תקיעת שופר, וליתר דיוק שמיעת קול השופר, נעשתה למצווה המזוהה ביותר עם ראש השנה (ומכיוון שלשופר יש גם צורה אקזוטית, גם הוא עצמו נעשה לאחד מסמלי היהדות הבולטים).
"וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם" (במדבר כט, א). יש מצווה להריע בראש השנה, והדבר נעשה באמצעות השופר.
יש ראשית, יש אמת, יש א-לוקים | מאמר מיוחד לקראת ראש השנה
תקיעת שופר נוהגת גם בזמנים נוספים, כגון פעם בחמישים שנה (בסוף שנת היובל): "וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה. וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם" (ויקרא כה, ח–ט). זכר לתקיעת השופר ביובל תוקעים בשופר גם מדי שנה בצאת יום הכיפורים, אולם המצווה היא לשמוע את השופר דווקא בימי ראש השנה.
לא מהעולם הזה
יש הסברים רבים למצוות השופר: הסבר אחד הוא כי הקרן שממנה מכינים את השופר היא על פי רוב כפופה, תכונה המזכירה לנו לכפוף את ליבנו לפני אבינו שבשמיים. כמו כן קרן האַיִל מזכירה לנו את ניסיון העקדה, שבו הצטווה אברהם אבינו להעלות את יצחק בנו לקורבן, אך לבסוף יצחק נעקד ולא הועלה לקורבן, ו'הוחלף' באיל שהיה בסביבה. אנו קרואים ללכת בדרכיהם של אברהם ויצחק בנכונות למסירות נפש מוחלטת לקיום דבר ה'.
בתורת הסוד יש הסבר נוסף: השופר מבטא את הפתיחות למלכותו של הקדוש ברוך הוא בעולם, שהיא הנושא העיקרי של ראש השנה. מדוע?
1+השופר אינו כלי נגינה מלאכותי כדוגמת חצוצרה או חליל. חלק גדול מן ההלכות של עשיית השופר באות לשמור על הצביון הטבעי שלו: לכן אין לעשות בו חורים, יש להקפיד שלא יהיה שבור, אין להוסיף עליו תוספות מלאכותיות וכדומה. שופר הוא ביטוי למציאות המקורית-א-לוהית לפני שנגעה בו יד אדם.
יתרה מזאת, אנו תוקעים בשופר בקול ללא מילים. מילים הן כבר ירידה לפרטים, למחשבות, לצדדים אנושיים. קול שופר הוא ביטוי לקול א-לוהי, מקורי, קול מהדהד, שלא מן העולם הזה, המבקע את חלל האוויר ופותח אותנו לעולם שלם, רחוק-רחוק מעבר לעולמנו הבעייתי.
לחזור אל המקור
התקיעה בשופר מתרחשת בשלושה שלבים: תקיעה (קול רצוף); שברים-תרועה (קול קטוע); ושוב תקיעה (קול רצוף). הקול הא-לוהי מתחיל בקול רצוף, תמים, חסר בעיות. משם הוא יורד לסיבוכי העולם הזה ומתבטא בקול קטוע ומרוסק. ואולם לאחר הסיבוכים חוזרים שוב אל המקור, אל הקול הא-לוהי-טבעי. הנשמה חוזרת אל מקורה.
חשוב להדגיש כי המצווה איננה לתקוע בשופר אלא לשמוע שופר. זו אף הברכה שמברכים בראש השנה לפני תקיעת השופר: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִשְׁמוֹעַ קוֹל שׁוֹפָר". בראש השנה אנו במצב פסיבי, נפתחים לקול הא-לוהי.
נאמר בתהלים: "אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה" ((תהלים פט, טז). השורש יד"ע בתנ"ך אינו ידיעה אינטלקטואלית אלא חיבור של חיים, כדברי הפסוק: "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ" (בראשית ד, א). אנו עם שיודע את תרועת השופר, מזווג ומחובר אל הקול הא-לוהי, ופעם בשנה נפתח לאמת הא-לוהית המוחלטת.
1+