סנגורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, עורך הדין עמית חדד, הציב הבוקר (רביעי) בבית המשפט המחוזי בירושלים מלכודת משפטית בפני היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט והפרקליטות. במוקד המהלך עומדת שאלה אחת: האם מנדלבליט ידע על הלחצים שהופעלו לכאורה על ניר חפץ בעת שאישר את הסכם עד המדינה עמו, או שהמידע הוסתר ממנו? מבחינת ההגנה, שתי האפשרויות מעוררות קושי: אם ידע, יש לברר מדוע אישר את ההסכם למרות הפגמים הנטענים. ואם לא ידע, עולה החשש שהחלטתו התקבלה מבלי שהוצגה בפניו התמונה המלאה.
במהלך הדיון על המשך חקירתו של מנדלבליט, דרש חדד לאפשר להגנה לברר את נסיבות גיוסם של עדי המדינה, ובפרט את המידע שהיה בידי היועץ המשפטי לממשלה לשעבר כאשר אישר את ההסכמים שנחתמו עמם. חדד הדגיש כי מנדלבליט היה הגורם שאישר את הסכם עד המדינה עם חפץ, ולכן יש חשיבות לשאלה אם הכיר את אמצעי החקירה שהופעלו נגדו.
"הוסתר ממנו": חדד חושף – הטענה שעשויה להשפיע על משפט נתניהו
"לא נשאל את היועץ המשפטי לממשלה שאישרת עד מדינה עם חפץ, ידעת או שהסתירו ממך?", שאל הסנגור במהלך הדיון. מאחורי השאלה עומדות שתי אפשרויות שההגנה מבקשת לבחון. הראשונה היא שמנדלבליט ידע על הלחצים הפסולים לכאורה שהפעילו החוקרים, ובכל זאת אישר את ההסכם. במקרה כזה, לטענת הסנגורים, יהיה צורך לברר כיצד התקבלה ההחלטה ומה הייתה משמעות המידע שהיה בידיו.
האפשרות השנייה היא שמנדלבליט כלל לא ידע על חלק מהפעולות שננקטו נגד חפץ, משום שגורמי החקירה לא העבירו אליו את מלוא הפרטים. אם כך היה, מבקשת ההגנה לטעון כי מי שאישר את ההסכם עשה זאת על בסיס מידע חסר. בשני התרחישים מבקש חדד להצביע על פגם אפשרי בדרך שבה גויס עד מדינה מרכזי בתיק 4000, ולהשתמש בכך לביסוס טענת "הגנה מן הצדק".
בדרך לביטול כתב האישום? המהלך של הגנת נתניהו נחשף
כזכור, ניר חפץ, ששימש בעבר יועץ התקשורת של נתניהו, הפך לעד מדינה מרכזי בתיק 4000. במהלך חקירתו הפעילו החוקרים תרגיל שבמסגרתו זומנה לעדות אישה המקורבת אליו, מהלך שנועד להפעיל עליו לחץ נפשי. במהלך עדותו בבית המשפט מתח מנדלבליט ביקורת על התרגיל והבהיר כי פרטיו נודעו לו רק בדיעבד.
לפי הדברים שהוצגו בדיונים, לאחר שנחשף לפרטי המהלך שקל היועץ המשפטי לממשלה לשעבר לבחון צעדים נגד התנהלות החוקרים, לרבות אפשרות לערוך בירור או חקירה. בסופו של דבר לא נקט בצעד כזה, בין היתר בשל החשש לפגיעה בהמשך הטיפול בתיקים. מבחינת ההגנה, אין מדובר רק בביקורת על תרגיל חקירה מסוים, אלא בשאלה אם ההסכם עם אחד העדים המרכזיים נגד נתניהו אושר לאחר שהגורם המוסמך קיבל את כל המידע הרלוונטי.
"נחשב מסלול מחדש": האזהרה של עו"ד עמית חדד לבית המשפט
נדבך נוסף בטענות ההגנה נוגע למכתב רשמי שיוחס למנדלבליט, ובו נמסרו תשובות שלפיהן לא הופעלו לחצים פסולים על עדי המדינה ולא נעשו ניסיונות להשפיע על ייצוגם המשפטי. חדד טען כי הראיות שנחשפו במהלך המשפט מעוררות שאלות ביחס לנכונות התשובות שנמסרו ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר.
לטענתו, יש לברר מי מסר למנדלבליט את המידע שעליו התבסס המכתב, אילו בדיקות נערכו לפני שנוסח והאם העובדות שהוצגו בפניו שיקפו את התנהלות החוקרים בפועל. הסנגור מבקש לבחון אם מנדלבליט הכיר את מלוא נסיבות גיוסם של עדי המדינה, או שהסתמך על תשובות שקיבל מגורמים אחרים מבלי שנחשף לפרטים מהותיים. הפער האפשרי בין המכתב הרשמי לבין הראיות שנשמעו בבית המשפט הוא אחד הנושאים שההגנה מבקשת לברר באמצעות המשך עדותו.
הדיון במלכודת שהציב חדד התנהל על רקע מחלוקת רחבה יותר בין ההגנה לפרקליטות בנוגע להיקף השאלות שמותר להפנות למנדלבליט. התובעת יהודית תירוש התנגדה להרחבת החקירה וטענה כי אין להפוך את עדותו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר לבירור כולל של תהליכי העבודה הפנימיים בפרקליטות.
אלא שהשופט משה בר-עם הצביע על הקושי בעמדה זו, לנוכח הדברים שמנדלבליט עצמו כבר מסר במהלך שבע ישיבות עדותו. "הוא העיד, שמענו אותו ולפי גרסתו יש דברים שלכאורה רלוונטיים על הגנה מן הצדק", אמר השופט. כאשר תירוש המשיכה להסביר מדוע יש להגביל את החקירה, התערב בר־עם ואמר: "הוא העיד אבל!". בהמשך הוסיף: "זה קושי".
גם שופטת נוספת בהרכב התייחסה לפער האפשרי בין ההנחה שכל המידע הרלוונטי עמד בפני מנדלבליט לבין מה שאירע בפועל. "אנחנו יודעים שיש דברים שהוא לא אישר, אפשר להגיד יש חזקה אבל זה לא אומר, עובדתית", העירה. הדברים נאמרו לאחר שתירוש טענה כי קיימת חזקה שלפיה חומרי החקירה עמדו בפני הגורם המוסמך לקבל את ההחלטות, וכי אין הכרח שמנדלבליט יקרא בעצמו כל מסמך ותמליל.
מנגד, תירוש טענה כי ההגנה יכולה לברר את טענותיה בדבר לחצים פסולים, מחדלי חקירה ופעולות שלא אושרו באמצעות חומרי החקירה ועדויות החוקרים עצמם. לדבריה, העובדה שמנדלבליט אישר את ההסכמים אינה הופכת אותו למי שניהל באופן אישי את כל פעולות החקירה. התובעת הדגישה כי מערכת התביעה פועלת באמצעות צוותים מקצועיים, וכי החלטותיו של היועץ המשפטי לממשלה מתקבלות על בסיס המידע וההמלצות המועברים אליו.
תירוש הזהירה כי בירור מפורט של כל מסמך שהוצג למנדלבליט ושל כל התייעצות שנערכה בעניינו עלול להוביל לעיון באלפי עמודים של מסמכים פנימיים, ולהסיט את המשפט מהדיון באישומים עצמם. עם זאת, היא הבהירה כי הפרקליטות אינה מתנגדת לעצם האפשרות של ההגנה לטעון לפגמים בהליך, אלא לאופן שבו היא מבקשת לברר את הטענות באמצעות הרחבת חקירתו של מנדלבליט.
המהלך של חדד משתלב באסטרטגיה רחבה יותר של צוותי ההגנה במשפט נתניהו, המבקשים להוכיח כי נפלו פגמים מהותיים באופן ניהול החקירות ובקבלת ההחלטות שהובילו להגשת כתב האישום. אחד הכלים המשפטיים שבהם מבקשים הסנגורים להשתמש הוא טענת "הגנה מן הצדק", המעוגנת בחוק סדר הדין הפלילי. טענה זו מאפשרת לבית המשפט להתערב כאשר מתברר כי הגשת כתב האישום או ניהול ההליך עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.
במקרים המתאימים, בית המשפט רשאי להורות גם על ביטול אישומים, כולם או חלקם. לכן מבקשת ההגנה לברר אם מנדלבליט ידע על האמצעים שהופעלו נגד חפץ בעת שאישר את הסכם עד המדינה, ואם לא ידע – מדוע המידע לא הגיע אליו. ההגנה תידרש להוכיח את הפגמים הנטענים ואת השפעתם על הגינות ההליך כדי לבסס בקשה לביטול אישומים. בשלב זה טרם נקבע כי הסכם עד המדינה אושר שלא כדין.
הדיון הסתיים ללא הכרעה סופית בשאלת היקף המשך חקירתו של מנדלבליט. במרכז המחלוקת נותרה השאלה שהציב חדד בפני השופטים: "ידעת או שהסתירו ממך?" — שאלה שבאמצעותה מבקשת ההגנה לבחון הן את החלטותיו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר והן את המידע שהעבירו אליו גורמי החקירה.
