על פי הבקשה שהוגשה לבית הדין האזורי לעבודה, חברת הביטוח הראל חרגה מהמגבלה הקבועה בחוק, שאוסרת על גביית יותר מ־35% מההפקדות החודשיות לפוליסות מנהלים לצורך כיסויים ביטוחיים. לטענת המבקשים, החריגה בוצעה לאורך זמן ובאופן שיטתי, בין היתר באמצעות פיצול חישובי והצגת דו"חות חלקיים, שהסתירו מרכיבי גבייה מרכזיים והובילו, לטענתם, להטעיית ציבור המבוטחים.
הבעיה המרכזית, לפי הבקשה, היא שהראל לא כללה בחישוב אחוז ההוצאות הביטוחיות את העלות של ביטוח אובדן כושר עבודה, אף שמדובר, לפי הדין, ברכיב ביטוחי מובהק שצריך להיכלל. כך התקבלו לכאורה דו"חות שבהם אחוז ההוצאה נראה סביר, אך בפועל גולמו בהם חיובים החורגים מהמותר, לעיתים בעשרות אחוזים.
2+המבקשים הציגו בדוגמה את המקרה של מבוטח ששילם 490 ש"ח בחודש על כיסויים ביטוחיים. לאחר שפנה בדרישה להוזלה, הסכימה הראל להפחית את הפרמיה ל-245 ש"ח בלבד, הפחתה של 50% בתוך ימים. בדוגמה אחרת, נמצא כי עלות כיסוי זהה דרך סוכן פרטי נמוכה בכ-70% ממה שנגבה בהראל.
אחת הדוגמאות החדות ביותר שנחשפו היא דו"ח לשנת 2018, שבו נכתב כי מתוך הפקדה חודשית של 659 ש"ח, נגבו 219 ש"ח על ביטוח חיים, מה שמייצר לכאורה שיעור סביר של 33%. אך כאשר מוסיפים את העלות הנוספת של ביטוח אובדן כושר עבודה, 149 ש"ח נוספים, מגיעים ל-369 ש"ח, שהם כ־56% מסך ההפקדה. מדובר בחריגה ברורה מהמגבלה החוקית.
2+עוד נטען כי במשך שנים נמנעה הראל מלהזכיר בפוליסות את עצם קיומה של מגבלת ה-35%, ורק בפוליסות מהשנים האחרונות החלה ההוראה להופיע, וגם זאת, מבלי לוודא שמבוצע פיקוח אמיתי על העמידה בה בפועל. לטענת המבקשים, מדובר בהתנהלות שיטתית שמובילה לפגיעה ממשית בחיסכון הפנסיוני של ציבור המבוטחים, לאובדן אמון ולגבייה מיותרת של כספים שהיו אמורים להישאר בידיהם.
הבקשה דורשת מבית הדין להורות על תיקון רטרואקטיבי של הפוליסות והדו"חות, השבת הכספים שנגבו מעבר למותר, והטלת אחריות רחבה על החברה, בגין הנזק הכספי, עוגמת הנפש, והפגיעה בציבור הרחב.
2+מהראל ביטוח נמסר: "הבקשה לתביעה ייצוגית טרם נתקבלה. כשתתקבל נלמד אותה ונגיב בהתאם".
