לא כולם זוכים לתענוג היומי הזה שנקרא בפי העם "שנ"צ" – שנת צהריים. יום עבודה תובעני ומשימות שלא מספיקות להכנס לסדר היום שלנו לא תמיד מאפשרות לחוות את התענוג הנחשק.
מה האמת מאחורי צמד המילים "שנת הצהריים"? האם היא טובה לנו או שאולי מזיקה?
במחקר שנערך בארגון האירופי לקרדיולוגיה, הוכח כי שנת צהריים מפחיתה את לחץ הדם ומקטינה את הסיכוי להתקף לב. זהו אמנם מחקר ראשוני שעדיין לא פורסם בשום מגזין רפואי או בריאותי, אבל הוא עדיין מראה ומוכיח את השפעת שנת הצהריים בקרב אנשים שישנים מעט בשעות היום.
2+החוקרים מצאו כי מהירות הדופק של אלה שנחו בצהריים צנחה ב־11% וקוטר הפרוזדור השמאלי של הלב שלהם קטן גם הוא ב־5%. מה שזה אומר זה, שאנשים שישנים צהריים סובלים פחות מנזקים של לחץ דם גבוה בעורקים ובלב.
בנוסף, מצאו החוקרים כי אנשים שהכניסו את שנת הצהריים כהרגל חדש לחיים שלהם, הפחיתו בצורה משמעותית את צריכת התרופות שלהם לאיזון לחץ הדם.
מאיפה הכל התחיל?
שנת הצהריים נולדה אי שם ברומי העתיקה, שם היו נוהגים לקחת פסק זמן באמצע היום למנוחה אחרי שעת העבודה השישית ביום. ספרד של ימינו – מכונה ארץ ה"סיאסטה" – על שם מנוחת הצהריים הכ"כ מקובלת שם. בסין ובטיוואן למשל, שנת הצהריים קבועה בחוק (לתשומת לב אנשי החוק הקוראים אותנו), וביפן מייחדים בארגונים ובחברות חדרי מנוחה מיוחדים לעובדים לתנומת צהריים.
2+מה אומר על כך הרופא הגדול?
הרמב"ם כותב: "והשינה תעזור אל הבישול, וכל שכן למי הרגיל השינה ביום'' (הנהגת הבריאות, שער ראשון). בישול בלשון הרמב"ם הכוונה לעיכול. זאת אומרת, שהרמב"ם כותב ששינה עוזרת לעיכול המזון, ובמיוחד למי שרגיל לישון ביום.
לעומת זאת, במקום אחר בספריו (משנה תורה) כותב הרמב"ם: "ולא ישן ביום". לכאורה שני מקורות מהרמב"ם שסותרים אחד את השני, אבל ניתן להסביר זאת משום שאת ספר "משנה תורה" כתב הרמב"ם בצעירותו ואת הנהגת הבריאות בסוף ימיו, לכן נראה כי הרמב"ם אינו פוסק דעה ברורה לגבי שנת צהריים. עוד נראה, כי כשהרמב"ם כתב "ולא ישן ביום" – התכוון לאותו אדם שהולך אחר ההנחיה הקודמת שלו לגבי שנת לילה של 8 שעות.
בקיצור, למדנו ששנ"צ היא לא בהכרח מילה של עצלנים, אלא היא יכולה בהחלט לתרום לבריאות שלכם וליכולות התפקודיות שלכם במהלך היום, במיוחד אם אתם חווים עומסים. ועכשיו להמלצה קטנה ממני: שנו על זה!
