יחסית ליום של משפט נראה שאנו די רגועים: אוכלים ארוחת חג, שמחים ומאחלים בחיוך "שנה טובה" לכול. אם זהו יום הדין, למה לא צמים ומתענים בו כמו ביום הכיפורים?
במשנה נאמר כך: "בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן" (משנה, ראש השנה א, ב). כלומר, בראש השנה העולם כולו עובר לפני הקדוש ברוך הוא ככבשים בספירת הרועה.
התלמוד מסביר כי חודש תשרי הוא ראש השנה לאומות העולם. בחודש ניסן, או ליתר דיוק בי"ד בניסן, בחג הפסח, נולד עם ישראל; זהו ראש השנה ה'יהודי'. ואולם באחד בתשרי חל ראש השנה לעולם כולו.
2+מה התרחש בא' בתשרי שהפך אותו לראש השנה לאנושות כולה?
לפי המדרש, "בכ"ה באלול ברא א-לוהים את העולם" (פסיקתה רבתי מו). אם כן, היום השישי, שבו נברא אדם הראשון, חל בא' בתשרי, ולכן נקבע בו ראש השנה לאנושות; כדברי הפסוקים: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי (הכוונה לחודש תשרי, כי השנה היהודית מתחילה בחודש ניסן) בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ" (ויקרא כג, כד).
שאלה לא אסטרו-פיזיקלית
דברי חכמים על אודות כ"ה באלול, ציון יום בריאת העולם, וא' בתשרי, היום שבו נברא אדם הראשון, טעונים הבהרה. ברור שאין הכוונה לתאריכים כפשוטם. לפני שהיה עולם לא היה זמן, וודאי שלא היה לוח שנה, ולכן אי אפשר לתארך את יום בריאת העולם.
אם כן, יש כאן אמירה רוחנית: העולם הזה נברא, נקודה. בניגוד לתפיסת הפילוסופיה היוונית, שלטענתה העולם הזה "קדמון", היינו תמיד היה ותמיד יהיה, חכמי ישראל התעקשו לומר שהעולם הזה "מחודש", היינו נברא בשלב זה או אחר.
גם הוויכוח הזה אינו ויכוח אסטרו-פיזיקלי, שהרי אין לנו יכולת לדעת מה היה לפני שהיה העולם. יש כאן ויכוח ערכי. לפי התפיסה שהעולם קדמון, המציאות היא לא יותר מטבע עיוור. העולם הוא סוג של מערכת מתכתית, דטרמיניסטית, חסרת כוונה וחסרת כיוון. הנגזרת היא שהאדם יכול להתנהל בחייו האישיים בהפקרות, מכיוון שאין מטרה כללית לבריאה.
לעומת זאת לפי התפיסה היהודית העולם מחודש, מישהו יצר אותו, וזה סימן שיש מטרה שבעבורה הוא נוצר. העולם אינו טבע גולמי התועה ללא מטרה, אלא יש ראשית שבעבורה נברא הכול, ומכיוון שיש "ראשית", יש גם "אחרית", והאדם קרוא להתאים את חייו למטרה הכללית שבעבורה נברא העולם.
בראש השנה אנו מכריזים את הכרת היסוד של האמונה: יש ראשית. יש התחלה, יש א-לוהים; ולפיכך יש מוסר, יש אמת, יש כיוון. התובנה שהפנים עם ישראל בחודש ניסן, ביציאת מצרים, מחלחלת בחודש תשרי לעולם כולו: "ה' מֶלֶךְ ה' מָלָךְ ה' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד" (מתוך תפילת ראש השנה).
כל תפילות ראש השנה הן סביב הנקודה הזו: המלכת ה'. גם אם נתאמץ מאוד לחפש בתפילה בקשות ותחנונים לפני ה', כפי שאולי היינו מצפים למצוא ביום הדין, לא נמצא. עניינו הבלעדי של ראש השנה הוא המלכת ה' במציאות כולה, האנושית והקוסמולוגית. ממילא זהו יום שמח ומלא תקווה.
שבעה ימים לאחר ראש השנה, ביום הכיפורים, מגיע שלב המתח והחרדה בנוגע לחיים הפרטיים שלנו. אבל בראש השנה אנו מלאים אושר בשל הגודל שנחשף לפנינו. פעם בשנה אנו נזכרים שיש כיוון לעולם.
2+