
