מחקר מדעי שהתפרסם בכתב העת "Journal of Forensic Sciences" מציג ממצאים חדשים על טביעות האצבע שלנו, שנחשבות במשך עשרות שנים לאחד האמצעים המרכזיים לזיהוי בני אדם. החוקרים ניתחו נתונים מיותר מ-56 מיליון טביעות אצבע וגילו כי לצד ההבדלים המאפשרים להבחין ביניהן, קיימים גם דפוסי דמיון מפתיעים, בעיקר בין אצבעות מקבילות ביד ימין וביד שמאל. הממצאים עשויים לסייע בשיפור מערכות הזיהוי הפלילי ובהערכת מידת הדיוק של התאמות בין טביעות.
המחקר שנערך בידי צוות של שישה חוקרים מסין, בהובלת יאקי יאנג, בשיתוף חוקרים מהאוניברסיטה הסינית למדע המדינה ולמשפט בבייג'ינג, הלשכה לביטחון הציבור בבייג'ינג והמכללה לשוטרים בבייג'ינג, התמקד בקווים הזעירים שמכסים את קצות האצבעות ויוצרים את הצורות המוכרות של לולאות, מערבולות וקשתות. לאורך הקווים הללו קיימות נקודות שבהן הם מתפצלים או מסתיימים, והשילוב בין מיקומן לבין צורתן משמש לזיהוי טביעות אצבע. באמצעות ניתוח ממוחשב של מאגר הנתונים העצום, בחנו החוקרים כיצד המאפיינים הללו מפוזרים בטביעות שונות ועד כמה הם חוזרים על עצמם.
אחד הממצאים הבולטים היה דמיון סטטיסטי בין אצבעות מקבילות בשתי הידיים. החוקרים זיהו סימטריה באופן שבו מאפיינים מסוימים מופיעים בטביעות, לצד הבדלים משמעותיים בין התבניות. המשמעות היא שטביעות האצבע אינן אוסף של צורות אקראיות לחלוטין, וכי ניתן לזהות בהן דפוסים משותפים. עם זאת, המחקר לא הוכיח ששתי אצבעות נושאות טביעה זהה או שלשני בני אדם שונים יש אותן טביעות.
מעבר לגילוי הדמיון, החוקרים פיתחו שיטה שמאפשרת להעריך עד כמה טביעת אצבע מסוימת שונה מטביעות אחרות. המערכת בוחנת את המאפיינים הזעירים של הטביעה ומעניקה לה ציון המבוסס על מידת הייחודיות שלהם. בניסויים שנערכו הצליחה השיטה להבחין בין טביעות שונות, גם כאשר היו ביניהן קווי דמיון משמעותיים.
לתגלית עשויה להיות חשיבות מיוחדת בחקירות פליליות. כאשר חוקרים מוצאים טביעת אצבע בזירת פשע, הם משווים אותה למאגרי מידע כדי לנסות לזהות את האדם שהותיר אותה. אלא שלא תמיד מדובר בטביעה שלמה וברורה, ולעיתים נותר רק חלק קטן ממנה. במקרים כאלה, היכולת להעריך עד כמה המאפיינים שנמצאו נפוצים או נדירים עשויה לסייע בבחינת חוזקה של ההתאמה.
החוקרים מעריכים כי הממצאים יוכלו לתרום לפיתוח מערכות זיהוי ממוחשבות מדויקות יותר ולשיפור הדרכים שבהן מומחים מעריכים ראיות טביעת אצבע. השיטה החדשה עשויה לספק בסיס מדעי נוסף לבחינת התאמות, אך בשלב זה מדובר בפיתוח מחקרי ולא בשינוי שכבר הוטמע במערכות המשטרה או בבתי המשפט.
