הבצל – אחד מהירקות הכי בסיסיים בכל מטבח וכמעט בכל תבשיל. בצל הוא לא סתם ירק הוא משמש אותנו כבר אלפי שנים. הוא עובר דרך המטבח בשלל צורות מטוגן, כבוש, קלוי ועדיין מצליח לגרום לנו לבכות כשחותכים אותו. אז למה זה קורה? ה"mental floss" גילה לנו כמה דברים מעניינים.
כשחותכים את הבצל, התאים שלו נקרעים ומשחררים אנזימים וחומצות מיוחדות. האנזימים הללו יוצרים גז מגרה שנקרא סינ-פרופנתיאל-S-אוקסיד, או בשמו הפשוט "גורם הדמעות". הגז מגיע לעיניים, מפעיל את בלוטות הדמעות כדי לשטוף את הגירוי ובכך גורם לנו לבכות.

תגובות אלה מתחילות כ-30 שניות אחרי החתיכה הראשונה. זמן שבו רובנו מוצאים את עצמנו מפצים עם נשימות עמוקות ושפשופים בעיניים. אבל מה עם בצל ירוק? או שום? מסתבר שבבצל ירוק יש פחות מהאנזים שגורם לגז, ולכן הוא כמעט ולא מציק לעיניים.
רוצה להימנע מדמעות? הנה כמה שיטות לפי האתר "mental floss":
-
קירור הבצל: הכניסו את הבצל למקרר או למקפיא לזמן קצר. זה אמור להאט את התגובות הכימיות. אמנם זה לא קסם, אבל בצל קפוא יכול לעזור קצת.
-
חותכים מהר: ככל שחותכים מהר יותר ומעבירים את הבצל למחבת מתקצר זמן הגעת הגז לעיניים.
-
מסטיק בפה: נשימה דרך הפה עם מסטיק יכולה לעזור ולהפחית את הגעת הגז גם היא.

-
חתוך מתחת למים: אמנם לא הכי נוח, אבל מים זורמים מעל הבצל מפחיתים את ההשפעה.
-
משקפי מגן: משקפי שחייה או משקפי מעבדה יכולים למנוע מהגז להגיע לעיניים.
-
לחם בפה: נשמע מוזר? מסתבר שיש מי שממליץ להחזיק פרוסת לחם בפה בזמן החיתוך כדי "לתפוס" את האדים.
יש גם בצל "ללא קריעה"- פיתוחים חקלאיים מיוחדים שמנסים למנוע את הגז המגרה, אך הם עדיין לא זמינים בכל מקום.
