על פי התביעה, חברת Max אינה מאפשרת ללקוחותיה לפרוע הלוואות באופן מיידי כפי שמחייב נוהל 454 של בנק ישראל. במקום זאת, בקשות לפירעון מוקדם נדחות למועד מאוחר יותר, לרוב יום החיוב החודשי. בתקופה זו החברה ממשיכה לגבות ריביות, מה שמוביל לנזק כספי מצטבר עבור הלווים.
אחד המקרים שעלו בתביעה הוא של לקוחה שנטלה הלוואה בסך 50,000 ש"ח וביקשה לפרוע 21,000 ש"ח מתוכה ב-10 בנובמבר 2024. הפירעון, במקום להתבצע במועד הבקשה, בוצע רק ב-3 בדצמבר, 23 ימים לאחר מכן. במהלך התקופה נגבתה ממנה ריבית נוספת בסך 140.15 ש"ח, בנוסף לעמלת פירעון מוקדם של 60 ש"ח.
1+לפי המסמכים שהוגשו לבית המשפט, חברת Max דוחה את הפירעון המוקדם של הלוואות ליום החיוב החודשי באופן שיטתי, גם כאשר אין כל הצדקה תפעולית לכך. התובעים טוענים כי מדובר בניצול של פרצה שמאפשרת לחברה להגדיל את רווחיה על חשבון ציבור הלווים, תוך גביית ריביות בתקופה המוגדרת "התקופה הנוספת".
עוד עולה מהתביעה כי מדיניות זו אינה מוסברת באופן ברור במסמכי ההלוואה שנמסרים ללקוחות, והיא מתגלה רק בעת ניסיון ממשי לבצע פירעון מוקדם. סעיפים קריטיים על פירעון מוקדם ותנאי החיוב אינם מופיעים באופן שקוף במסמכי ההלוואה. במקרים שבהם לקוחות פנו לקבלת הבהרות, נמסר להם כי הפירעון יתבצע רק במועד מאוחר יותר, וזאת בניגוד לנוהל 454 שמחייב את הגופים החוץ-בנקאיים לבצע פירעון באופן מיידי.
1+בנוסף, התביעה מתארת היקף נזק מצטבר שמוערך בלמעלה מ-2.5 מיליון ש"ח. המספר מבוסס על הערכה של קבוצת הלווים שנפגעה מגביית ריביות בתקופה נוספת ומעמלות הפירעון שנגבו לכאורה שלא כדין.
מקס מסרה בתגובה: "ככלל, Max פועלת בהתאם להוראות הדין. החברה תלמד את הטענות ותשיב בבית המשפט כמקובל".
