הסייף יובל פרייליך יעלה היום (ראשון) למשחקים האולימפיים, ויחלום על מדליה היסטורית. הסייף בן ה-29 מנוסה בקרבות על המזרון, אבל גם בקרבות מחוץ לו. פרייליך ואביו הגיעו עד לבג"ץ, במלחמה אחרת, המלחמה על שמירת השבת, איתה הגיע עד לבג"ץ.
יובל פרייליך גדל בנווה דניאל בגוש עציון, למשפחה דתית. כשהיה ילד בן חמש עבר עם משפחתו לאוסטרליה למספר שנים. באותה שנה התקיימה אולימפיאדה בסידני , והילד הקטן נדלק על ענף הסייף. מספר חודשים לאחר מכן, כשהילד חשב על חוג הציעו לו הוריו את הענף בו התאהב.
פרייליך גדל והתמקצע וגילה כי הוא ניצב בפני תקרת זכוכית בלתי עבירה. רוב התחרויות בישראל התקיימו בשבת, והסייף הדתי לא היה יכול להתחרות ולהגיע לטורנירים בינלאומיים. פרייליך ואביו לא וויתרו והגישו עתירה לבג"ץ.
בג"ץ הוציאו צו על תנאי לשנתיים, ובו פסקו כי פרייליך יקבל ניצחון טכני במקרה שתחרות תהיה בשבת. עם פקיעת הצו החליט הסייף להתחיל להתחרות בשבת, ומאז למרות שעבר תהפוכות סביב שמירת המסורת, הוא רואה את עצמו עדיין כנושא דגל המאבק.
לאורך השנים זכה פרייליך באליפויות אירופה בשלוש מדליות זהב, במדליית כסף ובמדליית ארד. זוהי הופעתו הראשונה באולימפיאדה, והוא מחזיר את ישראל לאולימפיאדה מטעם הסייף לראשונה מאז 2008, ויחלום על מדליה היסטורית כשיצא לדרך ב-13:25.
הסייפים מכוסים במסכות רשת שמגנים על הראש והצוואר, על הגוף ישנו אזור מטרה אליו מכוונים את הפגיעות, כשעל פגיעה מקבלים נקודה, הראשון שמגיע ל-15 נקודות מנצח. במידה ואף אחד לא מגיע ל-15 נקודות, מי שמסיים עם מירב הנקודות, בתום שלושה סיבובים של שלוש דקות מנצח. פרייליך מתחרה במקצה הדקר, וישנם עוד שני סוגי מקצים: הרומח והחרב.
